התפתחות הומאופתיה: מאז ועד היום

הומאופתיה קיימת כבר מתקופת יוון העתיקה, דרך ימי הביניים ועד למאה העשרים. מרפאים באמצעות הומאופתיה בוחנים את המטופל כאינדיבידואל ושוקלים את הסימפטומים הייחודים לכל חולה וחולה.
ד``ר אריה מבר
| 29/04/2010 |
צפיות: 10,676
בעשרים השנים האחרונות גדל מאוד מספר האנשים הנעזרים בדרכי הומאופתיה. עם זאת, עדיין שוררת אי הבנה רבה בכל הקשור לרפואת הומאופתיה ולדרך פעולתה. בעזרת הומאופתיה אפשר לטפל במיחושים פשוטים בהצלחה בבית אך מיחושים חמורים יותר מחייבים ביקור אצל רופא. פנו לרופא בנוגע לכל מחלה שמצדיקה זאת או בכל מקרה הדורש בדיקות רפואיות מקובלות.

הומאופתיה היא שיטת ריפוי הוליסטית. כאשר היא מטפלת במחלה, היא מביאה בחשבון את תכונותיו הייחודיות (הנפשיות והגופניות) של המטופל. במהלך טיפול הומאופתיה נבחרת התרופה בהתאם לתסמינים, עד כמה שאפשר, כך שכל אדם יכול לקבל תרופה אחרת.

למידע נוסף בנושא הומאופתיה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום הומאופתיה
פורום רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית
פורום רפואה משלימה ילדים
פורום רפואה משלימה בהריון
פורום גוף נפש, רפואת גוף נפש

התרופות ברפואת הומאופתיה עוזרות למערכת החיסונית של הגוף לעזור לעצמה. ברור כי כל דבר המפריע לתפקודו התקין של הגוף (כמו תזונה דלה, היעדר פעילות גופנית, רגשות הרסניים, או מתחים סביבתיים) מקשה את פעולתה של התרופה ודורש תשומת לב. הומאופתיה פועלת במהירות רבה במחלות שכיחות יומיומיות, אך אין היא שיטה הולמת לשוחרי הריפוי המידי מאחר והיא דורשת התבוננות עצמית קפדנית וכוח רצון לדבוק בתכנית הפעולה.

הפופולאריות הגוברת של הומאופתיה היא בחלקה תגובה לרפואה המקובלת. גם אם דעת הרוב היא שהרפואה המקובלת שיפרה במידה ניכרת את מצב הבריאות הכללי, רבים נוכחים לדעת, שאין היא מרפאת את כל המחלות, וטיפולים רבים כרוכים בתופעות לוואי בלתי נעימות. עלות הרפואה ממשיכה לגדול ומדינות רבות נאלצות להקטין את תקציב הבריאות שלהן. שיטות רפואה הוליסטיות, כגון הומאופתיה או רפואה סינית מביאות בחשבון לא רק את התסמינים הגופניים של מחלה כלשהי, הן מדגישות את הצורך במניעת מחלות ואת מעורבותו של האדם בתהליך ההחלמה.

הומאופתיה: סקירה היסטורית



העיקרון האומר שיש לטפל במחלה בחומר המסוגל לייצר תסמינים דומים לאלה שמהם סובל החולה, הוא העיקרון הבסיסי של הומאופתיה. עיקרון זה היה ידוע לרופא היווני היפוקרטס כבר במאה החמישית לפנה"ס. היפוקרטס נחשב לדמות מרכזית בתולדות הרפואה, מכיוון שהיה הראשון שסבר כי מחלה היא תוצאה של כוחות טבעיים ולא של השפעות משמים. בין אמונותיו המרכזיות היה הרעיון שהתבוננות קפדנית בתסמינים הייחודיים לאדם מסוים וכן תגובתו למחלה צריכות להילקח בחשבון קודם שנקבע האבחון. הוא גם האמין שכוחות הריפוי של החולה עצמו חיוניים לבחירת טיפול הולם, ועל כן יש לחזקם.

מן המאה הראשונה עד המאה החמישית לספירה התקדמו הרומאים בצורה ניכרת בתחום הרפואה. הם שילבו עוד ועוד צמחי מרפא בטיפוליהם והדגישו הדגשה יתרה את חשיבותה של הרפואה המונעת באמצעות שיפור ההיגיינה הציבורית. בימי הביניים, לאחר נפילת האימפריה הרומית, נעצרה כמעט לגמרי התקדמות הרפואה. אף על פי שהמסורות הרפואיות היוונית והרומית שרדו בפרס וברחבי האימפריה המוסלמית, באירופה עצמה לא חודש המחקר הרפואי, ועד המאה ה-16 לא הושגה התקדמות בתחום הרפואה.

רק בתחילת המאה ה-16, הודות לפעולתו של הרופא השוויצרי פרצלזוס (1541-1493), נקשרו גורמי המחלה להשפעות חיצוניות כגון מזון ומים מזוהמים. פרצלזוס האמין כי הצמחים והמתכות מכילים רכיבים פעילים שיכולים להשפיע על המחלות. אמונה זו התבססה בחלקה על התפיסה שצורתו החיצונית של הצמח מרמזת על המחלות שהוא מסוגל לרפא. פרצלזוס האמין כי החומר הרעיל הגורם מחלה יכול לרפא את המחלה, אם יינתן לחולה במנות קטנות מאוד, ועל כן חייבים הרופאים להביא בחשבון את יכולתו הטבעית של הגוף לרפא את עצמו.

בין המאה ה-16 עד המאה ה-19 הלך הידע הרפואי באירופה וגדל בהתמדה אך מצב הבריאות הכללי של האוכלוסייה התדרדר שכן עוד ועוד אנשים עברו אל הערים הצפופות, המתועשות והמלוכלכות, ואילו רמת ההיגיינה הציבורית הלכה והידרדרה. הטיפול הרפואי הלך ונעשה אלים ורופאים רבים השתמשו בהקזת דם ובטיהור באמצעות גרימת שלשול כאמצעי ריפוי. באותה תקופה רווחו מאוד הטיפולים בחומרים רעילים שקיצרו את חיי החולים או החלישו אותם. על רקע זה נולדה הומאופתיה.

סמואל כריסטיאן הנמן, מייסדה של הומאופתיה, נולד בדרזדן שבגרמניה בשנת 1755. בכתביו מחה הנמן על הטיפולים הרפואיים הקשים שנהגו בתקופתו, ובפרט על הקזת הדם, על טיהור בשלשול ועל המינונים הגבוהים מאוד של התרופות שנרשמו לחולים למרות תופעות הלוואי הקשות שלהן. הוא לחם למען שיפור ההיגיינה הציבורית והמליץ על אכילה מאוזנת, על אוויר צח, על פעילות גופנית ועל תנאי דיור נאותים. בתקופה שהתאפיינה בצפיפות ובתנאי היגיינה דלים, המליץ על רחצה קבועה ועל מצעי מיטה נקיים.

הנמן גילה כי תגובות הנבדקים היו שונות זו מזו, אצל מקצתם הופיעו תסמינים מתונים בתגובה לחומר, ואילו אחרים התנסו בתגובות חריפות לאותו החומר ובמגוון של תסמינים. לתסמינים השכיחים ביותר שנמצאו בתגובה לכל חומר קרא תסמינים מן השורה הראשונה, או תסמינים ראשיים. התסמינים מן השורה השנייה היו פחות שכיחים, ואלה מן השורה השלישית היו נדירים או אישיים. שילוב התסמינים יצר תמונת תרופה לכל חומר שנבדק. אחר כך היה משווה בין תמונת התסמינים האישית של כל חולה ובין תמונת התרופה של החומרים. רק כאשר הגיע להתאמה קרובה בין השתיים היה רושם תרופה. הוא גילה כי ככל שההתאמה קרובה יותר כן גדלה הצלחת הטיפול.

כמה מן התרופות שרשם הנמן לחוליו היו רעילות, ומשום כך ניתנו להם במינונים קטנים מאוד, לאחר דילול. עם זאת צר היה לו שאחדים מחוליו דיווחו על הרעה במצב התסמינים לפני ההטבה. כדי למנוע "החמרות" כאלה, כפי שכינה אותן, שינה את שיטת הדילול. הנמן הופתע לגלות כי התרופות המדוללות לא רק שחדלו להחמיר את מצב החולים, אלא גם פעלו במהירות וביעילות רבה יותר מתמיסות מרוכזות. אף על פי שהיו חלשות יותר הייתה להן עצמה מוגברת. זאת הסיבה שהנמן קרא לתרופות ההומיאופתיות החדשות שלו "העצמות".
<@ --- IMG_2 --- @>
במאה ה-19 התפשטה הפילוסופיה של הנמן מגרמניה לאירופה, לאסיה, לאמריקה הצפונית ולאמריקה הדרומית. אף שרבים מן העוסקים ברפואה התנגדו לרעיונותיו של הנמן, הומאופתיה התמסדה בארצות רבות, והמוניטין שלה גדלו בהתמדה.

ממשיכיו של הנמן: הרינג וקנט



ד"ר הרינג התקין שלושה חוקי ריפוי בסיסיים: התסמינים נעים מן הקצה העליון של הגוף כלפי מטה, מבפנים החוצה ומן האיברים החשובים ביותר לעבר החשובים פחות. הרינג סבר גם כי ההחלמה מתרחשת בסדר הפוך מהופעת התסמינים. למשל, בדרך כלל, ההרגשה הנפשית משתפרת לפני שנעלמים התסמינים הגופניים.

למידע נוסף בנושא הומאופתיה ועוד:
הומאופתיה: תשובה לפגעי אנטיביוטיקה
חולה שפעת? הומאופתיה היא הפתרון
הומאופתיה עדיפה בטיפול בדלקות בשד
הומאופתיה: לא עוד פוסט טראומה אצל ילדים
אסטמה: תלחמו בה בעזרת הומאופתיה

ד"ר קנט הבחין כי טיפוסים שונים של אנשים מגיבים על תרופות מסוימות חזק יותר מאחרים. הוא טען כי אנשים בעלי צורת גוף דומה ואישיות דומה נוטים לסבול מאותם סוגי מחלות. טענה זו שימשה בסיס לתיאוריה שלו כי יש לרשום תרופות בהתאם למצבו הרגשי ולמראהו החיצוני של החולה וגם על פי התסמינים הגופניים שלו.

הומאופתיה כיום



לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 הומאופתיה היוותה יריב חזק לשיטה הרפואית המקובלת והשתרשה ברחבי העולם ביחד עם צורות אחרות של רפואה משלימה. השימוש בהומאופתיה הקלאסית במיוחד זכה להכרה נרחבת מצד רופאים הומאופתים ושמרנים כאחד.

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

לקביעת תור עם ד"ר אריה מבר
בוגר לימודים באוניברסיטאות המתקדמות ביותר בעולם, מכיר את כל תחומי הרפואה האלטרנטיבית ברמה הגבוהה ביותר. מרפא את מטופליו בשיטות הומיאופתיות שונות, על ידי שימוש בתוספות ויטמינים, בתזונה נכונה ובצמחים. מתאים לכל מטופל את הטיפול הטוב ביותר לפי בעייתו האישית.