לפיכך, ילדים הסובלים מהפרעות שינה עלולים לסבול מפגיעה בכל אחד מהתפקידים הנ"ל. הם נוטים להיות נמוכים יותר, לחלות יותר במחלות זיהומיות שונות, לבקר יותר במרפאות ובבתי חולים ולסבול מהישגים נמוכים יותר בלימודים.
הרגלי שינה נכונים
נדודי שינה מתאפיינים בקשיי הרדמות, יקיצות מרובות משינה, קשיי הרדמות לאחר התעוררויות בלילה ועייפות יומית. נדודי שינה אצל ילדים ומתבגרים נובעים לעיתים תכופות ממחלות גופניות או ממתח נפשי כתוצאה ממחשבות טורדניות.
אצל תינוקות, מאידך, הסיבה השכיחה ביותר לנדודי שינה הינה אי הקניית הרגלי שינה נכונים. תינוקות רבים מורגלים להירדם תוך כדי הנקה או תוך כדי נענוע בעגלה. התינוקות מתרגלים לכך ולמעשה נוצרת התניה כזו שהם לא יכולים להירדם ללא עזרה. נדודי שינה התנהגותיים אילו, לא גורמים בדרך כלל, לפגיעות המוזכרות, אבל זו ההפרעה השכיחה ביותר באוכלוסיה והמפריעה ביותר להורים.
מחזורי השינה אצל תינוקות נמשכים כשעה ובין מחזור למחזור קיימת התעוררות נורמאלית לזמן קצר. תינוק שאינו יודע להירדם לבד, מתעורר במעברים בין מחזורי השינה ומתחיל לבכות עד שהוא מקבל את הגורם איתו הוא רגיל להירדם (כגון יניקה או נענוע).
הטיפול המקובל הוא ללמד את הילד להירדם לבד והשיטה המקובלת ביותר נקראת שיטת הביקורים התכופים. על פיה על ההורים להניח את הילד במיטתו בעודו ער, לבצע "טקס לילה טוב" קבוע כל לילה, לכבות את האור ולצאת מהחדר.
התינוק צפוי כמובן להביע את מחאתו בבכי ניכר, אליו מגיבים ההורים על ידי ביקורים תכופים (בתחילה כל שלוש דקות) לפרקי זמן קצרים. שיטה זו מציבה לתינוק גבולות ועשויה גם לעזור להתפתחותו במישורים אחרים.
יש להיות נוקשים מאוד, אחרת הטיפול נכשל. בלילה הראשון לטיפול זה, התינוקות מתקשים לקבל את הטיפול ובוכים בחוזקה למשך זמן רב. אך מיום ליום משך הבכי מתקצר ובתום מספר ימים עד שבוע, המסר הועבר והתינוק למד כי לצורך ההרדמות הוא אינו זקוק לכל עזרה. גם כאשר יתעורר התינוק בין מחזור שינה אחד למשנהו הוא לא יבכה, והתוצאה תהיה שיפור ניכר ברציפות שנתו ובאיכות שנת ההורים.
טיפול זה צריך להיעשות תחת בקרה. יש לוודא תחילה כי אין גורם גופני (כגון כאבי בטן, גזים, רעב, צמיחת שיניים) או מחלה, הגורמים לתינוק לקשיי הרדמות או יקיצות. כדאי לזכור כי תמיד עדיף למנוע התפתחות של הפרעות שינה מאשר לטפל בהן אחר כך. החל מגיל שנתיים הטיפול משתנה היות והילד ישן כבר במיטת נוער וניתן לדבר איתו. הטיפול נעשה יותר קוגניטיבי אך עדיין במישור של שכר ועונש.
רק לעיתים רחוקות הפרעה התנהגותית כמוזכרת (הרדמות תוך נענוע או במיטת ההורים וכד'), גורמת לחסך שינה ופגיעה בתפקודיה. הילדים בסופו של דבר, ישנים למשך הזמן לו הם זקוקים.
דום נשימה בשינה
מדובר בילדים שישנים שעות רבות מאוד, בדרך כלל משמעותית יותר מהממוצע בגילם ובכל זאת סובלים מעייפות יומית על כל השלכותיה, ורוצים לישון עוד ועוד. קיימות מספר מחלות שגורמות לילדים לשנת יתר, כולל מחלות אנדוקריניות (הורמונליות), חבלות ראש, ותרופות שונות, אך המחלה השכיחה ביותר בקבוצה זו הינה דום נשימה בשינה.
מחלה זו בילדים נובעת על פי רוב מהגדלה של האדנואיד (הפוליפים) והשקדים, ומתבטאת בנחירות, קשיי נשימה בשינה, נשימה בפה פעור, כשבד"כ הראש מוטה לאחור, ולעיתים ההורים ממש מבחינים בהפסקות נשימה בשינה.
ההפרעה פוגעת באופן ניכר באיכות השינה ולכן הילדים עייפים ורוצים לישון עוד ועוד (שנת יתר), מתקשים בלימודים, רגזניים, כעוסים, הם בד"כ נמוכים יותר ונוטים יותר לחלות במחלות שונות. במרבית המקרים כריתת אדנואיד ולעיתים גם שקדים פותרת את הבעיה.
הפרעות בתזמון השינה
אלו הן הפרעות שינה הנובעות מכך שהנטייה לשינה, או המוכנות הגופנית לשינה, אינן מתואמות עם המוסכמות החברתיות וזמני השינה הרגילים. הפרעה זו שכיחה במיוחד בקרב בני נוער אשר נוטים להירדם מאוחר ואז מתקשים להתעורר בבוקר. השעון הביולוגי מווסת באופן נורמלי על ידי הורמון המלטונין המכונה גם 'הורמון החושך'. הפרשתו מתחילה בד"כ עם רדת החשיכה ויורדת בשעות הבוקר המוקדמות.
בני נוער המתרגלים להיכנס לישון מאוחר מפתחים שעון ביולוגי דחוי בו הפרשת המלטונין מתאחרת. כך שאפילו אם הם מנסים להירדם בשעות הרגילות, גופם איננו מוכן לכך. במקביל, בזמן בו עליהם לקום בבוקר רמת המלטונין בגופם עדיין גבוהה והם מתקשים להתעורר. הטיפול בנערים ונערות אלו הינו בדרך כלל, הדרכה לשיפור הרגלי השינה וחשיפה נכונה לאור ולחושך. לעיתים נעזרים לזמן מוגבל בטיפול במלטונין.
לאתר המרכז הרפואי רמב"ם
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
![]() עזר מאד |
![]() עזר |
![]() טוב |
![]() עזר קצת |
![]() לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר