שריפת שומן: לא רק חיטוב

מאגרי הגליקוגן התוך-שריריים הנם מוגבלים, והתרוקנותם גורמת לעייפות במהלך ביצועי סבולת. ספורטאים ומאמנים מביעים עניין רב במציאת דרך להגביר את חמצון חומצות השומן (ח"ש) ולהפחית את קצב הניצול הבסיסי של הפחמימות; זאת במטרה להגביר את קיבולת השריר במאמץ.

מחקרים בחנו רבים מהאמצעים והתכשירים הארגוגניים (משפרי ביצוע) המוכרים כיום. אלה כוללים צריכת שומנים וקפאין לפני מאמץ, צריכת ח"ש ארוכות ובינוניות שרשרת בזמן המאמץ, אדפטציה כרונית לדיאטה עתירת שומן, דיאטות בעלות פרופורציה מוגדרת השונה מזו המקובלת (כגון ה-ZONE), תיסוף תזונתי ב-L קרניטין (רכיב המצוי בתאים וחיוני להחדרת חומצות השומן לייצור האנרגיה) ועוד.

הזלפת שומנים היא אמנם גורם ליפוליטי פוטנטי (דהיינו בעל השפעה חזקה על פירוק השומן) שמגביר את חמצון ח"ש וחוסך בגליקוגן בעת מאמץ בינוני-עצים, אך ברוב המקרים הליך כזה אינו מעשי. יתרה מזו, עירוי תוך ורידי הוא בגדר הפרה של תקנות הוועד האולימפי הבינלאומי למניעת השימוש בסמים בספורט.

דיאטה עתירת שומן לפני מאמץ

מחקרים שבחנו צריכת שומן מוגברת לפני מאמץ כאסטרטגיה להגברת קצב חמצון השומנים, הציגו ממצאים בלתי עקביים. מחד דווח כי צריכת השומן המוגברת בתוספת עירוי של הפרין (חומר שמאיץ את פירוק הטריאצילגליצרול - TG לח"ש) הביאה לעלייה בריכוז ח"ש החופשיות בדם ב-40 אחוזים במהלך ריצה ב-70 אחוזים מצריכת חמצן מרבית (ריכוז חומצות השומן עלה ב-40 אחוזים בדם בעקבות צריכת שומן ועירוי של הפרין, כאשר נדרשו לבצע מאמץ בעצימות של 70 אחוזים מצריכת החמצן המרבית - שהיא מדד ליכולת אירובית מרבית) וכן לחיסכון בגליקוגן.

מאידך, נמצא הבדל זניח בקצב חמצון השומן במהלך שעתיים של מאמץ ב-67 אחוזים מצריכת החמצן המרבית - שהיא מדד ליכולת אירובית מרבית), ולאחר מכן ברכיבה עד לתשישות בעומס של 78 אחוזים מהצח"מ, לאחר אכילת ארוחה עתירת פחמימות או שומן כארבע שעות לפני המאמץ. ההבדלים שנמצאו הופיעו בתחילת המאמץ בלבד, ובכל מקרה לא הציגו שיפור בזמן הביצוע.

במחקר אחר נבדקה השפעת תזונה עתירת שומן לעומת תזונה עשירה בפחמימות או מעורבת על רצים מאומנים, שרצו בעומס של 71 אחוזים מהצח"מ עד לתשישות. נמצא כי חמצון השומן לאחר הארוחה השומנית היה גבוה ב-19 אחוזים מזה שנמצא לאחר הארוחה הפחמימתית וב-14 אחוזים מזה שלאחר הארוחה המעורבת. לעומת זאת, משך פעילות המאמץ עד ההגעה לתשישות היה קצר יותר ב-14 אחוזים לאחר הארוחה השומנית. החוקרים הסיקו שלפני מאמץ זמינות הפחמימות עדיפה על השומן (גם אם מדובר במאמץ בינוני). לצריכת פחמימות לפני המאמץ השפעה טובה יותר על היכולת לבצע מאמץ סבולתי בהשוואה לצריכת השומן.

לאתר של מכון וינגייט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר