רוצים מערכת יחסים מצליחה? תיפטרו מהאגו

שני אנשים נשבעים לאהוב זה את זו עד כלות הנשימה, ונודרים להתמסר זה לזו עד טיפת דמם האחרונה, ואז יום אחד הם מוכנים להוציא זה לזו את העיניים בגלל שטות. מדוע כל כך הרבה מערכות יחסים מתחילות באקורד כה גבוה, ומגיעות לצלילים כה צורמים? מזה שנים אני שומעת זעקות של בני זוג לאהבה, שמובעות באמצעות תביעות, האשמות, קורבנוּת, פגיעוּת, ביקורת, הערות, נקמנות ופרידות. מדוע במערכת יחסים אנשים כה רבים מחפשים את הבנת בן זוגם על ידי ניפוץ הביטחון העצמי שלו? מדוע במערכת יחסים כה הרבה אנשים מנסים ליצור קרבה על ידי הרחקה? האם הסיבה היא בציפיות שאנחנו מביאים? או במציאות שבה אנחנו חיים? ובכן, גם זה וגם זה, אבל הרבה יותר מזה.

נכנסנו למערכת היחסים הזאת בביטחון שמספיק בן זוג מתאים כדי שהיחסים יהיו מושלמים. ומה איתנו? האם אנחנו עצמנו מתאימים לבניית הרמוניה זוגית? האם אנחנו עצמנו מצוידים בגישות זוגיות מתאימות? האם אנחנו עצמנו השארנו מאחורינו את התכונות הילדותיות שלנו? את השאלות האלה אף אחד מאיתנו לא שואל.

לשאלות על מערכת יחסים, אגו ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום קואצ'ינג זוגיות
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום מין וסקסולוגיה
פורום סקס ויחסים

בעולם המושלם כולנו היינו לומדים ארבע שנים יחסי אנוש וגישות ליחסים בין-אישיים. ואז כל אחד מאיתנו, לפני כניסה להתחייבות, היה בוחן את עצמו: האם אני יודע לוותר על סיפוקים מיידיים כדי להשיג את המטרה שלי? האם אני יודע לנהל דיאלוג עם בן זוגי על עניין כאוב בלי לריב? האם אני יודע לסלוח לבן זוגי על טעויותיו? האם אני יודע לקחת אחריות על הטעויות שלי? האם אני מקבל גם את התכונות שלא נוח לי אתן אצל בן זוגי? האם אני יודע לשלוט ברגשותיי ובתגובותיי? האם אני יודע לתת מעצמי בלי להתחשבן מי נותן יותר?

אבל אף אחד מאתנו לא הכשיר את עצמו למשימה הגדולה ביותר של חייו, ולכן גם את השאלות האלה איש אינו שואל. החיים הזוגיים האמיתיים מתנהלים בפער שבין הציפיות השונות, בין הדעות השונות, בין הרצונות השונים, בין הטמפרמנט השונה, בין ההרגלים השונים. כל רגע תובע מאתנו גישה בוגרת ומודעת כדי ששני הצדדים ירגישו טוב עם הבחירה. וגישה כזאת יכולה להתפתח בנו רק אם נציג לעצמנו את השאלות האלה, ורק אם נמצא להן תשובות מספקות.

אחרת אנחנו צפויים לשאול את עצמנו שאלות בעלות אופי שונה לגמרי: למה הוא מתעלם ממה שחשוב לי? למה הוא לא מתייחס למה שאני מבקשת? למה זה מגיע לי? למה היא לא מתחשבת שאני עייף? למה הוא לא רגיש למה שאני רוצה? למה לא אכפת לו כשכל כך כואב לי? כלומר, במקום לבדוק את מה שאנחנו מביאים למערכת הזוגית, אנחנו עסוקים רק במה שבן זוגנו מביא אתו. ומכיוון שגם הוא עסוק רק בבקרת האיכויות שלנו, מהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק מי אשם יותר ומי גרוע יותר.

מחפשים אהבה עם אגרופים. כך מתחיל המבנה שעליו נשענים היחסים להיסדק. התסכול מקים חומת זכוכית בין בני הזוג, וכל אחד מהם נערך באחד הצדדים שלה להגן על דעתו ורצונו וצדקתו. עד מהרה הופך כל אחד מהם לפוגע ופגוע, למאשים ונאשם, לעולב ונעלב. איך ייתכן שכוונות כה טובות הופכות למעשים כה שליליים? איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים טובים עושים כל כך הרבה מעשים הרסניים?

האויב הסמוי

ובכן, הבשורה הטובה היא שאיש מאתנו אינו אשם, לא אתה ולא אני. האגו שלנו אשם, גם האגו שלך וגם האגו שלי. כך נולדנו. האגו הוא המבנה הבסיסי של כולנו, ללא יוצא מן הכלל, גם של אלה שמסוגלים להכיר בכך, וגם של אלה שמעדיפים לחיות בהכחשה עמוקה. ומכיוון שזה חומר הגלם הבסיסי שלנו, אין לנו ברירה אלא להיות מופעלים על ידו.

וראשית, כדאי שנבין מהו הדבר הזה שנקרא אגו. האגו הוא הרצון שלנו לקבל הנאה לעצמנו. זה תפקידו הבלעדי. הוא דואג לצרכים שלנו, לנוחות שלנו, למעמד שלנו. גם כשאנחנו נותנים מעצמנו, תמיד יש מאחורי זה חשבון תועלתי כלשהו. האגו הוא אם כן המניע הנצחי שלנו לחפש תועלת אישית, להגן על כבודנו ומעמדנו, ולהבטיח את צדקתנו בכל מצב.

בתור שכזה האגו הוא מכשיר מפריד, ושום מערכת יחסים לא יכולה לקיים בתוכה הדדיות על ידי גישות אגואיסטיות מפרידות. אבל יש מוצא: גם אם האגו הוא ברירת המחדל שלנו, יש לנו תודעה נוספת, תודעה מחברת, שיוצרת שלום בתוכנו ומחוצה לנו. אנחנו לא יכולים להגיע ליצירה זוגית הדדית לפני שנשחרר את עצמנו מהאגו, ולפני שנניח את השליטה על חיינו בידיה של תודעה שמציעה נגישות אל כל ההבנות, אל כל ההסכמות ואל כל ההיענויות.

הצעד הראשון הוא להכיר באגו שלנו. ולמעשה, אין צעדים נוספים. לאחר מכן התיקון ייעשה מעצמו. דרוש רק הכרה בכל רצון אגואיסטי או מעשה אגואיסטי, לא יותר. עצם הגילוי הוא התיקון. ברגע שהבאנו רצון אגואיסטי להכרתנו, הוא לא יכול יותר להתקיים בצורתו הקודמת. ההכרה שלנו לא תסבול רצון אגואיסטי אם טיבו האמיתי יהיה גלוי לה.

להכיר את השליליות שלנו

המפתח לתיקון היחסים שלנו מונח אם כן ביכולת שלנו לזהות את הגישה האנוכית שלנו בכל רגע ובכל מצב. אבל הכרה באגואיזם שלנו היא הדבר הקשה ביותר, כי היא מחייבת אותנו למעשה להכיר בשליליות שלנו. וזה דבר שמעולם לא עשינו.

מאמרים נוספים בנושא מערכת יחסים ועוד:
יחסי מין: איך לשמור על הגחלת בזוגיות
מתקשים למצוא בן זוג? טיפול פסיכולוגי יעזור
סקר: לדימוי הגוף אין השפעה על יחסי המין
סקר: הגרושות בישראל לא רוצות להינשא שוב
על אימון זוגי, אישי ומשפחתי

אנחנו רגילים לחלק את בני האדם ל"טובים" ו"רעים". במחנה "הרעים" נמצאים האטומים וחסרי ההתחשבות, ובמחנה "הטובים" נמצאים דוברי האמת, מקיימי ההבטחות, הנאמנים והרגישים. ואם מתעוררת בעיה, ברור שצד אחד טוב וצד אחד רע, והצד הרע אשם. יש סדר בעולם. ולכן מובן מאליו שבן זוגי שייך תמיד למחנה הרעים, ואילו אני שייך תמיד למחנה הטובים. הוא תמיד הפוגע, אני תמיד הנפגע. בעולם כה מסודר תמיד יש על מי לכעוס תמיד ותמיד יש את מי להאשים.

אבל מה עם כל אותם מצבים כשגם אנחנו פוגעים? כשגם אנחנו תוקפנים? כשגם אנחנו לא מתחשבים? על כך יש לתודעת האגו תמיד תשובה: הוא פוגע בי כי הוא לא בן אדם, אני פוגע בו כתגובה. התוצאה היא שעל מעשים דומים מאוד הוא ראוי לגינוי, ואני ראוי להבנה. ואפשר לסמוך על האגו שיציע לנו נימוקים משכנעים להצדקה עצמית, ויאפשר לנו להרגיש שאנחנו בסדר גמור גם כשאנחנו פוגעים והורסים.

לתת רשות לטיפת שליליות

האמת היא שאין מצב שבו צד אחד הוא הקורבן והצד השני הוא הרשע, צד אחד חיובי וצד אחד שלילי, צד אחד סובל וצד אחד אשם. בכל מריבה יש שני אנשים מתגוננים, המשתמשים בכל אמצעי התקיפה שברשותם כדי להגן על הערך העצמי שלהם. אם אחד יודע לצעוק והשני יודע לבכות, זה מה שכל אחד מהם יעשה, וזה לא מראה שאחד מהם נפגע יותר או פחות.

ככה זה במאבק בין שני אגואים: כל אחד מרוכז במצוקה של עצמו, ואף אחד לא פנוי להרגיש אהדה למצוקה של השני. והאמת העצובה ביותר היא שאף אחד מהם צודק, יש שם רק שני מפסידים. הסיכוי שלנו לעבור למרחבים של הבנה ותמיכה הדדית נמצא במוכנות של כל אחד מבני הזוג להפסיק לסלוח לעצמו על השליליות שלו, כדי ששניהם יוכלו סוף סוף להיות חיוביים באמת.

* לאתר הבית של ד"ר צביה גרנות לחצו כאן.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר