תוספי תזונה למניעת אוסטיאופורוזיס

אוסטיאופורוזיס הינה מחלה שלא מתרחשת רק כתוצאה מחוסר סידן בגוף ובעצמות. היא מורכבת ונובעת גם מגורמים הורמונאליים, תזונתיים וסביבתיים וקשורה לאורח החיים של האדם הלוקה בה. קיימות עדויות רבות כי ניתן למנוע אותה באמצעות תזונה נכונה ושימוש בהשלמות תזונתיות בלבד.

אוסטיאופורוזיס (Osteoporosis) מתבטאת באיבוד מסת העצם, הנגרמת כתוצאה מפגיעה ב"שלד" החלבוני הבונה את העצם, תוך ירידה ברמות המינרלים המצויים בתוכה. זוהי מחלה נעדרת סימפטומים וכוללת הן את החלקים האנ-אורגניים (מינרלים) והן את של העצם החלקים האורגניים (קולגן, אוסטאוקלצין וחלבונים אחרים).

במידה והמחלה מקיפה רק את החלקים האנ-אורגניים של העצם, היא תיקרא אוסטאומלסיה. דלדול מסת העצם יגרום לכך שהעצם תהיה כה פריכה, עד כי כל לחץ, ולו החלש ביותר, יגרום לשבירתה. ירידה במסת העצם תגרום לעיוותים בעצם, לכאבים ולשברים. האיברים בגוף המועדים ביותר לשברים הינם: חוליות עמוד השדרה, אגן הירכיים, שורש גב היד, הקרסוליים, הצלעות ובמועד מאוחר יותר ייתכנו שברים גם בעצם צוואר הירך. אלה האחרונים מהווים 20% מן התמותה.

לשאלות על אוסטיאופורוזיס, תוספי תזונה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום אוסטאופורוזיס
פורום ויטמינים תוספי מזון
פורום תזונה קלינית
פורום גיל המעבר
פורום זכויות רפואיות

ירידה במסת העצם מתחילה כבר בסביבות גיל 40-35 והאצתה ניכרת לאחר הפסקת המחזור. אמנם אוסטיאופורוזיס נחשבת "נשית" בעיקרה, כאשר כרבע מן הנשים בגיל 60 וכמחצית מן הנשים בגיל 70 תסבולנה משבר אוסטיאופורוטי כלשהוא, אך מסתבר כי גם גברים מבוגרים עלולים לפתח ירידה פתולוגית בצפיפות העצם ולסבול משברים.

נשים בעלות סיכון גבוה לאוסטיאופורוזיס הינן: נשים בעלות מבנה דק, שלא ילדו, שהגיעו למנופאוזה (גיל המעבר) מוקדמת, נשים בעלות היסטוריה של אוסטיאופורוזיס, מעשנות, אשר אינן מבצעות פעילות גופנית, הסובלות מתזונה לקויה, או נשים אשר עברו כריתת שחלות.

טיפולים הורמונאליים באוסטיאופורוזיס. עדויות אופטימיות ביותר מושמעות לאחרונה על ידי הממסד הרפואי על התפתחות, כביכול, בתחום הטיפול במחלת אוסטיאופורוזיס, התפתחות אשר תהפוך את המחלה לנחלת העבר. האמת היא כי המכשולים העומדים בפני טיפול במחלה גבוהים מאי פעם, ונשאלת השאלה האם אין הטיפול עלול, למעשה, לגרום למחלה.

הטיפול הנפוץ ביותר במחלה, הינו הטיפול ההורמונאלי החלופי. מספר מחקרים הראו אמנם ירידה באיבוד מסת העצם בקרב נשים בגיל המעבר, אך ייתכן כי חלק מן התוצאות הינו דמיוני. אחת העובדות הבלתי מדווחות היא, כי בקרב נשים המקבלות טיפול הורמונאלי ומפסיקות אותו, חלה הידרדרות מהירה במצב מסת העצם באופן יחסי לנשים אשר לא טופלו בטיפול הורמונאלי. עובדה זו מחייבת כי הטיפול ההורמונאלי המתחיל בגיל המעבר יימשך כל החיים וזאת במחיר של עלייה גבוהה מאוד בהסתברות ללקות בסרטן השד או סרטן רירית הרחם.(זאת בנוסף על תופעות של הטיפול עצמו).

עליה זו בסיכון הינה פועל יוצא של משך הטיפול ועל כן ככל שיתארך הטיפול כך תגבר הסכנה. סקירת על אשר הקיפה 31 מחקרים אודות אוסטיאופורוזיס ואסטרוגן, אף הטילה ספק ביכולתו של הטיפול באסטרוגן להעניק "הטבה משמעותית" למהלך המחלה.

מחקר נוסף, אשר עקב אחר קבוצת נשים בגיל המעבר בעלות צפיפות עצם נמוכה, גילה כי הקבוצה אשר קיבלה תוספי סידן וביצעה פעילות גופנית, השיגה תוצאות זהות לקבוצה אשר קיבלה טיפול הורמונאלי והתעמלות בהפחתת אובדן מסת העצם, וזאת במחיר נמוך בהרבה של אי נוחות ותופעות לוואי.

הטיפול ההורמונאלי המועדף הינו, בדרך כלל, שילוב בין אסטרוגן ופרוגסטרון. נשים אשר נטלו גלולה למניעת הריון המכיל פרוגסטרון, הראו עלייה משמעותית במסת החוליות בעמוד השדרה לאחר הפסקת השימוש. בדיקות אשר נעשו בתאי לשד-עצם אצל בעלי חיים הראו, כי טיפול משולב אסטרוגן-פרוגסטרון, גרם לאחסון של תאים ולעלייה גבוהה במספר לוחיות הדם הפגומות וקרישי דם בתוך העצם, תופעה העלולה, לדעת החוקרים, להחריף אוסטיאופורוזיס.

יתרה מזאת, במחקר אשר בדק את רמת האלקלין פוספאט, (אנזים אשר בשילוב עם מגנזיום מגבש קלציום על העצם), נמצא כי הרמה הנמוכה ביותר של האנזים, נמצאה בקבוצת הנשים אשר קיבלה טיפול הורמונאלי.
טיפול פופולארי נוסף באוסטיאופורוזיס הוא הפלואוריד. פלואוריד מצטבר אמנם על העצם ומגביר את מסתה וצפיפותה, אך גם את פריכותה. מעקב בן 4 שנים אחר נשים אשר נטלו פלואוריד וסידן הראה, כי בנשים אלה לא רק שלא נצפתה ירידה במספר השברים בעמוד השדרה, אלא אף הייתה עליה משמעותית (פי שתיים) שברי אגן.

המלצות תזונתיות לטיפול מונע במחלת אוסטיאופורוזיס:

1. יש להקפיד על אכילת מזון מגוון ומלא, עשיר בפירות וירקות.

2. יש להימנע מצריכת בשר אדום ומתפריט המכיל אחוז גבוה של חלבון בשל העובדה שעיבוד חלבונים דורש רמה גבוהה של סידן. קיימת השערה כי רמה גבוהה מדי של חלבון בתפריט מהווה גורם עיקרי בהתפתחותה של אוסטיאופורוזיס. הימנעות מבשר הפחיתה את הפרשת הסידן בשתן ב-50%.

3. יש להמעיט בצריכת מלח וקפאין, צריכתם של גורמים אלה קשורה לתופעת העצמות השבירות.

4. יש להקפיד על אכילת עלים ירוקים שמכילים ויטמין K, שהינו בעל חשיבות רבה לתחזוקת החלבון אוסטאוקלצין.

5. רצוי לצמצם צריכת מוצרי חלב, בשר ועוף. חלק ניכר מן המזונות הללו מכיל אסטרוגן זר המוחדר למזונם של בעלי החיים כדי שיעלו במשקל ובכך יעלה גם ערכם הכספי. אסטרוגן זה מתרכז בחלב ובשומן בעלי החיים וכך חודר למזוננו. אסטרוגן זר זה שוקע ברקמות השומן שלנו ויש לו תפקיד בקידומן של מחלות דלקתיות בחזה וסרטן השד.

6. צריכת מינון נכון ומאוזן של מינרלים, ויטמינים והשלמות תזונתיות אחרות. נכון הדבר כי תוספת סידן חיונית לשמירת מבנה וחוזק העצם, אולם מחקרים רבים מצביעים על חשיבותם של רכיבים תזונתיים נוספים כמו ויטמיני B, ויטמין C, ויטמין D, מגנזיום ואבץ.

7. יש לבדוק את תקינותה של מערכת העיכול משום שרמה נמוכה מדי של חומציות בקיבה עלולה לגרום לאי ספיגה של רכיבים תזונתיים חיוניים (ספיגה ויוניזציה של סידן תלויה בחומציות הקיבה).

8. יש לוודא כי רמת חומצות השומן הרב בלתי רוויות בתזונה הינה מספקת.

9. יש לוודא כי רמת חומצות השומן הרב בלתי-רוויות בתזונה הינה מספקת - חומצות שומן גמא לינולנית וחומצה איקוספנטאנואית, הראו שיפור באיזון הסידן ורמת הסידן בעצם.
<@ --- IMG_2 --- @>
10. יש להימנע ממוצרי המכילים אלומיניום ומבישול בכלי אלומיניום מכיוון שאלומיניום מעכב את פעילותה של בלוטת יותרת התריס (פאראתירואיד) לאוסטאופורוזיס. כתוצאה מכך, נטילה תכופה של הורמוני בלוטת התריס מגבירה אוסטיאופורוזיס אצל נשים לפני ואחרי המחזור.

טיפים למניעת אוסטיאופורוזיס:

1. הפסקת עישון. למעלה מ-10 מחקרים הראו, כי הפסקת עישון מפחיתה מהותית את הסיכון ללקות בשברים הקשורים לאוסטיאופורוזיס.הפחתת עישון הפחיתה למשל את הסיכון לשברים באגן ב-25%.

2. צריכת אלכוהול במידה. שתיית אלכוהול מגבירה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ומפחיתה את מוצקות העצם. ניתן לשפר את המצב במהירות על ידי הפחתה בצריכת האלכוהול.

3. הימנעות, עד כמה שניתן, מנטילת סטרואידים. תרופות סטרואידיות מהוות גורם שכיח לאוסטיאופורוזיס.

4. פעילות גופנית. מחקרים הראו כי ניתן למנוע שברים באמצעות אימון גופני. למעלה מ-100 מחקרים הראו כי ניתן למנוע שברים באמצעות אימון גופני הכולל פעילות אירובית והרמת משקלות. תכנית האימונים חייבת להיות מתונה ומותאמת למצבה הגופני וגילה של האישה. יש לזכור כי תכנית אימונים נוקשה מדי ללא תזונה מספקת, במיוחד אצל נשים צעירות, יכולה לגרום להפסקת המחזור, שברים באגן ודפורמציה בעמוד השדרה.

השלמות תזונתיות החיונית לבריאות העצם:

חשיבותם של רכיבים תזונתיים במקרה של מחלת אוסטיאופורוזיס שמירה על עצם בריאה הינה דבר מורכב המחייב חשיבה נרחבת מעבר לרכיב תזונתי זה או אחר.

סידן. קיימות עדויות רבות כי נטילת תוספות סידן ברמה של 1500-1000 מ"ג ביום ממלאת תפקיד חיובי בשמירת העצם ומניעת הידלדלותה, ובנוסף, קיימת סברה כי לרמת הסידן הנצרכת בגיל העשרה, השלכה על מצב העצם בגיל המעבר. תוספת סידן נאותה יכולה להאט ואף למנוע את תופעת הירידה במסת העצם.

מגנזיום. מסת העצם מכילה למעלה ממחצית מתכולת המגנזיום בגוף. למגנזיום תפקיד מכריע בבניית ובשימור עצם בריאה. בין תפקידיו ניתן למנות הפעלת אלקלין פוספט, ואקטיבציה של ויטמין D. מרבית הנשים הסובלות ממסת עצם נמוכה, סובלות מחסר במגנזיום ולא בסידן. מחקרים שונים מצאו כי מתן מגנזיום לנשים המקבלות טיפול הורמונאלי, העלה את רמת מסת העצם ב 11%.

ויטמין D. ויטמין זה חיוני לצורך ספיגת הסידן במעי, בעצם והפחתת הפרשתו מן הכליות. ויטמין D חשוב למינרליזציה של העצם ויעיל בטיפול באוסטיאופורוזיס. מינון של 400 יחב"ל נחשב למספיק.

למאמרים נוספים בנושא אוסטיאופורוזיס:
אוסטיאופורוזיס: נשים לא מתמידות בטיפול
איזו פעילות גופנית משפרת צפיפות העצם?
וידאו: ליטול תוספי מזון עם תרופות?
סידן - למנוע אוסטיאופורוזיס מגיל צעיר
איך פעילות גופנית מונעת אוסטיאופורוזיס?

ויטמין B . קיים קשר חזק בין אובדן מסת עצם לרמות ויטמין B-6, חומצה פולית ו-B-12. רמות נמוכות של רכיבים אלה תגרומנה להיווצרותו של מטבוליט רעיל בשם הומוציסטאין, המהווה גורם מזרז להיווצרות אוסטיאופורוזיס, מחלות לב, ורמות גבוהות של כולסטרול. נשים הלוקות במחלת אוסטיאופורוזיס סובלות מרמות גבוהות של הומוציסטאין ולכן טיפול באובדן עצם חייב לכלול קומפלקס של ויטמין B.

בורון. מתוך מספר מחקרים בבני אדם עולה, כי חסר בבורון משפיע על ספיגת הסידן בעצם ובכך גם על צפיפותה. נראה כי בורון חיוני לאקטיבציה של מספר הורמונים סטרואידים חשובים למניעת אובדן מסת עצם, ביניהם אסטרוגן וויטמין D. לא ברור אם ההשפעה של בורון על רמת האסטרוגן נובעת מיכולתו לייעל את פעילותו, או להגביר את הפרשתו. חסר בבורון יגרום גם להפרשה עודפת של סידן, מגנזיום וזרחן בשתן. מינון של 2 מ"ג נחשב כמספק.

אבץ, מנגן ונחושת. מינרלים אלה משמשים כקו-אנזימים באנזימים החיוניים לעיצוב הקולגן והמינרליזציה של העצם. אבץ מצוי בעצם בכמות גדולה, והוא מעודד סינתזה של חלבון בעצם ומגביר את יעילותו של ויטמין D.

במחקרים שונים נמצא כי נשים הסובלות ממחלת אוסטיאופורוזיס מאבדות כמות גדולה של אבץ בשתן, מה שעלול לגרום לבעיות בבניית סחוסים ובמינרליזציה נאותה של העצם, וכמו כן לאקטיבציה של אנזים המייצר חומציות בקיבה. גם נחושת מעורבת בסינתזת קולגן, והעדרה מוביל לעצמות שבירות. מחקרים הראו כי קלציום בתוספת שלושת המינרלים האלו, יעיל יותר מאשר קלציום בלבד.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר