מריבות בין אחים: דרכי התמודדות להורים

1. לצאת מהבית. ילדים שנמצאים בחוץ, רבים פחות. מחוץ לבית הילדים עסוקים יותר במה שאינו קשור אליהם, ועובדה זו מתקשרת לשתיים מסיבות הריב הידועות בעולם: שעמום וטריטוריה.

חישבו על חיות הכלואות בכלוב - בתוך הכלוב הן צפויות לנהום, לנשוך, לריב על מקורות מזון (או על טלוויזיה במקרה של הילדים) או להשתולל כשמישהו נכנס לפינה שלהן. ברגע שהן נמצאות בחוץ, המצב משתנה.

אפשר לצאת גם בחורף. כמבוגרים, אנחנו מפנטזים על ריח טוב של מרק ועל אווירה חמימה, רגועה ונעימה, אך בפועל אנו מנסים להרגיע שניים או שלושה ילדים משועממים שלא מפסיקים לריב ומצפים מאתנו, ההורים, שנהיה קציני הבידור, השופטים והמתווכים.

מה עושים? יוצאים החוצה! לא משנה מה מזג האוויר, להשתדל לצאת. טיול שלוליות, טיול עם מטריות, הליכה לחברים. אין כמו היציאה מהבית כדי לשנות את האווירה.

לשאלות על רפואת ילדים, היכנסו לפורומים:
פורום רפואת ילדים, מחלות ילדים
פורום פסיכולוגית ילדים, יעוץ להורים
פורום התפתחות הילד
פורום אף אוזן גרון ילדים
פורום רפואת שיניים לילדים

2. לזכור למה באמת הם רבים. חשוב לזכור שהם לא רבים כדי לעצבן אותנו. הם לא נגדנו, הם בעד עצמם. המילה "רבים" מתייחסת למריבות אך אומרת גם שיש יותר מאדם אחד בתוך סיטואציה (רבים מלשון הרבה). להיות יותר מאדם אחד משמעותו לחיות בקשר.

אחים המתנסים במכות, במריבות, במשחקים ובצחוקים, מתנסים למעשה בלהיות בקשר אינטימי עם האחר. בדרך זו הם לומדים על עצמם, על הגבולות של האחר, הם מנסחים לעצמם את זהותם, בודקים שוב ושוב את מקומם בתוך התא המשפחתי, מזהים גבולות ועוברים אותם.

הבנה זו מסייעת לראות את הריב באופן לא דרמטי: יצירת קשר היא אופן של בדיקה, והדרך הנכונה להגיב על כך היא להשקיף ולשקף.

3. להשתדל להתערב כמה שפחות. הם מתנסים, לומדים, מתאמנים ביחסים, ובודקים בכל רגע ורגע אם אנו נוקטים עמדה, לצד מי אנו עומדים, ואת מי (אולי) אנחנו אוהבים יותר. התפקיד שלנו הוא לאפשר להם ללמוד על מערכות יחסים, ולהתאמן במגרש הבטוח ביותר להם, שהוא המגרש הביתי. איך לא להתערב? לנשום עמוק!

לזוז למקום שבו שומעים פחות את קולות המהומה, לספור על עשרים או יותר לפני שמחליטים להגיב, לצלצל לחברה טובה שתזכיר לך, לצאת לרגע לחצר. כאשר הגבולות בבית ברורים (אסור להכות ולהכאיב), כל דבר אחר הוא התנסות, שככל שתתרחקו ממנה כך היא תיעלם בקצב מהיר יותר.

4. לקרוא שוב את סעיף 2 ו-3 ולא להתעצבן. אם אתם מוכנים להסכים שיש תהליך חיובי במריבות שלהם, ושההורים ממש לא אמורים להתערב, אתם בשלים לקרוא את הסעיף הבא.

5. לזכור שאנו, כהורים, מהווים מודל לתקשורת ולמערכות יחסים. הם רואים כיצד אנחנו רבים ואיך אנו מתפייסים, כיצד אנחנו כועסים ואיך אנו "מנהלים" את הכעס. התבוננו בילדים שלכם: איך הם רבים, מה הם אומרים, כמה מהר הם משתמשים בכוח, איפה כדאי לחזק אותם, האם הם מחקים אותנו ובמה?

אם אנו מבקשים לשנות את מודל התקשורת בבית, עלינו לשנות אותו קודם כל בעצמכם, בזוגיות וכלפי הילדים. לעתים הורה צועק בקול רועם על הילד שלו: "מה אמרתי לך? אסור לצעוק!".

אולי זו נשמעת דוגמא מופרכת, אבל היא קורה לא מעט: אנו אומרים דבר אחד (בו אנו מאמינים) אך מתנהגים בדרך שונה (כי היא ההרגל שלנו).

מה ש"עובד" כמודל הוא רק דרך ההתנהגות. למילים אין משמעות אם אין מודל - התנהגות שמלווה אותן. שאלת המפתח היא: מה אני כהורה צריך לשנות, כדי שהילד שלי ילמד משהו אחר?

6. האם זה נכון להתעלם, ומתי בכל זאת להתערב? גם הורה שלא מתערב, אינו מתעלם. הוא מעורב מעצם היותו נוכח בביתו שלו.

מתי ואיך מתערבים?

כשהילדים חוצים את הגבולות אדומים שהנהגתם בביתכם: מה מותר ומה אסור בבית שלכם (למשל, אסור להשפיל או להרביץ). חשוב להציב גבולות ברורים ולפעמים צריך ללמוד איך לעשות זאת.

למאמרים נוספים בנושא רפואת ילדים, חינוך ועוד:
חינוך ילדים: תנו לילד חופש בחירה
חג פורים, חג פורים, סכנה לילדים
הורים, כך תפתחו למידה עצמאית אצל ילדיכם
שלשולים בילדים: הכירו את גרסת החורף
הורים, כך תתמודדו עם הציונים של ילדיכם

כשהשפה עדיין לא מפותחת, חשוב להעניק כלים לתקשורת. יש דברים שלמדים מחיקוי, ודברים אחרים למדים כשמסבירים. לא נצפה מפעוט בן שנתיים שיידע להגיד מה בדיוק הוא צריך. עלינו ללמד אותו לומר "אני רוצה את זה" במקום לחטוף את הצעצוע שחפץ בו.

במצבי חירום, אפשר לפעמים להתערב פיסית, למשל לחבק, או להפריד.

בכל התערבות מומלץ להיות אמפתי ומבין כלפי הצדדים.

להאמין ולהעביר מסר שהפתרון נמצא בידי הילדים, ולא בידינו.

ואחרי הכל חשוב לזכור שכשהם רבים, הם בקשר. חלק בלתי נפרד מהיחסים הוא מריבות. הם משחקים, אוספים יחד דברים, צוחקים יחד, צווחים זה על זה, מתנהלים כצוות מולנו, מרביצים, מתגוששים, מתגעגעים (כשאחד נוסע), דואגים, קשורים זה בזה (רגשית או בחבל שהאח השלישי קשר...). כשיגדלו, כל אלה יהפכו לזכרונות ילדות מתוקים ורחוקים.

* לאתר דיאדה - לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר