אחרי לידה: איך זה להיות הורים?

נולד לכם ילד? מזל טוב. אך יחד אתו נולדו עשרות שאלות שמעולם לא חשבתם עליהן קודם: האם נכון לישון עם התינוק במיטה? האם הורות היא דבר טבעי? מה עושים כשהכלב מקנא ברך הילוד, ועוד ועוד. לפניכם, מבחר שאלות שהגיעו למנחות דיאדה, וכמה תשובות מרעננות.

ההורות מתחילה בשאלה: האם אנו רוצים להיות הורים? האם זה מתאים? אחרי שעניתם "כן", ועברתם את כל ההריון (עם השאלות הנוקבות על בדיקות גנטיות), ואת הלידה (עם סל השאלות הקשורות אליה), אתם נוחתים בשעה טובה על סדרת שאלות עצומה שקשורה לגידול הרך הנולד...

מדהים לגלות עד כמה יצור כל כך זעיר מצליח לעורר בכם אין-סוף תמיהות וחידות, אשר כל אחת מהן נראית "הרת גורל" ונחשדת ב"השפעה עצומה על חייו".

אתם במקום הנכון. כל השאלות שלפניכם מציגות את מרחב החיפוש – קחו ממנו את מה שמתאים לכם, וזרקו הצידה את מה שמיותר. התהליך עצמו הוא חלק חשוב מהיותכם הורים.

1. האם נכון לישון עם התינוק באותה מיטה? הנה שאלה שנשאלת לא מעט. לרוב, אני משיבה בשאלה "האם זה נכון לכם?", וכשאני אומרת "לכם", אני מתכוונת לכולם: לאבא, לאימא ולתינוק.

למידע נוסף בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום אחרי לידה
פורום הריון ולידה
פורום פסיכולוגיה הגיל - הורים לתינוקות
פורום התפתחות תינוקות
פורום פסיכולוגית ילדים, יעוץ להורים

בתרבויות רבות מקובל שתינוקות ישנים עם הוריהם במיטה משותפת, אך בעולם המערבי יש נטייה לפסול מנהג זה מתוך תפיסות חינוכיות ("איך תוציאו אותו משם?") או מחששות שקשורים בעיקר לאוכלוסיה אשר עלולה לסכן את התינוק (למשל אלכוהוליסטים).

עם זאת, מחקרים מהשנים האחרונות מתעדים עליה ניכרת באחוז ההורים בעולם המערבי, שישנים עם תינוקותיהם באותה מיטה, ולטענת החוקרים יש הורים רבים שאינם מופיעים בנתוני הסטטיסטיקה מפני שאינם מדווחים על כך.

בעבור הורים רבים יש יתרונות רבים ללינה המשותפת: הקרבה הפיסית של התינוק לאם מקלה את ההנקה; יש לדבר השפעה על וויסות חום גופו של התינוק, ועוד.

לעומת זאת, יש הורים זאת שלדעתם זהו בעיקר חיסרון: הם אינם מצליחים להירדם, מרגישים שהאינטימיות הזוגית נפגעת ועוד. זו בדיוק הסיבה שמדובר בהחלטה פרטית, זוגית ואישית מאוד.

כמו בהרבה סוגיות אחרות, התשובה לא מצויה בידי חוקרי השינה או הפסיכולוגים וגם לא אצל החברים, אלא בידי ההורים. מציאת הדרך ההולמת אתכם, תוך הבנה שבכל בחירה יש תועלת וגם חסרונות, היא חלק מתהליך ההסתגלות להצטרפות של תינוק למשפחה.

ובעניין ה"איך נוציא אותו כשנרצה?" התשובה היא שלא נכון לנהל את ההורות על פי פחדים מפני מה שיקרה "אחרי". למשל, כאשר אישה מחליטה להיניק, מצפֶה לה תהליך גמילה: האם זו סיבה להימנע מהנקה? התשובה הבסיסית היא שכאשר משהו ישתנה, נהיה שם, ונלווה את ילדנו בשינוי, בקושי וגם ביכולת להתמודד.

2. האם זה "בסדר" לבקש מבן זוגי להביא את התינוק למיטה אם כי אני מתעוררת ממילא? שאלה זו "שייכת" לקטגוריית השאלות האינסופיות שבין בני הזוג: מה השתנה עכשיו? מה אפשרי? מה מותר לבקש, ומה "צריך לקרות באופן טבעי" (אם בכלל יש דבר כזה).

בעניין השאלה הזו, הייתי מפנה אותה לבן הזוג. יש בני זוג שעושים זאת בשמחה, מתוך רצון לקחת חלק בטיפול, ובני זוג אחרים מעדיפים לעזור בתחומים אחרים.

מומלץ לקבל החלטה משותפת בשאלה איך מתנהל הלילה, ולהסכים שאפשר "לשנות את ההחלטה" בכל פעם, בבדיקה משותפת. למשל: את מתעוררת ממילא, אבל אולי אין לך כוח לרדת מהמיטה כל כך הרבה פעמים? או אולי חשוב לך שבן זוגך יהיה שותף לטיפול הלילה?

ולעומת זאת – האם בן הזוג שמח לעשות זאת או כועס כי את "קמה ממילא", ואילו הוא מנסה לאגור שעות שינה לקראת יום עבודה.

האם זה "בסדר" לבקש? וודאי. אך המטרה בתקשורת הזוגית היא לא לבדוק "מי עובד קשה יותר", ומי " צודק יותר", אלא לבטא את הצרכים, להכיר בהם ומתוך כך למצוא את הפתרונות המתאימים לכם ביותר.

3. אם יש לי תינוק רגזן, האם אני אמורה לשנות משהו באימהות שלי? הנה שאלה שקשורה באשמה. יש שם מישהו ששואל: האם בגללי הוא רגזן כזה? לפני שמגדירים תינוק כ"רגזן" צריך לחשוב פעמיים. איש אינו אוהב שידביקו לו תוויות אלא ינסו להביט ולזהות את הצרכים שלו. במיוחד כאשר מדובר בתינוק...

אך לרוב, התשובה היא לא. זה לא בגלל... לכל תינוק יש מזג ותווי התנהגות מולדים, ויש תינוקות בעלי טמפרמנט חזק ועיקש יותר.

מובן שהוא מגיב גם אליך, אך כנקודת התחלה הייתי מציעה לבדוק את ה"רגזנות": האם היא בעיקר כשהוא רעב? האם הרוגז מבטא את חוסר יכולתו לבטא את עצמו? איך הוא מגיב על פעולות הרגעה?

חשוב להיות פתוחים לכך שהתינוקות שלנו משתנים, ולא להנציח תכונות שאנחנו מייחסים להם. אם את אימא שעושה כמיטב יכולתה, קשובה לתינוק שלך, מאפשרת לו להיות מי שהוא, מספקת לו הזנה פיסית ורגשית, מגע ואהבה, ואפילו מתייעצת כדי לשפר את האימהות שלך, את בהחלט לא צריכה לשנות שום דבר באימהות שלך.

4. מה פירוש "להכיל" את הרגשות של התינוק שלי. "להכיל" רגשות של תינוק או של כל אדם, פירושו קודם כל לאפשר להם להתקיים. לא לבטל, לא להשתיק, לא להסיח את הדעת אלא להקשיב, לתת להיות.

השימוש במושג "להכיל" מדמה כד שכשהוא מלא במים, הוא לא יכול להכיל מים נוספים. אם הוא מצליח לרוקן את עצמו ולו במעט, הוא יכול,שוב, להכיל מים חדשים.

אצל תינוק, הביטוי לרגשות הוא בדרך כלל בבכי. בכי מוגדר בספרות המקצועית כ"זכותו של התינוק לבטא את רגשותיו". תסכול, כאב, שעמום, געגוע ועוד ? כל אלה עשויים לגרום לתינוק לבכות.

כהורים, אנחנו לא יכולים לחסוך לילדים שלנו את כל אלה. כשלתינוק שלנו כואבת הבטן בגלל גזים, וניסינו ה כ ו ל, חשוב שנהיה מסוגלים לסלק את התסכול ואת חוסר האונים שלנו הצדה, ולאפשר לתינוק להתבטא.

"להכיל אותו" פירושו להעניק לו את הביטחון שתמיד נהיה לצדו, ושנעשה כמיטב יכולתנו. כשאנחנו "מלאים" (בכעסים, בעייפות, בלחץ, בחרדות), קשה לנו מאוד "להכיל" מישהו אחר.

כל הורה צריך למצוא את המקום המתאים "לרוקן את המכל": בקבוצת הורים, עם חבר טוב או בעזרת יועץ, וגם ללמוד כיצד למלא את הכד בדברים אחרים שאינם כעסים, עייפות, לחץ וחרדות. הדאגה לעצמנו היא הדאגה לאחר – באמצעותה אנו מפַנים מקום בתוכנו, ומסוגלים להעניק לילדינו את ה"הכלה" שלה הם זקוקים.

5. האם הורות היא דבר טבעי? או משהו שלומדים אותו? ומי המורים הטובים ביותר בעבורנו? הורות, בעיניי, היא קודם כול משהו שלומדים אותו. "מלאכה חדשה", קרא לכך דניאל שטרן שחקר רבות את תחום האימהות לאחר לידה.

חלק נכבד בתסכול שמלווה הורים רבים, קשור למיתוס שלפיו הורות היא דבר טבעי. בפועל, נולד התינוק והתחושה של ההורים היא שהם אינם יודעים שום דבר.

אם אנחנו לא יודעים, אז כנראה אנחנו לא ראויים להיות הורים... זוהי תחושה קשה מאוד. אם מגיעים להיות הורים תוך כדי ההבנה שנדרשת למידה כמעט בלתי פוסקת, שמותר לטעות, להתבלבל, להתנצל, ליפול ולקום ? אפשר לגדל ילדים עם הרבה יותר סלחנות ופחות רגשות אשם.

עם זאת, לכולנו יש אינסטינקטים, כמו הצורך להגן על התינוקות שלנו או להזין אותם. בעולם שבו יש כל-כך הרבה "רעשים חיצוניים" כמו ספרי הוראות לגידול ילדים, תכניות הורות, פורומים באינטרנט, ביקורת מאימא שלו ומזו שלה ועוד, קשה מאוד להורים להקשיב לאותו אינסטינקט. הוא נבלע ברעשים החיצוניים.

אני חושבת שאחד הדברים שלומדים במשך ההורות, הוא להחליש מעט את הקולות החיצוניים ולהגביר את הקול הפנימי. כמו בכל מקצוע, נלמד מרבים: ממורה שהוסמך לכך, וגם מחברים או מאנשים מקריים. השפעה לא מעטה יש כמובן לבית שבו גדלנו, ולמודל ההורות שהיה לנו.

עם זאת, המורה הגדול מכולם הוא התינוק שלנו. הוא יאתגר, לא יעשה הנחות, "יוציא את נשמה" עד שנקבל משוב חיובי, ובסופו של דבר נלמד באמצעותו להיות ההורים שלו, וכל אחד מילדינו הנוספים ילמד אותנו להיות הורה נכון עבורו.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר