איך אני מוצא את קצב הלב שלי?

כיצד מודדים את קצב הלב? הדרך המתוחכמת (והיקרה) ביותר היא באמצעות א.ק.ג. (אלקטרו-קארדיו-גרם): במעבדה רפואית מדביקים על הגוף מספר אלקטרודות, ומכשיר מיוחד רושם לא רק את קצב הפעימות, אלא את אופי האותות החשמליים המפעילים את הלב. המומחה הרפואי הקורא את הדיאגרמה המתקבלת יכול ללמוד ממנה לא רק על קצב הלב אלא עוד כמה וכמה פרטים על איכות פעולת הלב, ואולי אף לזהות בו בעיות נסתרות.

הדרך הפשוטה ביותר היא המישוש: מניחים אצבע (רצוי שתיים או שלוש אצבעות צמודות) על פנים מפרק היד, קרוב לצד האגודל שלו, או על השקע בצוואר שבין הסנטר, שריר סובב הראש והגרוגרת ("משולש התרדמה"), וסופרים את הפעימות במשך 60 שניות.

לצורך מציאת קצב הלב במנוחה די לנו בדרך הפשוטה. למעשה, כדאי לעשותה מנהג: מדי בוקר, כשאתה ניעור משנתך, בדוק את קצב הלב שלך. עם הזמן תגלה שביכולתך לזהות בעיות בריאות בראשיתן וכן לדעת מתי החלמת כליל מהצטננות או משפעת קלה.

המצב שונה כשמדובר במדידת קצב הלב במאמץ. ראשית, במרבית הפעילויות אינך יכול להניח אצבעות על אחת מנקודות המדידה למשך 60 שניות. כדי להתגבר על כך, אומרים לך להפסיק את הפעילות למשך 10 או 15 שניות לצורך המדידה ולכפול את מספר הפעימות בשש (אם המדידה ארכה 10 שניות) או בארבע (אם היא ארכה 15 שניות). כך נכנסים שני גורמי אי דיוק למדידה: האחד, כי קצב הלב יורד במשך זמן המדידה (בגלל הפסקת הפעילות), כך שאינך מודד את קצב הלב הנכון; והשני, כי אינך יכול לדייק ביותר משש (או ארבע) פעימות בקצב הכללי.

יש בעיה נוספת: כשקצב הלב מהיר (ובנוסף לכך, אתה עצמך מתנשם ומתנשף בשל המאמץ), כמעט אי-אפשר למנות את הפעימות שכן מדובר בקרוב ל- 30 פעימות תוך 10 שניות! הפתרון לבעיה זו הוא פשוט: אל תמנה פעימות בודדות אלא "רביעיות". אם אחרי 10 שניות מנית שבע רביעיות ועוד שתי פעימות עודפות, אתה יודע שמנית 30 פעימות, וקצב הלב שלך הוא 180 פעימות בדקה.

מגוון רחב של מכשירי מדידה

כדי להתגבר על הבעיות הכרוכות במדידת קצב לב במאמץ מבלי להזדקק למעבדה עם אק"ג, פותחו מכשירים למדידת קצב לב; "מדי דופק" בלשון העם. קיימים שני סוגים של מדי דופק. הסוג הראשון, הישן והפשוט יותר, מורכב מלחצן שמרכיבים על אצבע או על תנוך האוזן. בלחצן יש חיישן שמרגיש בפרצי זרם הדם ושולח את האות למכשיר מדידה חשמלי, המציג את הקצב על צג. אלה באים בדרך-כלל כחלק מאופניים ארגומטריים או מהליכון.

השני, החדש והנפוץ יותר, כולל רצועה גמישה שמלבישים על החזה. ברצועה יש אלקטרודות (שיש להרטיבן לפני השימוש) הקולטות את האותות שמפעילים את הלב ומַשדר רדיו קטן המשַדר את האותות למַקלֵט, בדרך כלל דמוי שעון-יד. המקלט מחשב את קצב הלב על פי פרק הזמן שבין האותות ומציג אותו על צג השעון. במרבית המקרים ניתן לקבוע ערך שמעליו המקלט משדר צליל התרעה, וערך אחר, שמתריע כשקצב הלב יורד מתחת לערך נתון. כך משמש מד הדופק כמנחה לעוצמת המאמץ הרצויה - למשל, קצב הריצה, רכיבת האופניים, או כל פעילות רצונית אחרת.

דגם פשוט יותר, אבל כזה הפועל על אותו עיקרון, כולל שתי אלקטרודות שאותן אוחזים ביד (נוח במיוחד כשמדובר באופניים, כשמרכיבים את האלקטרודות על ידיות הכידון), והן מחוברות בחוטי חשמל לצג. כך נמנע הצורך במשדר ובמקלט. חסרונו של המכשיר בכך שהוא מכתיב את תנוחת הידיים, ואין הדבר מתאים לכל פעילות. אפשר, כמובן, להפסיק פעילות, לגשת למכשיר, למדוד ולשוב לפעילות. היות שהמכשיר מסתפק בשלוש עד ארבע שניות למדידה, לא נוצרת אותה בעיה כמו במדידה ידנית.

במדי הדופק מסוג הרצועה והשעון יש כמה וכמה רמות: בפשוטה והזולה ביותר, ה"שעון" אינו שעון כלל, והוא רק מציג את קצב הלב; כשעולים ברמה (ובמחיר) מקבלים גם שעון, אולי גם עם שעון עצר ושעון מעורר; בשלב הבא מתווספים גם קוצב זמן (כדי שיזכיר לך שעבר הזמן שהקצבת לפעילות) ותאורת לילה; וברמה הגבוהה ביותר - זיכרון ואפשרות להעביר את תוכן הזיכרון למחשב. כך ניתן להפיק גרף שמתאר את השתנות קצב הלב במהלך הפעילות, לחשב את אחוזי הזמן שלך ברמות שונות של קצב הלב, להשוות את הגרף עם גרפים שהופקו באימונים קודמים ועוד ועוד.

אם מחיר המערכת הפשוטה הוא בסביבות 300 שקלים, הרי שהיקרה ביותר תעלה פי ארבע בערך (והחיבור למחשב ידרוש עוד סכום נאה, אך יוכל לשרת יותר ממתאמן אחד, כך שלאגודה או לקבוצה זה עשוי להיות כדאי).
סיכומו של דבר: אם אנחנו מכירים את העקרונות שלפיהם יש לווסת אימונים להשגת מטרה ספציפית, מד הדופק הוא מכשיר חשוב, שלא לומר חיוני, ולא ממש יקר, לביצוע יעיל של האימון.

לחלק העוסק בדופק ובקצב הרצוי

לאתר של מכון וינגייט

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר