מדובר במחלה שאין לזלזל בה ושסימניה העיקריים של התסמונת הינם כאבי גוף מפושטים ותשישות. תסמיני הפיברומיאלגיה עלולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים, וזו הסיבה שקשה לאבחן אותה.
בשנים האחרונות פורסמו מחקרים ובהם הנחיות לאבחון המחלה. אחת התלונות השכיחות היא כאב מפושט בשרירים, אליו מתלווה רגישות בנקודות ספציפיות שקיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא קיימות אצל אנשים בריאים. תכונות אלו מבדילות את מחלת פיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות.
הרפואה הצליחה למפות 18 נקודות רגישות, וכשהרופא מזהה 11 נקודות מתוך ה-18 בנוכחות כאבי גוף מפושטים, יש ביכולתו לאבחן את התסמונת. עם זאת, עדיין אין בדיקת מעבדה או בדיקת הדמיה היכולים לאבחן באופן ודאי את התסמונת.
מחקר נערך שהוצג לאחרונה בכנס השלישי לבריאות נשים, שנערך בבאר שבע בחן את השפעתה של פעילות גופנית על איכות החיים של חולות פיברומיאלגיה.
למידע נוסף על פיברומיאלגיה היכנסו לפורומים:
פורום ראומטולוגיה, מחלות פרקים, שיגרון, זאבת, פיברומיאלגיה
פורום כאב
פורום כאב ורפואה סינית
פורום אורתופדיה
את המחקר ערכו ד"ר ורדה ציזר-קורלשטיין (ד"ר במדעי הבריאות ובוגרת וינגייט בפעילות גופנית שיקומית), פרופ' לילי נוימן (פרופ' במחלקה לאפידימיולוגיה בבית הספר לבריאות באוניברסיטת בן גוריון) ופרופ' דן בוסקילה (מומחה לרפואה פנימית וראומטולוגיה ומנהל היחידה הראומטולוגית בביה"ח סורוקה בבאר שבע).
מטרות המחקר היתה לבחון כיצד משפיעה תוכנית התערבות של פעילות גופנית על החולות: מהן שכיחותם וחומרתם תסמיני המחלה לאחר ביצוע תוכנית אימון גופני, מהי רמת איכות חייהן של החולות והאם נרשם בשימוש בתרופות ובשירותי בריאות.
במחקר השתתפו נשים שאובחנו כחולות פיברומיאלגיה במרפאה הראומטולוגית ב"סורוקה", עם משך מחלה קצר (עד חמש שנים) בגילאי 65 - 20 שנים ללא מחלה אוטואימונית, מחלות לב וכלי דם, או הפרעות קצב בזמן עמידה ופעילות גופנית.
מהממצאים עולה כי נמצאו הבדלים מובהקים בממוצעי הערכת התסמינים בין קבוצת הנשים שביצעו פעילות גופנית לבין קבוצת הביקורת (קבוצת התמיכה). בקבוצת הפעילות הגופנית נמצאה שכיחות של תסמינים נמוכה בהשוואה לקבוצת התמיכה.
63.6% מהחולות בקבוצת הפעילות הגופנית דיווחו על שכיחות גבוהה יותר של ימים שלא חשו כאב, לעומת 15.2% מהחולות בקבוצת התמיכה.
לקבוצת הפעילות הגופנית ממוצע ניקוד גבוה באופן משמעותי בכל מדדי הבריאות בהשוואה לקבוצת התמיכה, חוץ ממדד תפקוד חברתי.
עוד נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בין הקבוצות בשימוש בשירותי בריאות. בקבוצת הפעילות הגופנית ממוצע הפניות נמוך יותר לשירותי בריאות בהשוואה לקבוצת התמיכה בשירותים הבאים: ביקור אצל רופא המשפחה, פניות לנוירולוג, פניות לראומטולוג, הפניות לטיפולי פיזיותרפיה, הפניות לצילומי רנטגן.
"להתערבות של פעילות גופנית משולבת בקרב החולות ישנה השפעה חיובית בהקלה בחומרת תסמיני המחלה ושכיחותם", כתבו החוקרים.
"בדיקת המדדים הקשורים למצב בריאותי ותפקודי", המשיכו החוקרים, "הראתה שיפור משמעותי בקבוצת הפעילות הגופנית בתפיסת הבריאות הכללית ובהשפעת המחלה על חיי היום וחומרתה, לעומת קבוצת התמיכה שלא חל בה שינוי.
"התוצאות תומכות בתועלת הפעלת מסגרת פעילות גופנית בחולות פיברומיאלגיה חדשות, עם משך מחלה של עד חמש שנים.
"ההתערבות של הפעילות הגופנית לא השפיעה על הורדת שימוש בתרופות בטווח הקצר של שלושה חודשים, ייתכן וקיים צורך לבחון זאת בהתערבות למשך זמן ארוך יותר.
עם זאת, נמצאה השפעה חיובית בהורדת מספר הביקורים אצל רופא המשפחה ובמספר צילומי הרנטגן, לעומת קבוצת התמיכה שאצלה חלה גם כן ירידה, אך בשעור מתון יותר. לפעילות גופנית השפעה חיובית בהורדת מספר ההפניות לטיפולי הפיזיותרפיה בהשוואה לקבוצת התמיכה", סיכמו החוקרים.
את הממצאים הציגו החוקרים לראשונה בכנס השלישי לקידום בריאות נפשית של נשים שהתקיים בתאריכים 24-25 בספטמבר באוניברסיטת בן גוריון, בהשתתפות למעלה מ-400 משתתפים הכוללים אנשי מקצוע מתחום הרפואה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ואנשי אקדמיה. את הכנס אירגנה חברת 'ארטרא', המתמחה בארגון כינוסים ושירותי תיירות בארץ ובחו"ל.
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר