הכל על סכנות הפור פליי

על קירות חדר ההמתנה במרפאתי תלויות כתבות רבות (בעיקר מפרי עטי) בנושא דרמטולוגיה.

מסתבר, שהמבלים בחדר ההמתנה מאד מתעניינים בכתבות ועסוקים רוב הזמן בקריאתן. משום מה, חלק מהקוראים נוהג להישען כאשר ידיו על הקיר בעת הקריאה.

למרות שאינני מבין מדוע צריך להישען על הקיר בעת קריאת כתבה (הקירות בקליניקה שלי חזקים, עמידים ולא יפלו על הקורא), הרי שאפשר, על פי טביעת האצבעות שנשארות על הקיר לדעת איזו כתבה עניינה את הממתינים וזכתה לקוראים רבים (הקיר סביב הכתבה הופך מלבן לאפור/שחור).

עוד על הפור-פליי:
שבעת החטאים הנשיים במיטה
האשה - מדריך למשתמש
גבר, כך תעשה לה חשק למין
קיץ, העונה הסקסית
סקס מתוך שינה? זאת הפרעה

לידיעתכם, שתי כתבות שפרסמתי בעבר בנושא מחלות מין (על הרפס ועל יבלות ויראליות) שברו את כל השיאים. משום כך אוסיף גם הפעם כתבה הנוגעת למחלות מין, שתתרכז בעיקר בטיב ההגנה הנרכשת בשימוש בקונדום.

סכנות הפור-פליי

מחקרים מבוקרים מצאו כי שימוש נכון ועקבי בקונדום מפחית את הסיכוי להידבקות (מהגבר לאישה וההפך) במחלות מין, עד כדי למעלה מ-80% (מדובר במחלות כמו זיבה, כלמידיה ואידס).

אם כך, נשאלת השאלה, מדוע אני רואה כל כך הרבה מקרים של אנשים הנשבעים שהשתמשו בקונדום ובכל זאת נדבקו באחת המחלות הנ"ל?

התשובה לכך נעוצה בעובדה, שהמודעות והקפדה לרגישות "המשחקים שלפני" לוקה בחסר. רוב האנשים שנדבקו למרות שימוש בקונדום רכשו את מחלתם על ידי מגע אוראלי, "משחקים" ומגעים אחרים, שאינם נחשבים בעיניהם למגע מיני, מאחר ואין בהם אקט של חדירה מלאה.

זיכרו - כי גם מגע מיני לא מלא, ובוודאי מגע אוראלי עם בן זוג החולה במחלת מין יכולים להוביל להדבקה.

באשר למחלות כמו הרפס ויבלות ויראליות של אברי המין (קונדילומה או HPV) - מאחר והנגעים והפרשת הווירוסים במחלות אלה אינם מוגבלים לאבר המין בלבד נהוג היה לחשוב עד כה, שהקונדום אינו מגן בפני מחלות אלה.

מסתבר שלא כך הדבר. במחקר מבוקר וגדול היקף הוכח ששימוש בקונדום הוריד משמעותית את מספר ההדבקות אצל נשים, אבל לא הגן על גברים מפני ההרפס.

לא ידוע לי על מחקר דומה בקונדילומות. כמו במחלות מין אחרות, אבל בשכיחות גבוהה יותר, מגע אוראלי ו"משחקים" שלפני הם מקורות הדבקה שכיחים במחלת ההרפס. מאידך, המחלה אינה עוברת במגע עם חפצים או מגעים אחרים שאינם מגע מיני.

באשר להדבקה בהרפס, בניגוד למה שחשבו אבותינו, יש הפרשת וירוסים והדבקה גם (ואולי אף בעיקר) כאשר אין נגעים פעילים.

לא שמחלה ללא תסמינים מדבקת יותר ממחלה פעילה, אלא שבימינו יש מודעות גבוהה למחלה ואיש לא יעלה בדעתו לקיים יחסי מין בעת מחלה פעילה, בעוד שכאשר אין מחלה פעילה מעיזים יותר ונזהרים פחות.

מתוך כל הנשאים (כלומר אלה שנדבקו בהרפס של אברי המין), 20% עברו התקף פעיל ומתוך כך יודעים על קיום המחלה. 20 אחוזים לא פיתחו מעולם שום תסמין של המחלה. הרוב הגדול של הנשים (60% - שימו לב למספר) פיתחו אמנם נגעים, אולם לא זיהו אותם כהרפס ומשום כך הן אינן מודעות למחלתם.

משום מה, הניסיון האישי שלי בטיפול בבעיות מסוג זה שונה. אני רואה במרפאתי יותר נשים החוששות שיש להן הרפס ולמעשה סובלות מבעיה אחרת, מאשר נשים הבאות בשל נגעים שונים או תחושות לא תקינות אשר מתגלות בבדיקה כהרפס.

לאתר המרכז הרפואי קפלן



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר