שני ההסברים העיקריים לעלייה דרמטית זו הם דחיית גיל האישה בעת ההריון והלידה בנשים בחברה המערבית המפותחת, וכן עלייה ניכרת בזמינות ובשימוש באמצעים להשראת ביוץ, כולל הפריה חוץ גופית, בעולם בכלל ובארץ בפרט.
הריונות מרובי עוברים מהווים משימה אתגרית רפואית וכלכלית, לאור העלייה בשכיחות סיבוכים עובריים ואימהיים. מבחינה עוברית יש עלייה בשכיחות לידות מוקדמות, עיכוב בצמיחת העוברים בהשוואה לעובר יחיד ועלייה בשכיחות מומים האופייניים רק לתאומים ובכלל.
מבחינה אימהית יש עלייה בשכיחות רעלת הריון (פי 2.5), היפרדות שלייה (פי שלוש), אנמיה, דימום לאחר הלידה, עלייה בשיעור ניתוחים קיסריים ואפילו עלייה מסוימת בתמותה אימהית, בהשוואה להריונות עם עובר יחיד.
דיזיגוטיים, מונוזיגוטיים וסיאמיים
קיימים שני סוגים של תאומים: תאומים שנוצרו משתי ביציות שהופרו על ידי שני זרעים, המכונים תאומים דיזיגוטיים; והתאומים המונוזיגוטיים, שנוצרו מעובר אחד שהתחלק בשלב מוקדם לשני עוברים, ואלו הם התאומים הזהים, המהווים שליש מכלל התאומים.
בתאומים דיזיגוטיים ייתכנו שתי שליות נפרדות או שלייה אחת מחוברת. קיימים מספר סוגים של תאומים מונוזיגוטיים, בהתאם לעיתוי החלוקה של העובר היחיד לשניים. במידה והחלוקה הייתה מוקדמת (עד ליום השלישי) יתקבלו שני עוברים עם שתי שליות, או אחת מחוברת, בדומה לתאומים דיזיגוטיים; במידה והחלוקה מאוחרת יותר יתקבלו שני עוברים, כל אחד מוקף בקרום האמניון שלו עם קרום כוריוני משותף.
במקרה הקיצוני של חלוקה מאוחרת ייווצרו תאומים מחוברים, הקרויים גם תאומים סיאמיים. שכיחות התאומים המונוזיגוטיים דומה בכל העולם והיא כאחד ל-250 לידות, ללא קשר לתורשה, גיל, מוצא אתני או מספר ההריונות בעבר.
שכיחות התאומים הדיזיגוטיים מושפעת מאד ממוצא, תורשה, גיל אימהי ומספר הלידות בעבר. טיפולי פוריות (השראת ביוץ והפריה חוץ גופית) מעלים את שיעור התאומים הדיזיגוטים, אך גם את שיעור התאומים המונוזיגוטיים. שכיחות הריונות מרובי עוברים בטיפולים אלו היא כ-30 אחוזים.
בשנים האחרונות ישנה מגמה לנסות ולהפחית את שעור ההריונות מרובי העוברים הנובעים מטיפולי פוריות, מבלי לפגוע בסיכוי להשגת הריון ולידה, וכל זאת לאור הסיבוכים לטווח קצר וארוך הקשורים בהריונות אלו.
בחלק מהריונות התאומים ניתן לקבוע כבר בתחילתם האם מדובר בהריון דיכוריוני (שיכול להיות הריון של תאומים "לא זהים", אך לעיתים גם "זהים", שהופרדו בשלב מוקדם לאחר ההפריה), או מונוכריוני (תאומים "זהים").
בבדיקת אולטרה-סאונד ניתן לראות האם מין העוברים שונה, האם ישנה שלייה אחת או שתיים ואת עובי המחיצה בין העוברים; כל אלו מסייעים בניבוי הזהות בין התאומים. לאחר הלידה ניתן לבדוק את השלייה ועל פי מבנה הקרומים להתרשם מהאפשרות לזהות בין התאומים.
כל סיבוכי ההריון האופייניים להריונות תאומים, שכיחים יותר בתאומים מונוזיגוטיים ("זהים"), בהשוואה לתאומים דיזיגוטיים ("לא זהים"). שעור ההפלות הספונטניות גבוה פי שלוש בתאומים בהשוואה לעובר יחיד. מומים עובריים שכיחים גם כן יותר בהריונות מרובי עוברים, בעיקר בשל העלייה בשכיחות מומים בתאומים מונוזיגוטיים (זהים).
ההמלצות לבדיקות סקר לזיהוי הפרעות כרומוזומליות, כגון תסמונת דאון, שונות מעט בתאומים בהשוואה לעובר יחיד. הסיכון לתסמונת דאון באישה בת 31 בהריון תאומים דומה לסיכון של אישה בת 35 בהריון של עובר יחיד. התבחין המשולש ("חלבון עוברי") פחות מהימן בהריון תאומים, אך עדיין מסייע באבחון מומים בחוט השדרה.
לחלקו השני של המאמר
לאתר המרכז הרפואי מאיר
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
![]() עזר מאד |
![]() עזר |
![]() טוב |
![]() עזר קצת |
![]() לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר