יום המשפחה עצוב לכם

מצב המשפחה, ההתנהלות המשפחתית, התקשורת והיחסים שונים כמובן בין משפחה ומשפחה.

ישנן משפחות מאושרות ומלוכדות, אך התחושה של אנשי מקצוע רבים לגבי המשפחה בישראל אינה נוחה, כיוון שמצב משפחות רבות בשנים האחרונות אינו טוב ואפילו קשה. אפשר לומר שהמשפחה הישראלית המודרנית מצויה במשבר.

לשאלות בנושא, היכנסו לפורומים שלנו:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום זוגיות ונישואים
פורום הורים ומתבגרים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום הורות טבעית

במשפחה: ערכי המשפחה כמו ערכים חברתיים אחרים נפרצו ונשברו ולא תמיד באו ערכים אחרים תחתיהם.

ערכים משפחתיים בסיסיים כמו כבוד ההדדי, שיווין ערך, תמיכה, העצמה, ונתינה רגשית, הקשבה קבלה אהבה והכלה אינם מובנים מאליהם כפי שהם צריכים להיות ואינם מתקיימים בקרב משפחות רבות.

בהורות: יותר מדי ילדים גדלים כיום בחוסר של אהבה, תשומת לב וזמן פנוי עבורם מצד ההורים ולמעשה ילדים רבים "מגדלים את עצמם לבדם" כבר מגיל צעיר או בעזרת מטפלות.

יותר מדי ילדים לא פוגשים מספיק את הוריהם בבית במהלך היום, מתקשרים להוריהם לעבודה (גם לאימהות) לשאול מתי הם חוזרים ומתחננים בפניהם שיקדימו לחזור הביתה. במקרים רבים חסרה תקשורת פתוחה תומכת ומקדמת בין הורים לילדיהם.

יותר מדי ילדים נדחקים הצידה או מנודים מהמשפחה, כיוון שהוריהם מסרבים לקבל ולהכיל אותם מסיבות שונות, בעיקר מכיוון שאינם הולכים בדרכי הוריהם ועומדים בציפיותיהם.

בזוגיות: זוגות רבים מדי, כשליש מהזוגות הנשואים ואף יותר מכך, נפרדים ומפרקים זוגיות ומשפחות מסיבות שונות לעתים בקלות ובמהירות רבה מדי.

יותר מדי זוגות חיים "יחד בנפרד" בתוך אותו הבית, נפגשים בשעות מאוחרות וגם אז לא ממש נפגשים משוחחים ומשתפים אחד את השני.

המחויבות המשפחתית נתפסת בטעות כדבר שמאיים ומונע הגשמה עצמית התפתחות וצמיחה אישית, וכדי להשיג ולממש אותן צריך להתנער מהמשפחה ומהמחייבות אליה ולשים אותה בעדיפות שנייה או לוותר עליה לחלוטין.

אנשים רבים בורחים מהמשפחה מהזוגיות ומההורות אל עולם העבודה אל הקריירה, שם הם חשים חזקים, בטוחים, מוערכים ושולטים.

נשים רבות חשות שהן מתמודדות לבדן עם כל המשימות וקשיי ההורות כמו חד הוריות, בעוד שהגברים טוענים שהכל הם עושים אך ורק למען רווחת המשפחה.

יחסים בין בני אדם הם דבר שדורש טיפוח ותחזוקה אין סופית ולא רק בזמן קושי או משבר. משום מה אנשים מתייחסים אל בני זוגם ואל ילדיהם כאל מובנים מאליהם, ולמרות שמצהירים עליהם כדבר החשוב ביותר שקיים עבורם.

אנשים וילדים משקיעים מעט מדי זמן ואנרגיה בקשר ובתקשורת אם בני המשפחה, ומעדיפים להשקיע את עצמם בקריירה, בספורט, בצפייה בטלוויזיה, או במשחקי מחשב ולעתים מחפשים קשרים ויחסים במקום אחר מחוץ לבית.

האם חוסר התקשורת נובע אך ורק בגלל בעיית חוסר הזמן? זו בהחלט לא הסיבה היחידה לחוסר תקשורת ולמיעוט המפגש המשפחתיים. זה לא רק עניין של חוסר זמן, זמן הוא תמיד תוצאה של סדרי עדיפויות ובחירה.

הקושי נובע בעיקר מכך שאנשים רבים לא יודעים איך לתקשר נכון במשפחה, איך להקשיב לילד או לבן הזוג, לאפשר לו לדבר אליהם ממקום של הקשבה והכלה ולפתח בו לרצון הקשיב להם.

כל זה יוצר מרחק ואף ניכור משום ששיחה היא הדרך הטובה ביותר להתקרב ולהכיר. זה לא שאנשים לא רוצים זאת, כולם צריכים יחס וכולם זקוקים לקשר, אך אנשים לא יודעים כיצד לעשות זאת בגלל כמה סיבות:

ראשית כל, כי גם ההורים שלהם לא ידעו לתקשר נכון ולא היה להם ממי ללמוד. כשאין בבית דוגמא אישית, כשאבא שותק וקורא את העיתון שלו אל מול הטלוויזיה ואמא עסוקה שעות במטבח ממי בדיוק הילד יכול ללמוד כיצד לשוחח ולתקשר?

סיבה נוספת לחוסר תקשורת היא שהורים רבים חושבים בטעות שאם ישתפו את הילד יותר מדי בעולמם זה עשוי לפגום בסמכות ההורית שלהם והילד "יתפוס עליהם תחת" ויערער על סמכותם, ולכן חשוב לשמור על אנונימיות ודיסטנס מהילד.

סיבה נוספת לחוסר תקשורת במשפחה היא באמת תחושת הלחץ התמידי וחוסר הזמן. לשוחח עם הילד להקשיב לאישה או לשתף אותה זה בהחלט חשוב אך ממש לא דחוף, וידוע הרי שבחיים הדחוף הורג את החשוב.

מדריך: כך תייצרו תקשורת טובה במשפחה

כדי לשפר ולחזק את דרכי התקשורת במשפחה אני רוצה להציע כלי שנקרא שיחה משפחתית או המועצה המשפחתית.

מדובר על מפגש משפחתי יזום ומתוכנן המתרחש אחת לשבוע, רצוי אם אפשר ביום ושעה קבועים, לא בזמן ארוחת הערב, ובודאי שלא דרך אגב אל מול הטלוויזיה, אלא בזמן מיוחד נטו שכולם מפנים עבור המפגש השבועי החשוב עם המשפחה.

יושבים כולם יחד במקום נוח: בסלון, בפינת האוכל, או בחדר משפחה. כל אחד מתבקש להביא סיפור שהכין מראש שקרה לו השבוע ולשתף בתורו את כולם, זאת במטרה ללמד את הילדים לקחת אחריות, לשתף אחרים ולהתעניין בעולמם.

למפגש ישנם כללים ישנו יושב ראש מתחלף, כדאי לרשום פרוטוקול, קיים סבב של דוברים, אין התפרצויות מריבות וצעקות, במפגש למעשה מתרגלים ומתאמנים במיומנויות תקשורת של שיתוף והקשבה שהן שתיהן הבסיס לשיחה טובה ולהיכרות מעמיקה עם השני.

אפשר לדון בענייני משפחה שונים כמו למשל לאן לטייל השבת, האם כדאי להביא כלב הביתה, או איך לבלות את חופשת הקיץ, אבל חשוב להדגיש שלא הכול אפשר ומותר והילדים יודעים שישנם תחומים שהם לא יכולים להיות שותפים להם, כמו החלטות כלכליות, בריאותיות וכו', ואלה החלטות של ההורים בלבד, אבל להשמיע דעה הם יכולים בהחלט.

במפגש דנים בעניינים של המשפחה כולה זו לא שיחה אישית. בשיחה מקבלים החלטות משפחתיות מחייבות בהצבעה דמוקרטית.

אי אפשר להכריח ילד להשתתף במפגש אבל חשוב שידע שההחלטות שמתקבלות מחייבות את כל המשפחה וזו זכותו לבחור אם הוא משתתף או נמנע.

כדאי להתחיל עם המנהג כשהילדים צעירים אפילו בגיל שלוש ארבע כדי שיתרגלו יגדלו לתוך התנהלות משפחתית משותפת זו יקבלו אותה כמובן מאליו ולא יגלו התנגדות. בכל אופן תמיד אפשר להתחיל בכך ואף פעם לא מאוחר מדי.

עוד על זוגיות ומשפחה:
השפעת גילוי עריות על התפקוד המיני
מדריך: איך להיות אבא שווה
יחסים וירטואליים - האם זאת בגידה?
זוגיות: מחפשים גיוון? תפנטזו
אבא חדש: כך תלמד ת'מקצוע

ומה בנוגע לבעיות הזוגיות? יש ליצור מצבים שמאפשרים שיחה בין בני הזוג. לא כשהיום נגמר וכולם עייפים, אלא ליצור מצבים שבהם נמצאים יחד, בשעות ובמצב שעדיין ניתן להיפגש ולשוחח יחד. זה יכול להיות בערב בבית או בחוץ, בבוקר לאחר שהילדים יצאו מהבית, בסוף שבוע ללא הילדים וכו'.

הקושי לבצע שיחה טובה אינו רק טכני. התנאי לתקשורת טובה הוא יכולת הקבלה של שני בני הזוג, כשכל אחד יודע שהוא יכול להתבטא באופן חופשי מבלי לחשוש מביקורת, דחייה וזלזול בדבריו.

לא כדאי להתווכח על הצדק ולהוכיח לשני שהוא טועה בין כה כולם צודקים מבחינתם ואין שום אמת אחת מוחלטת, ואילו הוויכוחים רק מרחיקים ומחלישים את הזוגיות.

דבר נוסף חשוב הוא, ששני בני הזוג יבינו, ילמדו ויזכרו את חשיבות השיחה, כדרך אל ליבו של השני. שתיקות יוצרות סדקים של ריחוק וכשאלה אינם מטופלים בזמן הסדקים הופכים לתהומות.

אין תחליף לשיחה המבוססת על שיתוף והקשבה לבן הזוג, המביא וחושף בפנייך חלקים מעולמו הפנימי. שני בני הזוג אמורים להיות מעוניינים בקיומה מתוך אהבה ועניין בעולמו של השני ולא לקיים אותה רק בגלל לחץ ודרישה של השני.

לסיכום זכרו, בני אדם מתקשים בתקשורת וביחסים מפני שהם בונים חומות במקום גשרים, והגשר אל האחר הוא השיתוף וההקשבה.

לא הקריירה, חברים, טלוויזיה, מחשב, תחביבים או כל גורם אחר, מצדיקים חוסר תקשורת, ריחוק והחמצה של קשרים ויחסים טובים עם הדבר החשוב היקר והמיוחד כל כך עבורנו שנקרא משפחה.

לאתר של גדי רוזן



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר