רפואה סינית, יומן מסע

השעה 05:00 בבוקר. קבוצה בת 15 הסטודנטים עושה דרכה מישראל למחוז גווילין שבדרום סין. חושך בחוץ, אנחנו עולים על הטרנזיט בחזרה לשדה התעופה בדרך לגווילין, מלווים בירח ובשחר העולה.

בשדה התעופה בביג'ין נאמר לנו שהטיסה בוטלה. לא נדחתה - בוטלה. 15 איש שרק נחתו בסין ובדיוק התעוררו עוברים עם התיקים מתור לתור, מנסים לתקשר בדרך כלשהי עם הפקידים המקומיים, והם ממשיכים להעביר אותנו הלאה.

בסוף קיבלנו כרטיסים לטיסה של 15:40. שמונה שעות המתנה. ברוכים הבאים לסין.

קריאה אחרונה לעליה למטוס וגיל לא נמצא, דנה הצליחה לחטוף מהדיילת הסינית את המיקרופון "גיל רבינוביץ, גיל רבינוביץ, רוץ למסוף הטיסה כולם מחכים לך", צעקה בכריזה של שדה התעופה בביג'ין, בעברית כמובן. השניות נראו כמו דקות ארוכות והדיילים עומדים לסגור את הטיסה, מה עושים? אני מסתכלת סביבי, ולפתע הוא מופיע מבין ההמון.

עלינו למטוס, ממשיכים במסע, נותרו רק עוד שתי המראות ושתי נחיתות עד שנגיע למקום בו נוכל לפרוק את התיקים, עוד כל כך תיירים, כל כך זרים וכל כך שונים.

אני מסתכלת עליהם, הסינים, יפים כל כך. פעם חשבתי שכל הסינים דומים. אולי יהיה זה המסע לראיית השוני, מחכה להבין את פניהם הקפואות, לדעת את ההבעה, לקרא את השמחה, העצב, הצחוק. מה קורה שם בפנים? בתוך ליבם של למעלה ממיליארד סינים.

את הדרך לגווילין עטף חושך אמיתי, כזה שמרגישים דרכו את רכות היין (Yin) של הלילה. נוסעים לתוך האפילה, ההרים מסביב נראים כענני ענק שחורים. מחכה לבוקר, להפתעה של לפקוח את העיניים ולגלות מחדש מה שכבר גילו הרבה לפני אבל מחר זה יהיה שלי.

הרשו לי להציג את עצמי: שמי ליטל, בת 27, בוגרת מסלול לימודים ארבע-שנתי לרפואה סינית קלאסית ב"מזרח מערב המרכז לרפואה סינית קלאסית". במקביל אני אחראית תפעול קליניקות במרכז.

מסע הסטודנטים לסין נחשב כהמשך טבעי לסיום מסלול הלימודים בבית ספרנו. הקבוצה כוללת 15 סטודנטים בליווי מורנו, רוני ספיר, המנהל האקדמי והרוח החיה של "מזרח מערב".

במהלך החודש הקרוב נבקר בשלושה מרכזים רפואיים שונים המתמחים ברפואה סינית קלאסית, נטפל ונלמד ממטפלים סינים שרפואה סינית קלאסית היא דרך חייהם.

ביקור ראשון בבית החולים. מאחורי זר פרחים ענק הציץ לו ראשו של ד"ר מינג, נשיא בית החולים Red cross hospital בחבל Hunan, המתמחה בטיפול בחולים הסובלים ממגוון מחלות קשות, המגיעים אליו מכל העולם.

ד"ר מינג סיפר לנו שלפני שנתיים, כשהקימו את בית החולים, הם היו צוות של שלושה אנשים והיום צוותו מונה 20 איש המתפעלים בית חולים למופת.

ביום הלימודים הראשון בבית החולים התחלקנו לשתי קבוצות. אני הלכתי עם ד"ר מינג, הוא הוביל אותנו במסדרונות בית החולים לקומה השלישית. ד"ר מינג התיישב על מיטה אוחז בתיק הרפואי ומלווה ברופא צעיר המתמחה בדיקור.

הפציינט הראשון שפגשנו הוא מר סילה, רואה חשבון מאינדונזיה בן 45, לפני כשנתיים חש בחולשה בידיים וברגליים, בארצו טופל ברפואה מערבית על ידי ניתוחים ותרופות במשך שנה עד שאובחן כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים בה חולה סטיבן הוקינס), מאז מצבו התדרדר, חולשת השרירים גברה ודיבורו נפגע עד שמצא את בית החולים של ד"ר מינג.

מר סילה נמצא בבית החולים 45 יום, כבר לאחר חמישה ימים החל שיפור במצבו, הוא הצליח לאחוז ביד שמאל, לעלות במדרגות בלי לאחוז במעקה ואף דיבורו השתפר במעט. ישבנו מולו, מהופנטים לנוכח קצב דיבורו הרהוט והשליו של ד"ר מינג, הרגשתי שמר סילה בידיים טובות וניגשתי לקחת דופק ובדיקת לשון.

עברנו חדר. אקראם, בת 31 אם לארבעה ילדים מאירן, נמצאת אצל ד"ר מינג מזה שמונה ימים. היא סובלת מפסוריאזיס באזור הבטן שהחלה מגרוד קטן בטבור, אובחנה לפני שלוש שנים ומאז מקבלת קורטיזון, ולמרות התרופות החזקות לא חל שיפור במצבה. היא הגיעה לד"ר מינג דרך האינטרנט.

היא מטהרן, אני חושבת לעצמי, מתי עוד הייתי פוגשת אישה מאירן בחיי? אני מסתכלת עליה, נראה שכל שנייה היא עומדת לבכות, אני מעריצה אותה, על הכוח והאומץ במסע הזה, יש לי כל הרבה שאלות לשאול אותה, רוצה לדעת על המקום ממנו היא באה מה מזג האוויר שם, על החברה שבה חיה, מה היחס לנשים באיראן, מי הם בני משפחתה, בעלה...

כל בן אדם, ולא משנה מאיפה הוא בעולם נושא איתו 'תיקים', לכל מקום. התיק הנוסף שלה זה הפסוריאזיס. אקראם מקבלת פורמולת צמחים סיניים בבקבוק זכוכית, ואנחנו ממשיכים בביקור החולים.

זורה הוא גבר בן 42 רווק ממוצא גרוזיני החי במוסקבה, הוא מדבר רק רוסית, השפה עבורו היא מגבלה גדולה שמעצימה את בדידותו בסין ובבית החולים.

עיניו לפתע מתמלאות אור כשהוא פוגש את ג'ני מהמשלחת שמדברת רוסית ושמתחילה להיות חוט מקשר בינו לבין הסביבה האנושית העוטפת אותו.

ליומנים נוספים:
על רופאים ציניים וילדים חולי סרטן
לראות את עברי בפעם הראשונה
הצד הקל של סרטן הערמונית
"מגיל 16 אני מחכה לגיל 40"
"פסיכולוג - זה מהשורש פסיכי?"

זורה, כמו סילה, מאובחן כחולה ALS. לפני כיותר משנה החל להרגיש חולשה וקפיצות בשרירי הידיים והרגליים, אך הוא התעלם מכך לחלוטין.
<@ --- IMG_2 --- @>
לאחר שמצבו החמיר והחלה להופיע חולשה בידיים וברגליים, הוא ניסה טיפול מערבי, אך ללא הואיל. ד"ר מינג אומר לו שדבר ראשון הוא צריך ללמוד להירגע, זורה אומר שהוא מנסה אבל זה ממש קשה לו, קצת חייכתי בלב מתמימותו של ד"ר מינג - הוא, בתור סיני שכל התרבות והפילוסופיה הסינית זורמת בעורקיו, יודע את כל הטכניקות האפשריות לניקוי המיינד והמחשבה ובטח גם מתרגל אותם כל חייו.

בניגוד לד"ר מינג, זורה מגיע מרקע אחר. לחלוטין אני בטוחה שמעולם לא תרגל מדיטציה, צ'י קונג או כל דבר המוביל ל"הירגעות", והמפגש שלו עם סין והתרבות השונה פותחת בפניו צוהר אל עולם אחר ושונה.

השהות הראשונית בבית החולים ארכה שעות, לא שמתי לב עד כמה הזמן עובר במהרה. מרותקת ישבתי מול הפציינטים מקשיבה לסיפורי החיים שלהם ולפעימות הדופק שלהם, מביטה על תמונת הלשון והגוף שלהם ומציינת את הפרטים הקטנים כמו הגדולים במחברתי.

ד"ר מינג מסביר לנו את אבחנתו לכל אחד מהמקרים, משווה בין שני מקרי ה- ALS, אנחנו רושמים כל מילה ומתחילים בדיונים בינינו לבין עצמנו. מחכה לנו חודש מרתק אני חושבת לעצמי.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר