זוגיות ומיניות בצל האלצהיימר

הצורך באינטימיות קיים בכל גיל או מצב גופני, והסובלים ממחלת האלצהיימר אינם יוצאים מן הכלל.

על פי הערכות עדכניות, שכיחות מחלת האלצהיימר או סוגים אחרים של דמנטיה, עלתה מ-2% בקרב בני ה-65 עד 69 ל-40% בבני ה-85 ומעלה.

מנתוני מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת 'לויולה' שבשיקגו עולה, כי 75% מקרב המשתתפים בני ה-65 ומעלה, פעילים מינית לפחות פעמיים בחודש ו-37% מבני ה-61-65 מקיימים יחסי מין פעם בשבוע לפחות.

ישנן מספר נקודות חשובות בזוגיות ובמיניות של חולי אלצהיימר שצריך להבין:

1. התאמת צרכים. השינוי המהותי בתכיפות המגעים עשוי ליצור קונפליקט ובלבול בין החולים ובני זוגם.

מצד אחד, המחלה עשויה להביא עמה עלייה מסוימת בצרכים מיניים. כ-14% מחולי האלצהיימר הוגדרו על ידי בני זוגם כמשופעי ליבידו. מאידך, עלולה לחול ירידה בליבידו כתוצאה מדיכאון. כ-23% דיווחו על אפתיות מינית. טיפול תרופתי בתסמיני הדיכאון ישפר את הליבידו.

עוד על אלצהיימר:
מי מתאים לטפל בחולה אלצהיימר?
התדרדרות קוגניטיבית? אין מה להיבהל
מריחואנה תמנע אלצהיימר?
קפה נגד פגיעה בזיכרון בקרב נשים
"מתי הולכים הביתה?"

2. עכבות. המחלה עשויה להביא להסרת עכבות ומעצורים שהיו חלק מן ההתנהגות הנורמטיבית של החולה, לפני פרוץ המחלה. ביטוי הצורך באינטימיות עלול להיות מכוון כלפי אנשים זרים שאינם מעוניינים בכך או להתקיים במקומות ציבוריים שאינם ראויים.

בסיטואציות מסוג זה, יש לקחת בחשבון את כל הסיבות להתנהגות החריגה, כולל צורך בשימוש בשירותים, אי נוחות או שיעמום ולהעיר על התנהגות לא ראויה בעדינות רבה.

יש לזכור כי הנקודה החשובה היא האדם ולא ההתנהגות הספציפית, לנסות להסב את תשומת לב החולה לפעילות אחר ולשלב מגע של חיבה ועידוד ביומיום - עיסוי, שילוב ידיים וחיבוק הם מגעים חמים שעשויים להרגיע את הצורך של החולה בחיפוש אחר פעולות אגרסיביות יותר.

4. שכחה. בן הזוג הבריאי נאלץ להתמודד עם העובדה שהאדם עימו חיו חיים שלמים, אינו מזהה אותם בשלב זה. הקושי הוא רב ודורש התערבות חיצונית של איש משפחה מסור או איש מקצוע.

5. תפקידים. בן הזוג הבריא הופך למטפל סביב השעון. האינטנסיביות הזו לעיתים יוצרת איבוד עניין בביטויי חיבה או מיניות בעקבות שינוי התפקידים, מאישה/בעל למטפל סיעודי.

6. גיל מנטלי. בעקבות איבוד יכולות קוגנטיביות, ייתכן ויתעוררו סממנים של ריגרסיה המזכירים חזרה לינקות.

מחלת האלצהיימר איננה קלה לניהול. בני זוג מבוגרים נאלצים לעתים להניח לצוות מיומן במסגרת טיפולית, לקחת פיקוד על החולים.

ההשתלבות של חולה האלצהיימר במסגרת רפואית של טיפול ארוך טווח, דורשת התמודדות עם השינוי הקיצוני שחל לא רק בגופו וביכולתיו הקוגנטיביות, אלא גם בסביבת מגוריו.

צוות המרכז הרפואי מנסה להעניק טיפול הולם, תוך הבנה והקשבה, אך עדיין ישנו קושי להשתחרר מסטיגמות עתיקות יומין בנוגע לא-מיניותם של פציינטים מבוגרים בכלל וחולי אלצהיימר בפרט.

הטיפול דורש יכולות בינאישיות ענפות וידע רב, בעיקר בנושא מיניות ודמנציה. תכנית הכשרה למיניות, כחלק מחובות הצוות הרפואי, עשויה לשפר את מצב המטופלים.

לעתים נאלץ הצוות הרפואי להתמודד עם תופעת ה"התנהגות הבלתי הולמת" בקרב חולי אלצהיימר, אך דיווחים מראים כי טווח האירועים נע בין 2.6%-8% מחולי האלצהיימר, המטופלים במסגרות רפואיות, מספר שניתן לניהול בעזרת תושייה וסובלנות.

חשוב לזכור:

הצורך במיניות איננו נעלם עם הופעת הדמנטיה.

לא כל החולים הדמנטיים הם מעל גיל 65.

לא כל חולי האלצהיימר/דמנציה הם הטרוסקסואלים.

לא כל החולים מעוניינים במגע מיני.

חולים המנהלים חיים מיניים וזוגיים עם בן הזוג, מתחזקים ומתמודדים עם המחלה בצורה טובה יותר.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר