על ילדים חולי סרטן ורופאים ציניים

עד לפני כשנה וחצי שימשתי כמתמחה באחת המחלקות לאונקולוגיה של ילדים בארץ, תקופה בה טיפלתי בילדים רבים החולים במחלת הסרטן.

קשה להסביר מה מביא אדם שפוי לעבוד במחלקה כזו, מאחר וללא ספק, מדובר באחת החוויות הקשות ביותר שרופא צעיר יכול לעמוד בפניהן.

על אף העובדה שילדים רבים מבריאים היום מסרטן, עדיין בכל מחלקה שכזו ישנם ילדים שנפטרים מהמחלה או מסיבוכי הטיפול בה. בדרך כלל הדבר מלווה בסבל רב, הן עבור הילדים והן עבור המשפחות.

הצוות הרפואי והסיעודי המטפל בילד בעת מחלתו הקשה, עובר את כל החוויות יחד עם המשפחה - החל מרגע הגילוי, לאורך כל הטיפולים הכימותראפיים והקרינתיים הקשים, וכן במהלך הבדיקות השונות שעובר הילד לאורך הדרך.

לצערי, לא אחת, ניתן להיתקל בילד שמחלתו אינה מגיבה לטיפול, דבר המביא לניסיונות טיפוליים שונים וקשים (כולל השתלת מח עצם במקרים מסוימים), שלעתים אינם מביאים לריפוי המיוחל.

במקרים אחרים, המחלה דווקא כן מגיבה בתחילה לטיפול והילד זוכה להפוגה, אולם לאחר פרק זמן מסוים שבה המחלה. המחשבה על הילדים במחלקה, מלווה את הצוות הרפואי גם מעבר לשעות העבודה.

אין ספק כי לצוות הרפואי כוונות טובות ושאיפה אמיתית לריפוי הילדים ממחלתם. ייתכן אף כי רופאים רבים הבוחרים ללכת ולעבוד במחלקה כזו ניחנו ביצר טיפולי מיוחד, ובתעצומות נפש כבירות.

יחד עם זאת, כוונות טובות אינן מספיקות. חוויות לא מעטות שנחשפתי אליהן באופן אישי גרמו לי לטלטלה קשה, והביאו אותי לחשוב על המשך דרכי במחלקה מעין זו.

בחלק מהמקרים מתפתחת בקרב הצוות המטפל איזושהי קהות חושים צורמת, שאולי מקורה במנגנון הישרדות של הצוות המטפל המנסה לשרוד במחלקה כזו. תופעה זו מתבטאת לעיתים ביחס הציני והמזלזל כלפי בני המשפחה של אותו ילד חולה, אנשים המנסים בכל יכולתם להיאבק ברוע הגזירה.

אל תבכי במסדרון

הבשורה על מחלת הסרטן של הילד מביאה ברוב המקרים לכאוס מוחלט. ההורים בדרך כלל מפסיקים את עבודתם, ומסלול החיים הנורמלי של המשפחה משתבש לחלוטין. הילד, שהיה בריא עד כה, מהווה עבור הוריו את כל עולמם. אין פלא שהם יהיו מוכנים לעשות כל מה שניתן בכדי להצילו.

רוצים דוגמא ליחס הציני, המתנשא וחסר הרגישות? איני יכול לשכוח אירוע בו רופא בכיר במחלקה שוחח עם אימו של אחד הילדים החדשים שאובחן כחולה בסרטן, בכדי להסביר לה על מצבו של בנה.

נכמרו רחמיי על האימא הזו, ממוצא ערבי, שהיה עליה להתמודד עם הבנת דבריו הבוטים של הרופא המהולל, שנאמרו בשפה עברית במבטא רוסי כבד. באותה שיחה, שנעשתה בנוכחות אנשי צוות רבים, שחלקם אכלו וצחקקו בצד, אותו רופא לא חסך מהאם את תחזיותיו הקודרות בנוגע למחלת בנה.

כשיצאה האם מהחדר אל המסדרון ופרצה בבכי, זינק הרופא "המסור" שלנו לעברה ונזף בה על כך שהיא בוכה במסדרון, דבר העלול להפיל את רוחם של החולים האחרים.

עוד מד"ר מוטי חיימי:
אני לא כמו הרופאים מ-ER
הכל על אבחון סרטן בילדים
גירושין, ילדים ומשמורת משותפת
תאי גזע IN, גברים OUT?
דגנים מלאים מונעים סרטן
המאצ'ו הישראלי וסרטן הערמונית

יתרה מכך, ייתכן כי ה"משחק" בחיי אדם, המקבל תוקף מוחשי ויומיומי, מביא להתפתחות תחושה של "מורמים מעם" אצל רופאים. ההתעסקות המתמשכת בחיים ומוות יכולה לבלבל גם את הטוב שברופאים, כאשר הוא מסגל לעצמו במשך הזמן תכונות "אלוהיות", המכשירות אותו לקבוע מי לחיים ומי למוות.

ישנה תחושה כי הרופא במחלקה הזו, מתוקף מעמדו והכשרתו, יודע כל מה שצריך לדעת בנוגע למחלה הארורה הזו. אם המחלה לא הגיבה לטיפול הראשוני שניתן אזי "אין סיכוי ואין טעם להתאמץ", ו"שלא ינסו לבלבל לו את המוח עם בקשות לטיפולים חליפיים או ניסיוניים".

כאשר הצטרפתי למחלקה הזו, הייתי בטוח שהרופאים עוסקים שם בהשתדלות תמידית להציל חיים. ואולם, להפתעתי, נוכחתי לגלות שהדברים אינם ממש כך. אכן, כשמגיע ילד עם מחלת סרטן מסוג מסוים הוא אכן מקבל את הטיפול על פי המקובל בפרוטוקולים של אותה מחלה. הכל טוב ויפה, כל עוד הוא מתנהג על פי הצפוי ממנו.

ואולם, במידה והמחלה אינה מגיבה לטיפול, או שחל סיבוך אחר במהלך הטיפול, הרי שהוא מהר מאד נחשב כמקרה "אבוד" שאין עוד טעם להתאמץ מדי עבורו.

לצערי, לא זכיתי לראות, בוודאי לא בקרב הרופאים הוותיקים, את הרוח הלוחמנית הראויה להילחם במחלה. נדיר מאד אם הרופא המטפל ינסה לחפש טיפול אחר שיש סיכוי שאכן יוכל להועיל.

פעמים רבות המשפחה היא זו שדווקא מחפשת בשדות זרים טיפול חלופי, דבר המביא בדרך כלל ליחס מלגלג מצד הצוות המטפל במחלקה.

לעתים, הצוות המטפל מציע טיפול מסוים, שברור לכולם כי לא יביא לריפוי מהמחלה אלא רק "למשיכת זמן" עד למותו של החולה. הצעה זו נעשית במידה רבה, כדי לספק לבני המשפחה את התחושה "שמשהו נעשה", למרות שבפועל מדובר במצג שווא.

"הטוב שברופאים - לגיהינום"

אין לי ספק שתופעות אלה מתרחשות בכל מחלקה בבית החולים שבה מטפלים בבני אדם, ובוודאי במחלקות האונקולוגיות. אולם הדבר צורם ומכעיס במיוחד כאשר מדובר בילדים.

כאשר עולות בזיכרוני תמונות שונות מאירועים שהתרחשו במחלקה, ושהמחישו לי עד כמה נגועים חלק מהרופאים שם ביהירות ובאדישות תהומית למצוקתם וגורלם של החולים ומשפחותיהם, אינני יכול שלא להיזכר במונח "הטוב שברופאים - לגיהינום", שמקורו במסכת קידושין במשנה.

קביעה זו של חז"ל הינה יוצאת דופן, שהרי ידוע היחס החיובי מצד ההלכה לרפואה. מקצוע הרפואה נחשב כמצווה והעוסק בה משובח, ולכן נעשו ניסיונות רבים על ידי טובי המפרשים להסביר קביעה זו.

בפירושים הרבים, שניתנו למונח הזה, והרלבנטיים להפליא לתופעות אותן תיארתי, ניתן לראות דרישה ליצירת קוד אנושי-מוסרי לרופא היהודי: דרישה להתנהגות מוסרית של הרופא כלפי החולה, כולל שנאת בצע וחובת הטיפול גם בעניים, דרישות להיות מקצועי ולהימנע מרשלנות, הצורך בהשתדלות מקצועית וכנות מדעית, החובה להתייעץ במומחים גדולים, הצורך בזהירות מקצועית ובקרה מקצועית ודרישות בנוגע לאופיו ואישיותו של הרופא, כולל איסור להתגאות והחשיבות להתנהג בענווה, כי מדע הרפואה אינו מוחלט .

ייתכן וכחלק מאמצעי ההגנה הנרכשים בעת שעובדים זמן ממושך במחלקה שכזו - צוות העובדים מפתח לעצמו מעטה שיריון עבה, שיוכל להגן עליו מהתמודדות עם המקרים הקשים בהם הוא נתקל. ייתכן והדרך הכמעט יחידה שבה רופא יכול לשרוד במחלקה כל כך קשה היא לפתח קהות חושים למוות ולסבל שאופפים אותו שם מכל צד, ו"להרגיש קצת פחות" .

ואולם, ייתכן כי לעתים השיריון הזה של הצוות הרפואי נעשה עבה מדי: הוא אוטם אותם לחלוטין ומקהה את חושיהם ורגישותם. הם לא מתייחסים עוד לילד החולה כאל אדם שהיו לו חיים מלאים קודם לכן, ויש לו הורים ואחים וסבים וסבתות, ושעבורם הוא עולם ומלואו.

הרבה יותר נוח וקל להתייחס אל הילד הזה כמקרה נוסף של לוקמיה, הודג'קין או גידול מוחי חסר תקנה, שיש לתת לו טיפול לפי פרוטוקול מסוים. היה והגיב לטיפול - יפה, ובמידה שלא: קדימה, חבל על הזמן, צריך להתקדם למקרה הבא.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר