באיזו שפה את מדברת?

לפני זמן מה, כשבאתי לקחת את ילדיי בסיום יום הלימודים, ניגשה אלי ילדה אחת קטנה וחמודה ושאלה אותי בשיא התמימות "איזו שפה את מדברת?"

האמת? לא הבנתי מה הילדונת הזו אמרה ונעם, כמנהגה, לקחה אחריות וענתה לה "אמא שלי מדברת שפה סודית שאף אחד לא מכיר" סובבה את גבה בהפגנתיות והלכה.

לרגע קט ראיתי צל עובר על הפנים של נעם, והתחושות שאני לא הייתי שם בשבילה, שלא יכולתי למלא את תפקידי ולשמש לה כמשענת, כעוגן, היו קשות, כמו גוש אבן תקוע בגרון.

כל אחר הצהריים התלבטתי עם עצמי אם לפתוח את הנושא או "להחליק" פינות ולהמשיך הלאה, עד לפעם הבאה שזה יקרה ואולי עד אז אמצא כוחות להתמודד עם השאלות הלגיטימיות של השונות, של ההבדלים, של "למה אני מדברת שפה כזו?"

פרקים מיומנה של לינוי מזור, כבדת שמיעה שעברה ניתוח שתל:
"הגיע הזמן לטפל בדיבור"
"להיכנס לניתוח בלי הכנה נפשית?"
"פתאום למדתי מה זה רינגטון"
"האירוע הגורלי ששינה את חיי"

בלילה, אחרי שהבית נדם וכולם נרדמו, התיישבתי מול המחשב וניסיתי לגלוש ולחפש מידע בפורומים ובעיקר לנסות להשקיט את יסורי המצפון של כל אמא...

לא מצאתי את מבוקשי וכמה שחיפשתי רק הלכתי לאיבוד יותר...

מתי שהוא בחצות וחצי, הבנתי שלא היה ולא יהיה קסם והפיה לא תבוא להושיעני, ואני חייבת להרדים את ייסורי המצפון שלי. אם אני רוצה לצאת מהבור השחור שנשאבתי אליו, אז אני חייבת להתגבר על הרגשת הכישלון האישית שלי, שהיא רק שלי בלבד. כי בעצם רק אני מרגישה שאני נראית ונשמעת פגומה בעיני הסובבים אותי.

עוד על שמיעה:
טיניטוס, האמת מאחורי הצלילים
דלקת האוזניים היקרה בעולם
לא כל תינוק חרש זקוק לניתוח
האם ילדך שומע - על בדיקות סקר שמיעה
ביה"ח נהריה: ממצאים חדשים על החרשות

הבנתי, שנעם, ילדתי, כמו כל ילד נורמלי, הגיעה לשלב שבו מתביישים בהורים ואני חייבת לאפשר לה את המרחב הזה, ונזכרתי, שגם אני התביישתי באימא שלי שהייתה משתעלת בקול תרועה...והייתי מחפשת נואשות מקום לקבור את עצמי ולא להתמודד מול המבטים האלו...

וכשהמחוגים המשיכו להתקדם ללא רחם... "נפל לי האסימון" והבנתי שאנו, קהילת החרשים, מדברים על הרצון להתבדל, להיות רק ביחד כמו ב"אי השלווה" של החרשים, על רצון להרגיש חופשי ולא מחוייב מבחינה תקשורתית, חברתית ותרבותית.

גם נעם שלי, כמו ילדים שומעים אחרים, שהוריהם חרשים, צריכה את המקום הזה, מקום שבו היא לא תרגיש שונה, מקום שבו היא לא תצטרך לתת דין וחשבון לאחרים, מקום שבו היא תהיה היא עצמה.

רציתי באותם רגעים להעיר את נעם ולומר לה שהיא גיבורה ואכן היא צודקת ויש לנו באמת "שפה סודית" משלנו ומותר לה להתבייש בנו...

והבטחתי לעצמי ולרגשות המצפון שלי, שלמחרת איזום שיחה עם המחנכת ואעשה בכיתה סדרת מפגשים ודרך סיפורים שונים בשפת סימנים בליווי מתורגמנית, הילדים יראו שיש הרבה "שפות סודיות" בעולם....

לאתר סלע - אתר החרשים וכבדי השמיעה בישראל



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר