אם לא תנצחי את ה"קולונוסקופיה", הצטרפי אליה

את הפרק הקודם על הניסיון של עם בדיקת הקולונסקופיה סיימתי בהכנות לשתיית תהליך שתיית התרופה המבחילה, המכונה Sofodex.

לפי ההוראות שעל האריזה ולפי מה שאמר לי הרופא, היה עלי לקחת את אחד משני הבקבוקים שקניתי (45 מל'), למהול אותו בחצי כוס מים, ומיד לאחר השתייה שלו, לשתות עוד כוס מים ו... לחכות לתהליך ההתרוקנות. נשמע פשוט ותמים, לא?

כמה שעות קודם, כשהתחלתי לנסות "להתיידד" עם התרופה וטרחתי לרחרח אותה, היא אכן לא נראתה לי מאיימת בשום צורה. מתוך מה ששמעתי מפי אנשים - עבורם, תהליך זה לא היה טרגי. בניגוד אליהם, לי זה היה כמעט בלתי אפשרי: החומר צרב לי בגרון ועשה לי בחילה קשה.

ניסיתי לנשום עמוק ואחרי כל לגימה, לנוח ולהוסיף עוד לגימה של מים נקיים, ניסיתי להתייחס לזה כאל... וודקה, עשיתי לעצמי תרגילים של דימיון מודרך. מה לא ניסיתי, אך ללא הועיל.

הרגשת קבס חזקה, צורך עז להקיא, צריבה חזקה, כאב ראש וצמרמורת קשה תקפו אותי ופשוט התייאשתי, היה לי חשק לנפץ את הבקבוק על הקיר ולוותר על כל הסיפור כולו, אבל אפילו זה לא התאפשר כי הוא היה עשוי מפלסטיק....

ליומנים נוספים:
לא הסרטן הורג. הבדידות
הייתי הנער ששקל 140 ק"ג
"אצלי החרדות על אש קטנה"
"הגיע הזמן לטפל בדיבור"

עד אותו רגע לא ידעתי את הטיפ החשוב ביותר אותו קיבלתי מאבנר ידידי. טיפ זה נודע לי רק לקראת הבקבוק השני והוא בעצם הסיבה העיקרית בגללה אני כותבת את הכל... הטיפ הועבר אליו על ידי הרופא שלו שהיה כנראה יותר אנושי וקשוב, וחשב על אנשים מפונקים ורגישים כמוני. טוב קדימה, בשפתה של אודטה דנין "הנה זה בא":

במקום למהול את הבקבוק המבחיל הקטן לתוך חצי כוס מים, מוהלים אותו לתוך משקה "ספרייט" או "דיאט ספרייט" קר כקרח: מחלקים לתוך ארבע כוסות את תכולת בקבוק התרופה (שימו לב, הכוסות לא מלאות) - ושותים אותן במהלך פרק זמן שיכול להמשך עד שעה שלמה.

אי אפשר לתאר את ההבדל. פשוט לא מרגישים בשום טעם, זה הופך מסיוט שלא ברא השטן, למשהו סתמי לחלוטין. איך, איך, איך לא טורחים לציין את זה? איך אני אצליח להודות לאבנר שטלפן לשאול לשלומי רגע לפני ש"חתכתי ורידים"?..

בשלב בו עוד לא ידעתי את "טיפ הספרייט", אמרתי לבן זוגי שאני מוכנה לתת 1,000 ₪ למי שיהיה מוכן לשתות את התרופה במקומי והוא צחק, וחשב שזה לא הרבה כסף. שמעתי אותו ממלמל לעצמו שנראה לו שלקראת חצות בטח אכפיל את המחיר ל 2,000 ₪ ...

חצי שעה אחרי שתיית התרופה, התחיל מסע הביקורים התכופים לשירותים. כאן המקום לציין כמה דברים חשובים: קודם כל בשירותים יוצאים (תסלחו לי) בעיקר נוזלים. זה קורה אחת לכמה דקות, ומהר מאד הבנתי שכדאי לקחת לשם כמה חפצים חשובים.

הצטיידתי בבקבוק מים (כי הרגשתי צמא, וממילא צריך למלא מכסה שבין 12-15 כוסות עד לבדיקה אז חבל לבזבז זמן), חומר קריאה וטרנזיסטור (בשעות הלילה שמעתי את השתלשלות מסקנות "וועדת וינוגרד" וכל הפסולת הפוליטית והאישית זרמו החוצה יחד...).

סיפורה של רותה העלה לכם שאלות בנוגע לקולונסקופיה או מחלות אחרות של המעי הגס? התייעצו עם ד"ר שמואל אביטל בפורום מחלות המעי הגס

בגדול, הרעיון הבסיסי הוא שבמקום לכעוס על תכיפותם של הביקורים בשירותים עד הבדיקה, צריך להבין שזה המקום בו נבלה את הזמן ואם כך - If You Can't Beat Them, Join Them.

בצורה זו הצלחתי להרגיש השלמה עם המצב וברגע שהבנתי את חוקי המשחק, היה לי הרבה יותר קל. כולנו חיות סתגלניות למדי. ואם בקרדיט עסקינן, הרי שגם טיפ זה שייך לאבנר!

עברו כמה שעות של התרוקנות ושתיית מים וחוזר חלילה, ואז הכל נרגע. יכולתי להיערך לשנת לילה חלקית (שהיתה מאד חשובה בכך שאפשרה לי לאגור כוח לקראת הבדיקה שלמחרת). בחרתי לישון בחדר שעל יד השירותים.

לקראת שעת השינה המתוקה ביותר של הלילה... 04:15 (איזה ייאוש!) כשהחלומות עוד לא הסתיימו, והחמימות הנעימה שבין השמיכות הקשתה עלי לקום, הרמתי את עצמי נגד הדחף החזק להמשיך לישון.

התנחמתי בעובדה שבכל בוקר אריה גולן, אהובי החכם מרשת ב', ועמיתיו החרוצים, משכימים לקראת הכנת תוכניות הבוקר ברדיו ובטלוויזיה, וחשבתי כמה שפר גורלי שרוב ימות השבוע אני מתעוררת ביקיצה טבעית. איזה לוקסוס...

וכך גררתי את עצמי למטבח החשוך כדי לשתות את המנה השנייה של הזוועה. אלא שכאמור, הפעם השכלתי למהול במשקה ספרייט קר. אני אף פעם לא שותה ספרייט או דומיו, אבל הפעם הוא הושיע אותי.

ואז הכל חזר חלילה, עוד כמה שעות של שירותים. גיליתי שאסור ליפול בפח ולהתפתות ולחזור בכל פעם לישון, כי תסכול הפרידה מהמיטה הוא עוד יותר אכזרי.

כך עברו השעות עד לציוצי הציפורים של הבוקר, עד להשכמת העולם המרמז שבקרוב צריך לעשות בנוסף לכל הסאגה הזאת גם שני... חוקנים, ולהמשיך ולשתות עוד ועוד נוזלים.

החוקנים החד פעמיים שקיבלתי בבית המרקחת התגלו כלא נוחים לשימוש ולא תואמים את הנדסת האנוש האלמנטרית - בפעם הבאה אשתמש בחוקן ביתי שיעילותו רבה פי כמה.

אבל, למען האמת, בשלב הזה החוקן הזה "התפרץ לדלת פתוחה". כל המערכת היתה כל כך נקייה שזה נראה לי כמו התנהגות של אישה כפייתית מדי לניקיון. טוב שלא התבקשתי, לקינוח, גם לקחת כמה לגימות של אקונומיקה להשלמת התהליך.

הגיע שלב המקלחת והתרעננות הבוקר שכלל טיפוח, סבונים ריחניים וכמה שפחות איפור כי ממילא עוד כמה שעות אצא משליטה ואכנס לאיזה כותונת משוגעים.

ריח הקפה של בן זוגי שהתפזר בבית הזכיר לי שהבטחתי לעצמי אחרי הבדיקה פיצוי נאות - מנת חלקם של בני אנוש גחמתיים שלא עושים חשבון.

ידעתי שאוכל לשוב ולפנטז על ארוחת שחיתות ובשלב ראשון להתענג על קפה טוב. זה קצת עודד אותי. ובכלל, בבוקר הכל נראה טוב יותר.

התחלה חדשה, כוחות מחודשים. למרות שבבוקר זה הרגשתי עייפה, חלשה, מרוקנת, ובכל זאת קצת מודאגת מחוסר הוודאות של הבדיקה ושל כל ההתנהלות מסביב.

זהו. הגיע הזמן ללכת לעשות את הבדיקה. אין דרך חזרה. נסעתי עם בן זוגי (צריך להגיע עם מלווה) בבוקר אביבי נעים. הגענו למרכז הרפואי...

על הבדיקה עצמה - בפרק הבא



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר