קולונוסקופיה, הפעם הראשונה שלי

כמו ברוב התחומים בחיים, גם בתחום הרפואה רווחות אופנות שונות.

לפני כמה שנים, כולם התרוצצו בין רופאי העור לבדוק כל נקודת חן חשודה, ואילו השנה הטרנד טמון בשילוב המילים - "דם סמוי בצואה" שנלחשות במסדרונות, מהלכות עלי אימים ומלוות לרוב גם במילה: 'קולונוסקופיה'.

קשה לי להישאר אדישה אחרי אין ספור גבות שהורמו בכיווני: "מה, עוד לא עשית קולונוסקופיה?! הרי עברת כבר את גיל ה-50", "דן בן אמוץ מת מסרטן המעי העיוור, לו רק ידע את זה מבעוד מועד", "והרי זה הסרטן הכי נפוץ בישראל, אם תופסים אותו בזמן אפשר בצ'יק לחתוך אותו". ועוד מיני מנטרות שאינן מצליחות להתחמק מלהגיע לשסתום ההיגיון הבוגר שלי.

אחרי חודשים ארוכים של הכחשה ואין ספור תירוצים, אני מנסה להזכיר לעצמי בניסיון רופס כמה אני שונאת להשתכנע מהזרם האופנתי של העדר, מבלי שאחליט דרך הפילטר שלי.

המחשבה שאיזה רופא, מקצועי ככל שיהיה, יחדור לתחת הפרטי שלי עם מכשיר אנדוסקופי (גם אם בעלון מובטח ש"בין בדיקה לבדיקה הוא עובר", רחמנא לצלן... "ניקוי וחיטוי") מזעזעת אותי.

הרי הוא יחטט חופשי בתוככי המעי הגס שלי, בעודי מטושטשת בזרועותיו, מבלי שאוכל אפילו למחות על העלבון.

אבל הפעם כל זה לא מצליח לעצור אותי. בדו שיח פנימי אני פונה לחלק היותר בוגר בי: 'די, מה קורה איתך!? איזה מין פינוק ילדותי. זה אמנם מביך, לא נעים, אולי מפחיד, אבל את צריכה לעבור את זה וגמרנו'.

ואז כמו תמיד, כשאני נחושה להפשיל שרוולים בצורה הנכונה ביותר, אני מגלה שרוב הסובבים אותי כבר עברו את זה. ויחד עם זה, באותה מידה, עכשיו בדיעבד - אני גם מגלה שלא ידעתי על כך מספיק לפני שניגשתי לתהליך.

איש לא טרח להזהיר אותי מפני המהמורות הקטנות שבדרך. זה היה המניע שלי לכתיבת שורות אלה - אני אעשה דיל טוב עם מי שעדיין בתול בעסקי הקולונוסקופיה: הוא "יתגלח על הניסיון הראשון שלי" וכך יגיע מוכן יותר, ואילו לי תהיה הזדמנות של "העלאת גירה" - תהליך של קתרזיס שיעזור לי לעכל את החוויה.

הכנות לבדיקה (או: להתכונן לתרופה המבחילה)

אז ככה: בשלב הראשון התייעצתי עם "רופא המשפחה" שלי בקופת החולים, וביקשתי המלצה והפנייה לרופא מומחה למחלות דרכי עיכול (גסטרואנטרולוג).

רופא הגסטרו שאליו הופניתי עשה עלי רושם מקצועי. הוא היה נעים הליכות, והצליח להשאיר אותי בתחושה שאהיה בידיים טובות ואוכל להרשות לעצמי להתמסר לבדיקה.

הוא קבע לי תור למועד עתידי של כמעט חצי שנה כי לשמחתי לא הייתי "מקרה" דחוף, הסביר כמה מילים על הבדיקה וצייד אותי בדף הוראות להכנה.

הלכתי לדרכי עם הרגשה שאחצה את הגשר כשאגיע אליו וטוב שכך. שוב יכולתי להמשיך קצת לדחוק את הקולונוסקופיה העתידית.

ליומנים אישיים נוספים:
להשתנות כמו נינט?
"מה יקרה אם אקבל התקף אפילטפי ברמזור?"
מיומנה של נגמלת מעישון
נורית פלג מתמודדת עם נכות
"הרופא קרא לי משוגעת"
"לא נשארת לחבק אותי בלילה"
יש חיים אחרי הפציעה הנוראית

חצי שנה עברה מהר ולא נותרה ברירה, אלא להתפנות לקראת הקולונוסקופיה הראשונה שלי. קודם כל, כשבוע לפני הבדיקה התבקשתי לעשות בדיקות דם ושתן.

דף ההוראות כלל הסבר תמציתי בנושא התזונה, עליה יש להקפיד בשלשת הימים לפני הבדיקה - אסורה אכילה של: "פירות, ירקות, לחם חי, סובין, קווקר, יש להמעיט באכילת בשר או עוף"...

הרעיון בעצם ברור: צריך להגיע לבדיקה עם דרכי עיכול כמה שיותר נקיות ומרוקנות. כל פסולת מפריעה לבדיקה, ולכן אסור לאכול מזון שתהליך העיכול שלו איטי.

אבל כדי לחדד ולהדגיש את המותר על האסור (דבר שבדרך כלל הרופאים לא טורחים לפרט...) אספר על המאכלים שהכנתי לעצמי:

לחם לבן (איזה כיף לאכול טוסטים רגילים עם אישור! לנוח קצת מפסטיבלי הבריאות המתישים עם המזון עתיר הסיבים והתאית!) גבינה לבנה, חמאה, אטריות דקות עליהם בזקתי קצת חמאה ופרמיז'נו אמיתי (מה רע?). או במילים אחרות מה שהנונה (סבתא) האיטלקייה שלי כינתה: "פסטה לבנה", ביצה, יוגורט, אורז לבן, גלידה (!) והרבה הרבה שתייה אותה צריך להקפיד לשתות במהלך כל הימים האלה.

זה היה הבסיס. חוץ מזה השתייה כללה גם מרק צח (למרות שהיה עשוי מעוף ומעט ירקות). ביום הראשון מתוך שלושה ימי ההכנה שלפני הבדיקה שתיתי גם מיצי פירות (רצוי בהירים) מסונן וצלול.

כך המשכתי במשך יומיים עד היום האחרון לפני הבדיקה. כל זה נתן תחושה של התנקות ומנוחה למערכת העיכול שאף פעם אינה מפסיקה לעבוד.

ביום האחרון לפני הבדיקה הכלכלה הפכה להיות רק נוזלית: חסל סדר הטוסטים, הפסטות והיוגורט. אבל כדי לא לחוש רעב, מצאתי כמה דרכים - קודם כל נצמדתי לקנקן ענק של משקה ג'ינג'ר, לימון ודבש - שגם מזין וגם שוטף את מערכת העיכול ומשאיר תחושה של רעננות.

לגמתי גם מרק צח לגמרי, וכוסות תה צמחים. הוספתי בצהריים בשעות הרעב - משקה טורקי מרווה ומזין האהוב עלי בשם איירן, המבוסס על יוגורט, מלח וסודה. אגב, הוא מומלץ לימי הקיץ המהבילים כשאין כוח לאכול ארוחות מעיקות. מוכרים אותו באריזות מוכנות בסופר.

למזלי, היום שלפני הבדיקה "נפל" על שבת ויכולתי להוריד הילוך מהחיים הצפופים והתובעניים. זה עזר לי לאגור כוח לקראת הבדיקה ולא לסבול מרעב.

כדרכם של שעונים הממשיכים בשלהם, הזמן הוביל אותי לאט לאט לקראת השעה ממנה פחדתי עוד הרבה יותר מאשר מהבדיקה עצמה: תהליך שתיית התרופה ה מ ב ח י ל ה !!! (ועל זה בפרק הבא).

לאתר המרפאה לטיפול מיני



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר