לא הסרטן הורג. הבדידות

ההתמודדות עם הסרטן לבד, בלי אף אחד לצידו, גרמה ללני להגיע לתהומות יאוש, עד שהוא אף שקל להתאבד, אבל אז הגיע הטלפון ששינה את חייו. בפרק החדש ביומן שלו, שבו הוא מספר איך כמעט נוצח על ידי הסרטן, לני הירש מתאר את תקופת היאוש, את ההחלטה לשים קץ לחייו ואת הרגע בו הבין שהוא חייב לתת לעצמו עוד סיכוי
 לני הירש
| 09/05/2007 |
צפיות: 3,727
בשבילי, השבועות הראשונים שחייתי לבד היו התקופה הטראומתית ביותר בחיי.

אפשר להגיד שהיו לי הרבה מכירים, אבל מעט חברים. לא היה לי אף אחד לחלוק איתו את רגשותיי ולא היה אף אחד שיקשיב לי. לא רציתי לקבל עיצות. רציתי שיקשיבו לי ויתמכו בי.

כיוון שלא היה אף אחד לחלוק איתי את העצב והפחדים, הדימיון שלי היה פרוע. אפילו היו לי מחשבות אובדניות. חשבתי שבכל מקרה אני אמות מסרטן, אז בשביל מה להאריך את הסבל הנפשי והפיזי שבוודאי יבואו.

התחלתי את הטיפול החדש שלי בלב כבד. הכדורים שלקחתי היו עלולים לגרום לחזה שלי להתנפח וגם להיות מאוד רגיש. כדי למנוע את תופעות הלוואי האלו הייתי צריך לעבור הקרנות.

הדבר הכי נורא לא היו ההקרנות עצמן, אלא הצורך לחכות בחדר המתנה עם אנשים נוספים וזרים, כולם חולים במחלה סופנית. בשלב זה הייתי מאוד מדוכא, כשהאווירה מסביבי גרמה לי לשקוע עמוק יותר בדיכאון.

לפרקים נוספים ביומן של לני:
"הלילה הראשון שלי לבד"
חדשות טובות וחדשות רעות
"האם הגבר הופך לאישה?"
"האם אוכל להתמודד עם הגיהנום?"
"איך זה שיש סרטן ולא עושים כלום?"

בדרכי הביתה, אחרי מנת ההקרנות האחרונה, שמעתי ברדיו שהיה פיצוץ באוטובוס. נתנו מספרי טלפון כדי שאנשים יוכלו להתעניין ביחס לחברים ומשפחה שיתכן והיו על האוטובוס.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבנתי שאם אני הייתי על האוטובוס הזה היו עוברים ימים עד שמישהו היה מרגיש בחסרוני. ריחמתי על עצמי והחלטתי לשים קץ לחיי.

אמרתי לעצמי, אלך הביתה ואשלח אי-מיילים לילדיי, לאחי ולאחותי. כאשר הגעתי הביתה פתחתי את הדואר האלקטרוני ומצאתי אי-מייל מבתי הצעירה שגרה באנגליה. היא כתבה לי כמה אני חשוב בשבילה והיא רצתה שאני אוביל אותה לחופה. נשברתי ובכיתי במשך שעות.

סובלים מסרטן הערמונית? בואו לדבר עם לני בפורום התמיכה
מחפשים ייעוץ רפואי אודות מחלת הסרטן? היכנסו לפורום אונקולוגיה

הבכי יכול להיות דבר נפלא. לא האמנתי כמה הוא עושה טוב לנשמה. הדמעות שטפו את הדאגות והפחדים. זו היתה נקודת המפנה בחיי.

אותו הרגע החלטתי להתעלם מחצי הכוס הריקה, ולהתרכז בחצי הכוס המלאה. החלטתי לנסות לחפש את הדברים החיוביים מסביבי, להפסיק להתרכז בדלתות סגורות, לחקור ולחפש הזדמנויות חדשות, שיפתחו דלתות חדשות בחיי.

לאתר של לני הירש

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר