"דולה זה לא רק ללידה טבעית"

בפרק הקודם התחלתי לספר לכם את סיפור הלידה של אהובה (שם בדוי) שהגיעה כבר לשבוע ה-42, ועדיין ללא צירים באופק. לאחר שלושה טיפולי סטריפינג ודיקור אחד, התחילו לה צירים והיא נכנסה לחדר הלידה.

הגעתי לבית החולים בשעה תשע בבוקר. מיד רצתי לחדר לידה מספר 2 ומצאתי שם את אהובה בצירים ואת נתי, בעלה, עוזר לה להתמודד.

מיד כיביתי את הניאונים וארגנתי תאורה נמוכה, והתחילה גם העבודה המשותפת בין נתי לביני, כדי לתמוך באהובה בזמן הצירים.

איך עושים את זה? כשבא ציר תופסים את היולדת, מניחים יד רכה ומחממת על הבטן שלה, כדי לתת קצת קונטרה להתכווצות, ועם היד השנייה מזיזים אותה ועוזרים לה לנוע קלות עם האגן. בעמידה, בישיבה על הכדור או תוך כדי הליכה זה לא משנה - העיקר לזוז.

בדרך כלל מוצאים בשלב כלשהו את הדבר האחד שמצליח להקל על הכאב שלה, ואיתו ממשיכים עם יתר הצירים שבדרך.

בבדיקה הוגינאלית הראשונה שביצעו באהובה, כשעתיים אחרי שנכנסתי לחדר הלידה, המצב שלה היה של פתיחה של חמישה ס"מ. בדרך כלל זה אומר שהגוף נכנס בשלב הזה ללידה פעילה והצירים אמורים להתגבר.

שמחתי מאוד על זה שהיא מתקדמת יפה, אבל אצל אהובה קרה ההפך. אחרי מקלחת ארוכה (שאמורה היתה גם היא לזרז את התהליך), הצירים החלו לדעוך. עברו עוד מספר שעות ולא היתה כל התקדמות. שלוש שעות לאחר מכן מצבה היה עדיין אותו הדבר. ללא התקדמות.

בשלב הזה, לאחר התייעצות משותפת עם הצוות של חדר הלידה, הוחלט שהיא תקבל פיטוצין - אותו הורמון סינתטי שגורם לצירים חזקים וסדירים. ההחלטה לקבל פיטוצין היתה מוצדקת ביותר, שכן כבר לא דובר על זרוז הלידה אלא על קידומה ממצבה התקוע.

מיד כשהיא התחילה לקבל את הפיטוצין לווריד, במינון הנמוך ביותר האפשרי, התחילו להיווצר צירים חזקים מאוד. שמחנו ששוב אנחנו בעניינים.

למרות שאהובה התמודדה באופן מדהים עם הצירים החזקים של הפיטוצין במשך כשעה וחצי או שעתיים, הפתיחה לא ממש התקדמה. שוב היה צורך לשנות את האסטרטגיה של הלידה הזאת ולבדוק איזה אופציות עומדות לפנינו.

אופציה אחת היתה לפקוע את מי השפיר, כדי לנסות לקדם את הלידה, והשנייה הייתה קודם לתת לה אפידורל ואז לפקוע לה את מי השפיר. אני המלצתי לה על האפידורל, כי היא היתה די כאובה וגם תשושה מכל הלילה הקשה שעבר עליה.

המאמץ הפיסי של הדולה הוא אדיר

ידעתי שהאפידורל יאפשר לה לנוח קצת מכאב הצירים שהוא כמו עינוי סיני שהולך ובא במשך שעות. ידעתי גם שמכיוון שיש כבר פיטוצין שגורם לצירים, ניתן יהיה לפקוע לה את המים אחרי האפידורל ולנסות להמשיך להתקדם בלידה. וכך היה - אהובה קיבלה אפידורל ודי מהר כבר חייכה אלינו שוב ויכלה קצת לנוח.

בדרך כלל כשיולדת לוקחת אפידורל אני נותן לה לנוח במשך כשעה והולך לאכול ולאסוף קצת כוחות להמשך הלידה. זאת טעות מאוד נפוצה לחשוב שדולה זה רק בשביל לידה טבעית ללא אפידורל ושאחרי האפידורל אין ממש צורך בתמיכה של הדולה.

אז קודם כל, רק בשביל ליישב טעות במושגים, גם לידה עם אפידורל היא לידה טבעית. וגינאלית. זה שיש הרדמה מקומית לא עושה אותה פחות טבעית.

שנית, רוב הנשים היום לוקחות אפידורל בשלב כלשהו בלידה, זה כל כך נפוץ שאם באמת לא צריך את הדולה אחרי האפידורל, לא היו יותר דולות בעולם.

דבר אחרון והכי חשוב, העבודה של הדולה אחרי האפידורל היא קשה עוד יותר. אם המשמעות של התמיכה בלידה הוא לייצר לידה פעילה, שיש בה תנועה מתמדת שעוזרת ליולדת להתמודד ולקדם את הלידה, אז אחרי קבלת אפידורל, העבודה הזאת קשה עוד יותר.

אחרי האפידורל אני מתחיל להזיז את היולדת, לנענע אותה ולטלטל אותה בישיבה או בשכיבה על הצד. במקום שהמאמץ יתחלק ביני לבין היולדת, כמו שלפני האפידורל, אז אחריו אני עושה את העבודה הזאת לבד. זה יכול להיות במשך שעות רבות והמאמץ הפיזי של הדולה הוא אדיר.

הלכתי לאכול ולאסוף כוחות. אהובה ונתי נחו קצת. כשחזרתי לחדר הלידה, אהובה אמרה לי שאמנם כאב הצירים התעמעם והיא לא סובלת, אבל היא עדיין מרגישה אותם ויכולה גם להזיז את הרגליים.

חשבתי שזה בגלל שכיום מקובל בבתי החולים לעשות אפידורל קל, מה שמכונה "ווקינג אפידורל" (walking epidural - למרות שממש אי אפשר בשום מקרה ללכת עם הרדמה אפידורלית, בכל צורה שהיא...). אבל אני עתיד לשנות את דעתי לגבי הנוכחות של האפידורל בלידה של אהובה.

רוצים לדעת עוד על תפקיד הדולה? היכנסו לפורום הריון, לידה והנקה

המשך סיפור הלידה בפרק הבא שיעלה בקרוב
למידע נוסף באתר נשים שיבא



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר