פיתרון הניתוחים הבריאטריים

השמנת יתר חולנית היא מחלת המאה ה-21. מדובר ממש בתופעה! מסתבר כי שכיחות ההשמנה החולנית בעולם המערבי צוברת תאוצה, במיוחד באמריקה הצפונית.

אינני מדבר על סתם שמנים ועגלגלים, אלא על גברים ונשים כאחד, אשר משקלם מעבר ל-150 ק"ג והם בעלי גובה ממוצע. רואים אותם במספרים גדולים, מהלכים בכבדות ברחובות הערים, בסופרמרקטים ובמסעדות המזון המהיר, יושבים בכבדות על ספסל כפול וטוחנים ג'אנק-פוד.

המקומות החביבים עליהם ביותר הן המסעדות, "אכול כפי יכולתך", בעבור 12.99$. חלקם נעזרים בעגלות וחלק מהם אף צמודים למיכל חמצן, אותו נושאים על הכתף. תופעה מדהימה אשר אין לה עדיין הסבר סוציולוגי משכנע.

מהי השמנת יתר ומהי השמנה חולנית? השמנת יתר נקבעת על פי נוסחה פשוטה והקרויה האינדקס של מסת הגוף – body mass index. היא מבוססת על שני משתנים. משקל הגוף והגובה. חלוקת משקל הגוף בגובה הגוף בריבוע, נותן את המספר הקרוי BMI.

ציון BMI של 25 מבשר על השמנת יתר קלה, 30 על השמנת יתר ממש ו-40 ויותר על השמנת יתר חולנית. רוב השמנים מאד סובלים משלל מחלות קשות החל מגיל צעיר: לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלת לב, מחלות סרטן ורשימה ארוכה נוספת של מחלות פחות שכיחות אשר מביאות בסופו של דבר למוות בגיל צעיר, בסביבות גיל ה-40 , אלא באם נעשה מעשה וירדו במשקלם.

ואומנם, הצופה בשמנים חולניים ברחובות הערים, לא יראה זקנים שמנים, אלא אלו בגיל הצעיר. והסיבה, כפי שציינתי קודם, תוחלת החיים שלהם נקטעת מהר מאד.

למידע נוסף בתחום הניתוחים הפלסטיים - היכנסו לפורום המומחים שלנו

יש לא מעט תכניות טלויזיה העוסקות בתופעה הקשה הזו והמלווה בדרך יסורים של השמן החולני. נמצא שרוב השמנים החולניים (ויש כאלו שמגיעים למשקל של 250 ק"ג ויותר), לא יצליחו בשום דרך להוריד ממשקל גופם באמצעות דיאטה ויאלצו לעבור הליך כירורגי, שימנע מהם לאכול.

פשוט כך. הליך שיביא אותם למצב שבו לא יהיו מסוגלים לאכול. הפרוצדורות הכירורגיות הללו קרויות ניתוחים בריאטריים.

כביש עוקף בטן

זכור לי שלפני שנים לא מעטות, כאשר התחלתי את עבודתי בבית חולים "יוספטל" באילת, מורי ד"ר ריפין ואנוכי בצענו קרוב ל-150 ניתוחים של שמנים.

בתקופה ההיא, בשנות ה -80, שיטות הניתוח היו שונות, אך היום יש שיטות לא מעטות - חלקן אנדוסקופיות/ לפרוסקופיות (כלומר מבלי לבצע חתך גדול בדופן הבטן) וחלקן 'פתוחות', הכוללות שימוש בשדכני קליפסים אשר מקטינות מאד את סיכוני הניתוח והסיבוכים אשר יכולים להופיע בהמשך.

יש לזכור, כי עדיין מדובר בניתוח גדול, קשה למטופל ויש בו אחוז, אמנם קטן, של תמותה. מבלי להכנס לפירוט של הניתוחים, אסתפק בלומר כי כולם מבוססים על העיקרון, שלא לאפשר לאדם השמן לאכול כמה שירצה.

לכן מפרידים את הקיבה רוחבית ומשאירים נפח קטן של כ-50 סמ"ק למעבר להמשך הקיבה והלאה. שיטה נוספת היא להצר את הושט על ידי טבעת ממש בחיבור לקיבה ולעכב את מעבר המזון.

התוצאה: גם באם ינסה אותו שמן זללן לחזור לסורו ולזלול, לא יצלח. שיטה נוספת היא על ידי חיבור ישיר של מעי דק לקיבה הקטנה והמופרדת. כך נוצר מעקף. כמו בכביש שעובדים בו, כאשר הנהג חייב לנסוע בדרך צדדית. האוכל עוקף את הקיבה והתריסרין ועובר ישר למעי, בכמויות קטנות מאד.

מהרגע שהניתוח הצליח, השמן החולני מתחיל לרדת במשקל. הוא אינו יכול לרמות את עצמו או אחרים יותר. ה'דלת' ננעלה וכמויות המזון שיכול להחדיר לגופו הן קטנות וההכרחיות בלבד בתוספת ויטמינים ועם מעקב רפואי צמוד.

כל מה שנכתב כאן משמש כהקדמה בלבד, לנושא המענין והמאתגר בכירורגיה הפלסטית של ניתוחים פוסט- בריאטריים. דהיינו, איך מחזירים תדמית אנוש לגוף אשר השיל עשרות רבות של קילוגרמים והעור תלוי עליו כחליפת מבוגר על ילד בחגיגת בר-מצוה. אך על כך, בשבוע הבא.

למידע נוסף וייעוץ מקצועי הכנסו לפורום "ניתוחים פלסטיים"

לאתר של ד"ר יוסף טמאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר