איך תגיעי ל-90-60-90?

כל בחורה חולמת על מידה 90-60-90, אך לרוב מקבלות זאת במשורה. גם אלו שקרובות למידות אלו, בעקבות שינויי תזונה, הריונות, עליות וירידות במשקל וגם כתוצאה מניתוחים רפואיים בדופן הבטן, מתרחקות במהלך השנים מהמידות הקלאסיות כמזרח ממערב.

אינני רוצה להתייחס בכתבה זו לניתוחים בריאטריים (Bariatric surgery), שהם ניתוחים של אנשים הסובלים מהשמנה קיצונית, אשר השילו עשרות ק"ג ממשקלם והעור תלוי על גופם כמו חליפת מבוגר על ילד בבר-מצוה -
אתייחס לנושא החשוב הזה באחת הכתבות הבאות.

במהלך חייהן מתחילים אנשים, בעיקר נשים, לגלות אי שביעות רצון ממבנה המותניים, מהתבלטות הבטן, מהיווצרות גושים ליפודיסטרופיים פה ושם, והן שואלות עצמן - מה ניתן לעשות? ובכן, ניתן לעשות לא מעט כדי להחזיר את הגלגל לאחור.

הבסיס לניתוח הצרת היקפים הוא אבדומינופלסטיקה, כריתת עודפים ושאיבת שומן. במהלך כ-120 השנים האחרונות, אז החלו לבצע את הניתוחים הללו, הטכניקות הניתוחיות השתפרו בצורה יוצאת מהכלל, שלא נדבר על הכנסת ההרדמה והאנטיספסיס.

המהפך האמיתי חל בשנות ה-60, כאשר המנתחים הפלסטיים הגיעו להכרה ברורה שעל מנת להצר היקפים באופן משמעותי, אין להסתפק בכריתת עודפים ומתיחה, אלא יש לבצע עוד מספר פעולות ניתוחיות חשובות. יש למתוח את השרירים הרפויים, למתוח ולקרב את שני השרירים הישרים של קידמת הבטן ולמתוח גם את השרירים הצדדיים.

בשנות ה-70 החל יהודי חביב מצרפת בשם ג'ררד אילוז, לפרסם את שאיבת השומן וזו נתקבלה במהירות בקרב הקהילה הרפואית של המנתחים הפלסטיים.

לכן, אין היום חילוקי דעות, שעל מנת להפיק היקפים אופטימליים באמצעות ניתוח, יש לשלב את כל השיטות, שאיבה, מתיחת השרירים וכריתת עודפים.

נכון הוא, שסיכונים הקשורים לניתוח עולים ככל שמבצעים פעולה פולשנית יותר. לכן חשוב ביותר כי תהיה בחירה נכונה של מועמדים לניתוח, הבנת ציפיותיהם, קבלת הסכמתם לניתוח הספציפי וזו צריכה להיות לא סתם הסכמה, אלא הסכמה מדעת.

חשוב לדעת שניתוח המוגדר כמיני-אבדומינופלסטיקה, בו מתבצעת שאיבת שומן בלבד בהקפים ומתיחה קטנה של הבטן התחתונה, לרוב "איננו מספקת את הסחורה".

ניתוח זה, שמיועד למקרים ספציפיים קלים יחסית, איננו פותר בסופו של דבר את בעית ההיקפים ולעיתים אף מחמיר אותה. הסיבה לכך נעוצה בזה שפעולת השאיבה של השומן בבטן ובמותניים מייצרת בהכרח פגיעה בסיבי מעטפות השריר והשריר עצמו. כתוצאה מכך, נוצרת חולשה נוספת של שרירים והבטן, תתבלט יותר.

ההכנה לניתוח הצרת ההיקפים

ההכנה לניתוח חייבת להיות קפדנית ביותר. ראשית דבר, צריכים להתקיים מספר דברים מבחינת בחירת המועמדים לניתוח, אותם ציינתי קודם.

ההיסטוריה הרפואית של המועמד חשובה. הריונות קודמים, צורת הלידה, קיסרית או רגילה, עליות וירידות משקל, ניתוחים קודמים בדופן הבטן, מחלות לב, סוכרת, האם יש נטיה לקרישות יתר של הדם, משטר תרופות, בעיות ריפוי פצע ועוד.

בדיקה גופנית חייבת להיות קפדנית ומקיפה בהתיחסות ספציפית לאיזור המועמד לניתוח. יש לבחון באם אין בקעים בדופן הבטן, חולשת שרירים צריכה לעבור אומדן, מצב העור, באם גמיש או רפוי או לחילופין הוא עם קרעים (Striae).

יש לבצע צילומים רפואיים, על מנת לערוך תכנית ניתוחית מלאה וגם להשוות לתוצאות עתידיות. ואין לשכוח התיחסות לגבי צלקות אשר תוותרנה בגוף בסופו של דבר.

ורופא סביר אסור לו לשכוח כלל חשוב ביותר - PRIMUM NON NOCERE - ראשית לא להזיק. אנו מחוייבים כלפי המנותחים לבצע בהם ניתוח תוך כדי צימצום מקסימלי של כל הסיכונים.

ויש גם מצבים בהם אין לנתח בכל מקרה ניתוחים אבדומינופלסטיים גדולים. מספר דוגמאות לכך:

1. כאשר יש צלקות גדולות ונרחבות בעור דופן הבטן. מחלת לב קשה.

2. מחלה ריאתית

3. סוכרת בלתי מאוזנת.

4. עישון שלא הופסק בעוד מועד.

5. ציפיות בלתי ריאליות של המועמד לניתוח או רושם של מחלת נפש זו או אחרת.

וזוהי רשימה חלקית. שמירה על עקרונות כירורגיה נכונים, ידע ונסיון, פתיחות להתיעץ עם רופאים אחרים
והבנה טובה של המטופל, הם המפתח להצלחת הניתוח ולמנותחים מאושרים.

לאתר של ד"ר יוסף טמאן



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר