עבודה בלי סיגריה? אלוהים ישמור

היום הארבע עשר. כדי להצליח, עלינו קודם כל להאמין שאנו יכולים להצליח (מייקל קורדה).

אין יותר שחור מזה. אני באבל. אני לא ישנה כבר ארבעה ימים. אני לא מעשנת בדיוק חמש שעות. שואה. אני לא מסוגלת. אני מנחמת את עצמי שהכול למען מטרה טובה (ולא מאמינה לעצמי), וממשיכה לכסוס ציפורניים בעצבנות יתרה. "ביום רגיל" כבר מזמן הייתי צריכה להיות אחרי שלוש-ארבע סיגריות, רגועה (באופן יחסי) וחייכנית.

כבר עכשיו, בשלבים המוקדמים של קנוניית הפסקת העישון, אני קולטת כי כשאתה מעשן, אתה עובד הרבה פחות אפקטיבי למעסיקך.

אני בבוקר לא הייתי מדברת עם אף אחד, בנושאי עבודה כמובן, עד אחרי סיגריית "פתיחת היום במשרד", תהליך שלעיתים לקח עד כשלושת רבעי השעה - תלוי כמה אנשים היו בחוץ ועישנו וכמה רכילויות עסיסיות הובאו לידיעתי.

עובד שאינו סמוקר, מגיע למשרד בבוקר, מכין לעצמו קפה או תה וניגש לעבודה. ההפסקה הראשונה שהוא לוקח, למעט לגשת לדקה למטבחון להכין עוד ספל קפה, הינה הפסקת האוכל שמגיעה בסביבות השעה אחת-שתיים וגם זה תלוי ברמת הלחץ. אין מצב לצאת לפני זה וזה אפילו לא עובר להם בראש - הם באו לעבודה, לא?

עובד סמוקר, עד להפסקת הצהריים ("ההפסקה הגדולה", בלשון ביה"ס), הספיק להיות בחוץ מספר לא מבוטל של פעמים, לעשן מספר לא מבוטל של סיגריות, כשלכל אחת ואחת מהן היתה סיבה "מוצדקת":

לחץ, עצבים (זוכרים את סיגריית ה"אוף כולם מעצבנים אותי..."), שעמום (העבודה עצמה, אנשים, פגישות מייגעות, פרזנטציות מרדימות), חוסר מעש (באם אינך מעוניין שכולם ישימו לב שאין לך עבודה או לחילופין שהבוס שלך ישקול מחדש עד כמה המערכת זקוקה לך, עדיף לצאת החוצה לעשן), הסיגריה שאחרי הסנדוויץ' מאיש הסנדוויצ'ים, רכילות משרדית (רק יצאנו לעשן...) ועוד כהנה וכהנה.

קיבלתי החלטה מבעוד מועד: אינני מתכוונת להפוך חברבורותי כנמר ולהיות עובדת יעילה, ולכן יצאתי "להפסקות מתודיות" - אותו דבר, רק בלי הסיגריה ביד. ועל זה נאמר - 'יא רייט'.

אתה יושב כמו דביל על מעקה המעשנים ובוהה בשמיים. מה עכשיו? מה עושים? חושבים? על מה, על כמה שבא לי לעשן עכשיו? למה אף אחד לא יוצא החוצה? משעמם לי, טוב אני אכנס. די משעמם בהפסקות סיגריה כשאתה לא מעשן.

מאוחר יותר, המליץ לי חבר מהעבודה, אקס סמוקר, לשנות הרגלים שקשורים לעישון, כלומר, אם הדבר הראשון שהייתי עושה כל יום בבוקר כשהייתי מגיעה למשרד זה קפה וסיגריה, אז לחכות עם הקפה חצי שעה, להתחיל את היום עם לנקות שולחן, טלפונים דחופים ורק אז לגשת להכין קפה.

או לחילופין, לסיים את ארוחת הצהריים ולחזור, אלוהים שישמרני, ישר לעבודה, לא החוצה, לא לנוח, לעבודה. אחרי חצי שעה של פעילות שאינה מחשבות על כמה אני חייבת סיגריה, מותר לי לשתות קפה ולצאת החוצה לכמה דקות. ואני שואלת, הכצעקתה?

ואמא שלי אומרת - על מה משלמים לך בדיוק בעבודה הזו? על מנוחה?

עוד ביומן של מירב:
"מה הם מבינים במועקות שלי?"
"איך אפשר להפסיק לעשן?"
"האם יש סיכוי שאהפוך לאנורקסית?
"אני לא מוכנה לפרידה הזאת"



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר