בישול ואמהות? זה הולך ביחד

כשאנחנו הופכות לאמהות נדמה לנו כאילו זמננו נשאב על ידי ילדינו לעולמים ואין שום סיכוי שנוכל עוד לעסוק בדברים האהובים עלינו. אני, לדוגמא, מאד אוהבת לבשל ויש לי 2 ילדים: בת ארבע וחצי ובן 10 חודשים.

בתקופה הראשונה לאחר שבתי נולדה לא ממש נכנסתי למטבח, מן הסתם, אבל עם הזמן העזתי יותר וגיליתי שהדבר בהחלט אפשרי והשד לא נורא כל כך. גם אם לא יכולתי לבלות את השעות שאהבתי במטבח, עדיין בזמן החטוף שהתאפשר לי הצלחתי להכין מאכלים טעימים ביותר.

כמובן שככל שהיא גדלה כך אני מצליחה לעשות יותר, ונראה לי שבשבילם זה כיף גדול לגדול בין סירים, מחבתות, תבלינים ובישולים.

אחת המלים הראשונות של בתי הייתה מֶנֶן (=שמן) ומצאתי שהמטבח הוא מקום נפלא ללמד אותה מלים, צבעים, טמפרטורות וטעמים. אז איך עושים את זה? (או מה אפשר לתת לילדים לעשות במטבח):

בהתחלה זה הכי פשוט. הם לא זזים יותר מדיי, כך שאפשר לפרוש שמיכה ולהשכיב אותם לידנו כדי שיוכלו להסתכל עלינו מבשלים. ניתן גם להניח אותם בסלקל, לול או האופציה האהובה עליי- המנשא.

המנשא מאפשר לי להיות בקשר פיזי מתמשך עם ילדיי, להרגיש אותם כל הזמן ויותר מזה- לתת להם להרגיש אותי, את התנועות שלי, את המכשירים איתם אני עובדת, את הריחות, הכל. כייף גדול!

כשהם קצת גדלים אני מתחילה לתת להם כלי מטבח לשחק איתם: סירים, כפות עץ, כפיות, כוסות, מכלי פלסטיק שהתרוקנו, קופסאות עם אורז ועדשים (רעשן מעולה) ועוד. מצאתי שזה שווה יותר מכל הצעצועים המיוחדים והיקרים, כי זה מה שהכי מעניין אותם- מה שאני עשיתי!

כשהם כבר מתחילים לאכול, נפתח בפנינו רובד נוסף ומיוחד- עולם הטעמים. אני משתדלת לתת להם להריח מכל דבר, כדי שיכירו ויידעו לזהות וגם כמובן לטעום את מה שמעניין אותם. באופן מפתיע, בצל וזיתים היו מהדברים הראשונים שבתי רצתה.

הטריק: לחשוב פשוט

בהדרגה, מגיע גם השלב השיתופי. אני מסדרת להם מקום על השיש והם יכולים לשבת לידי ולעזור לי לשטוף ירקות, לפתוח ולסגור קופסאות (מעולה בשביל המוטוריקה העדינה), לסדר את הסכו"ם במקום ולערבב את האוכל בסירים.

עוד על תזונה וילדים:
איך חזרתי לבשל בשר
איזה סוכר תשימו בקפה?
ילדים חכמים יהיו צמחוניים
הילד לא נרדם ועולה במשקל
הילדים האמריקאיים משמינים - ג'ורג' בוש אשם

אבל אין, אין כמו לתת להם להתעסק עם משהו ולהצליח קצת לשטוף כלים. זה מביא לי סיפוק רב, כי ערמות הכלים המצטברות בכיור לעולם לא היו מתחסלות אחרת. הדבר האהוב על בתי היה "לערבב" ביצה לחביתה. ככה אני תופסת 2 ציפורים במכה- גם מכינה ארוחת בוקר וגם מנקה קצת את המטבח ומסדרת, כי בשביל ילדה בת שנתיים ערבוב ביצה הוא תהליך ארוך וממושך.

כשמגיע שלב לימוד החיתוך בסכין, כשידם הקטנה מונחת על ידיי החותכות, זה נותן לי הזדמנות לחתוך כמה ירקות ולזרוק אותם לסיר עם אורז מלא, או עדשים בשביל ארוחת הצהריים. בתוספת יוגורט זו ארוחה מלאה ומשביעה לכולנו.

גיליתי שהטריק הוא לחשוב פשוט, כמה שיותר פשוט. לא עוד בישול כל דבר בנפרד, אלא "ארוחות בסיר אחד" שמקצרות את זמן ההכנה ועדיין מאפשרות ארוחות מזינות ומגוונות. הנה משהו שאנחנו מכינים כשאין להם הרבה סבלנות ויש צורך לראות תוצאות מהירות יחסית:

המרכיבים:
כוס קינואה (דגן דרום אמריקאי, להשיג בחנויות טבע ובשווקים)
חצי כוס עדשים אדומים
בטטה בינונית
שני גזרים
בצל (במקרה הטוב)
שתי שיני שום
מלח, פלפל, קארי
שמן זית
פטרוזיליה, רוקט, כוסברה או מה שיש בבית

אופן ההכנה: 1. שוטפים את הקינואה והעדשים במסננת- זה שלב שהילדים יכולים לעזור במדידת הכמויות ושפיכתם למסננת, פתיחת וסגירת הקופסאות או החזקת המסננת.

2. שופכים לסיר עם כמות כפולה של מים - התפקיד של הילדים אצלנו הוא סגירת המכסה של הבריטה.

3. מדליקים את האש - אצלנו זה טקס עם גפרורים ו"אש" ו"חם".

4. מוסיפים את קוביות הבטטה, הגזר והבצל - פה אני נותנת להם לעזור לי "לשמור" על הירקות ולהגיש לי אותם.
הם גם יכולים לשמור על השום וכבר יודעים להפריד שיניים ולתת לי- אני כותשת ומוסיפה.

5. כשהתבשיל רותח מנמיכים את האש, ומוסיפים ביחד את התבלינים. עד שזה מוכן, אם זה מתאפשר, אני קוצצת את העלים הירוקים.

6. אחרי שמכבים את האש אנחנו שופכים ביחד את שמן הזית ואת העלים ומערבבים עם כף עץ - חשוב להזהיר כי הסיר "חם". אם הצלחנו לקלף כמה אגוזים (וגם לאכול כמה בדרך) זה ממש מוסיף. מה שנותר הוא לקחת כלים לשולחן- הם יכולים להביא את הסכו"ם ואני את הצלחות והסיר ויש לנו ארוחת צהריים.

פרקים נוספים ביומנה של ורד יתפרסמו בקרוב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר