"יש לך סרטן הערמונית"

לפני 10 שנים אובחנתי עם סרטן הערמונית. אני זוכר את ליל יום רביעי הגורלי, כשהאורולוג שלי אמר שיש לי סרטן. זה גרם לי לאובדן תחושה.

עוד לפני אותה פגישה, חיפשתי חומר על סרטן הערמונית באינטרנט וכשהלכתי לפגישה עם הרופא כבר ציפיתי שהוא יגיד לי שיש לי סרטן. ובכל זאת, המילים "יש לך סרטן הערמונית", היו כמו בעיטה בבטן.

באותו הרגע כשאתה שומע את זה, התיאוריה הופכת למציאות - כעת הפכתי לקורבן של מחלת הסרטן שעומד למות. והאופן שבה הרופא בישר לי על זה. אני פשוט לא מבין למה יש רופאים שהם כל כך חסרי רגש, ולא מסוגלים להבין איזה השפעה יש למילים שלהם על חולים, במיוחד כאלו שאובחנו עם מחלה כרונית.

במקרה שלי, האורולוג לא התייחס לפאניקה של אשתי או לשאלות שלי לגבי תופעות לוואי של הטיפולים השונים. עזבנו את חדר הרופא מבולבלים ומפוחדים.

כשהגענו הביתה טלפנתי לגיסי, רופא מאוד ידוע בלונדון. המילים העדינות ומרגיעות חיזקו מה שידעתי מן המחקר שלי - בעיקר שמעט מאוד גברים מתים מסרטן הערמונית.

תבינו, מוות לכשעצמו לא מפחיד אותי, אבל האופן המחריד שבו גבר שסובל מסרטן הערמונית עלול למות, לא נתן לי להירדם. כשההלם הראשוני פסק באיטיות, הדימיון שלי התחיל לפעול.

אימפוטנט לכל חיי?

ראשית היה השלב של הכחשה - בוודאי היתה טעות באבחנה, צריך לעשות את הביופסיה שוב, צריך לקבל דעה שנייה לגבי התוצאות. קראתי איך רופאים יכולים לטעות, בסופו של דבר, הם רק בני אדם. אני אמצא מומחה שיוכיח שהתוצאות המקוריות לא נכונות.

יומנים אישיים נוספים:
"מה יקרה אם אקבל התקף אפילטפי ברמזור?"
"אני לא חולת מחמד"
מיומנה של נגמלת מעישון
נורית פלג מתמודדת עם נכות
"הרופא קרא לי משוגעת"
"לא נשארת לחבק אותי בלילה"
"תתפלאו, אני לא מפלצת"
יש חיים אחרי הפציעה הנוראית

השלב הבאה היה שלב הרחמים העצמיים - למה אני? לי, לא מגיע מחלת הסרטן. לא אוכל לשרוד אם לא אוכל לשלוט על הפרשותיי. ומה אם הכוח גברא שלי?

ממה שקראתי באינטרנט כבר הבנתי שהסיכויים להבריא מהסרטן היו מאוד טובים, אבל תופעות הלוואי של הטיפולים עלולות להשאיר אותי בלי כוח גברא (כלומר אימפוטנט) או בלי הכוח לשלות על הפרשותיי. מה יותר גרוע? בגיל 56 לא להגיע לזיקפה או ללבוש חיתולים כל ימי חיי?

אפילו חשבתי מה לעשות עם הגופה שלי. ילדיי מפוזרים בכל העולם, ורציתי שיקברו אותי בים - כדי שבכל פעם שילדיי עוברים את האוקיינוס הם יחשבו עלי. בלילה הראשון כחולה סרטן נצמדתי לאשתי, כאשר המחשבות הנוראיות עוברות בראשי כל הזמן. איזה עתיד מחכה לי?

לאתר של לני הירש



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר