"מתעוררת, גומרת, וחוזרת לנחור"

לאחר שנים של עבודה עצמית אני משתפרת. הדימוי העצמי שלי הולך ומתחזק ביחס הפוך להתרחקות שלי ממודל היופי המוצהר. אישה שחוצה את גיל הארבעים מקבלת בונוס עם התעמקות הקמטים.

היא מקבלת שחרור מכבלי החשיבה הסטריאוטיפית לגבי הקשר בין מראה חיצוני והנאה מינית. היא יודעת יפה מאוד שהמרחק בין שדיה לרצפה הולך ומתקצר, היא יודעת שהיא יכולה להאריך אותו אם תמשוך ידיה מעלה, לכיוון התקרה.

אבל, היא גם יודעת שחבל על המאמץ, זו אשליה אופטית, כשהידיים נוחתות בחזרה בצידי הגוף, הציצי חוזר להתמקם נמוך, קרוב יותר לבטן מאשר לצוואר.

ובעיקר היא יודעת שאפשר, אם כי כתוצאה מאימון של שנים, ליהנות ממגע מיני בלי קשר לזה שהיא כבר לא עושה שפאגט במיטה. היא סיימה עם מופעים אור קוליים בחדר השינה. כעת, הזרקור מופנה אל העור.

כשאני פוגשת נשים בגילי, הן לא מתביישות להודות שמה שהכי חסר להן זה המגע המלטף, החיבוק והרוך. אל תיטעו, לא הפסקנו לאהוב את פאר יצירתכם, אנחנו רק מעוניינות להיות שותפות פעילות יותר לתהליך היצירה עצמו.

מהבחינה הזו אני חושבת שגורלנו ורוד יותר מאשר של הגברים. הם חונכו להאמין שאם יש זקפה, יש show, ואם אין זקפה אפשר לסגור מסך ולשלוח את הקהל הביתה.

עוד מענת בירן-פרוסט:
אימוני משקולות לנרתיק
הגיע הזמן לדבר על הפות
רות וסטהיימר הרגה אותי ברכות
הזוגיות נרדמה בגלל המלחמה?
10 צעדים ללימוד ריקוד אירוטי
כושר עושים עם סטרפטיז

אנחנו כל כך רגילים לסמוך על מראה העיניים, שכשהאיבר אינו נוקשה המוח מתרגם את הסיטואציה לפָלטה, כמו במשחק כדורגל. אבל חֶבר'ה, זו לא טעות ולא החלקה על בננה, אותות הגיל לא פוסחים על אף אחד מאיתנו.

אצלנו, הנשים, פשוט אפשר עוד קצת לבלף עם חזיית ברזלים. כל עוד אנחנו כולאות בתוכה את החזה שלנו הוא לפחות בכלוב זהב. נראה גדול יותר, מפתה יותר ובלתי מושג.

יש שנים, בד"כ סביב שנות העשרים לחיינו, שבהן הגוף הולך בגאון לפני השכל. בזכות הספונטניות הזו גם לי יש כמה סיפורים משעשעים לספר לנכדים. בעצם, לא בטוח שהם ירצו לשמוע..

בכל אופן, במסגרת תפקידי המקצועי אני נחשפת לחוויות מיניות של אנשים אחרים. בסיפורים האלה זוגות מתרחבים לשלישיות, חילופי זוגות לאורגיות, וסאדו הולך אנגז'ה (שלוב זרוע) עם מאזו. לפעמים, זה גורם לי להרגיש הדבר הכי חנוני עלי אדמות.

אין ספק שבפנטזיה הכול נראה מקסים, קורץ ומושך. הצרה היא, שעם הגיל, דרך הדלת האחורית מתפרץ לו הָסָפק. כל החזיונות על האורגיה מוכתמים בכתמי זיעה וריחות לא רצויים. אני מייד מדמיינת מגע של אנשים זרים ואני רוצה הביתה, למגע המוכר והנעים, לְקִרבה שאין בה הקרבה.

גומרת וחוזרת לנחור

לא מזמן התארחתי בתכנית טלוויזיה וסיפרתי על 'משחק הגְויה'. המשחק מיועד לשני משתתפים שנמצאים בקשר ארוך טווח, קשר שבבסיסו דרים בהרמוניה תקשורת כנה ופתוחה.

אחת התופעות הרווחות בקרב זוג כזה היא שהם לא תמיד מכווננים לאותה מטרה. לעיתים אחד רוצה לישון בדיוק כשהשני/ה מגלה סימני עוררות. בָּמשחק, אחד מבני הזוג (גיח גיח, אני לדוגמה) שוכב רפה איברים ונוחר קלות, מצהיר קבל עָם ופרטנר שהוא 'אינו מעוניין'.

בן הזוג השני מתחיל לעשות לו נעים. מכיוון שמדובר בזוג בעל ותק, הוא יודע לגעת בקצב ובמינון הנכון. וראה (ראי..) איזה פלא- תוך מספר דקות מועט, ולאחר 'הנשמה מפה לפה', הגוְיה חוזרת לחיים, עושה קולות, גומרת וחוזרת לנחור. אכן, החיים יפים לאחר גיל ארבעים.

לאתר של ענת בירן-פרוסט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר