"עמית, תכירי את אשתי"

בפרק הקודם ספרתי איך פגשתי בפעם הראשונה את נעם. זה היה יום רגיל שבו הוא נכנס למשרדינו הקטן במרכז העיר, הוא ושותפו נראו לי מוזרים במקצת טיפוסים קצת שונים - מעט מזכירים את לורל והארדי בגירסא המאפיונרית.

כמה דקות לאחר שהם נעלמו אל תוך חדרו של הבוס, הוא מתקשר ומבקש שאצטרף לישיבה. "עמית, תכירי - אלו נועם ועופר, את מתחילה לעבוד איתם מעתה". זו היתה ישיבת הכרות קצרצרה ואני לא מצליחה להפסיק לפזול לעבר אותו נועם (הארדי אם תרצו).

ואז הבוס שלף את משפט הפתיחה הקבוע: "אתם יודעים שעמיתי שלנו ייצגה אותנו בכבוד במלחמת לבנון השנייה".
הנה הוא מתחיל שוב חשבתי לעצמי. אולי מספיק עם השטות הזו? הרי כששבתי מן "התופת" הוא כמעט פיטר אותי על נזקים בלתי הפיכים שגרמתי לחברה בהיעדרותי, אז על מה לעזאזל הוא מדבר? במיוחד לאור העובדה שכולנו זוכרים מה באמת עשיתיבמלחמה ואיך ייצגתי אותנו "בכבוד" עם אותו יריב ההורס, שעד היום לא נמצאו עקבותיו...

חייכתי בנימוס. טוב, מה יכולתי לעשות? לספר סיפורי גבורה על ניסיונות כושלים שלי לקבל מספר טלפון ממש"ק קליעה מזופת?

נועם נראה מתרשם. "איפה היית?", הוא שאל. "בצפון" עניתי, וחשבתי לעצמי שזו אכן שאלה מעט מטופשת, בהתחשב בעובדה שהמלחמה נקראה "המלחמה בצפון" לפחות על ידי כל ערוצי הטלוויזיה, העיתונים, תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט.

"ואתה?באיזה גדוד?" זרמתי איתו במשחק הפיצוחים. אחרי מספר דקות הבנו שהיינו באותה גזרה. אפילו היתה לנו משימה משותפת. זה לא היה משחק הפיצוחים שעשה לי את זה כמו העובדה שהבחור הגדול הוא מילואימניק גאה....

עבדים היינו לאשתו של נעם

העבודה עם השניים היתה נעימה בסך הכול, במיוחד עם נעם, שהוא מסוג האנשים שאין לך הרגשת מיאוס כשאתה מרים להם טלפון בענייני עבודה. יכולנו לדבר המון ועל כלום.

באחד מהאירועים המשותפים הוא ניגש אלי הזמין אותי לשבת ואמר לי: "עמית, תכירי זאת אשתי". את כובד האבן שנפלה עלי באותו הרגע גם העבדים במצרים בימי משה רבנו לא היו יכולים לשאת.

למה? למה? למה? למה? חשבתי לעצמי,יש לי שומה? לא ברצינות, אני שואלת: האם גידלתי אחת בלי לשים לב? יש לי שומה עם שערות ואף אחד לא מספר לי?

"נעים מאוד", עניתי בזיוף, כמעט כמו אותה בארבי שאימא קנתה לי בילדותי, תוהה - מילא אשתו, אבל מדוע היא צריכה להיות נחמדה כל כך? והבת, אוי הבת. מתיקות כזו לא נראתה באריזה מוגדלת של אגוזי.

עולמי הקטן והעלוב חרב עלי. מה זה עוד חרבון לעומת חווית הפשפשים חשבתי לעצמי, ישנם דברים שפשוט לא נועדו לקרות. עזבתי משם במהירות, שמחה על שחברתי הטובה איתי כדי להימלט משם בכבוד.

ימים רבים עברו והעבודה בינינו נמשכה כרגיל , כבר תורגלתי היטב לאכזבות, ותמיד זכרתי את מילותיה של אימא שמה שקורה צריך לקרות וכל עכבה לטובה. עד היום אני מנסה לאתר את אותו אדם שאמר את המשפט האווילי הזה ולומר לו מה אני חושבת על אימא שלו.

יש לי אח פנוי

"אז אתה מאשר לי את התקציב?" שאלתי אותו. "נועם?" הוא נעלם מהקו? "נועם תקשיב, אני צריכה את אישור התקציב כדי להמשיך עם תכנון הנסיעה לחו"ל... אנחנו מאבדים זמן יקר", אמרתי בתקיפות, לא מבינה מדוע לא ניתן לאשר תקציב שדשנו בפרטיו עשרות פעמים.

"תגידי, יש לך חבר?" הוא שאל פתאום. "מה? על מה אתה מדבר?" התקוממתי, רק חושבת על כמות העבודה שעוד מחכה לי אחרי השיחה הזו.

"לא, אין לי חבר למה אתה שואל?" עניתי. "את לא רצינית?", הוא ענה מתפלא, "איך משהו לא תפס אותך כבר?" תפס וזרק חשבתי לעצמי, והיו גם כמה כאלה. "לא יודעת נעם, אם אתה מוצא חתן פוטנציאלי תודיע לי, עכשיו אפשר להמשיך?"

את השיחה הזו המשכנו עוד פעמים רבות. בוקר אחד הוא אפילו הודיע לי שאח שלו מגיע עוד מעט מטיול ארוך בחו"ל ואני אשמור את עצמי בשבילו. מי רוצה את אח שלך, מי? חשבתי לעצמי. האם נעם לוקה בחירשות, עיוורון או פיגור כלשהו?

הימים עד הנסיעה שלנו לחו"ל התקצרו. הביקור המתוכנן היה אמור לכלול אורח חיצוני, את נועם וכמובן אותי כחוליה מקשרת.

הגעתי לשדה התעופה הרבה לפני זמן הטיסה, בהמלצתו של נעם, אותו קיללתי כל הנסיעה על כך שאני אצטרך לבלות את השעתיים הקרובות בקומפלקס קניות מבלי שאוכל לבזבז שקל (המינוס, מה יהיה עם המינוס?)

היש התעללות גרועה מזו? כן יש! לבלות את אותו זמן ארוך עם האורח שלא פגשתי מעולם! הוא עוד ישלם על זה חשבתי לעצמי. אחרי קנייה של ארבעה פאקטים, ארבע כוסות קפה ודיון ערני נוסף על מלחמת לבנון ומיקומה של התקשורת הישראלית בה, הגיעו נועם ועופר- הללויה.

מה יקרה לעמית עם נעם בחו"ל? הפרק הבא ביומן יעלה בקרוב.

לפרקים קודמים נוספים:
התנזרות והעיר בת ים
לעולם אל תתחילי עם גבר תפוס
במדים, מול 400 חתנים פוטנציאליים
מחשבות זימה במטווח
למה נפרדתי מהחבר הפסיכי שלי



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר