"יש חיים אחרי הפציעה הנוראית"

אהלן, התגעגעתי וכמו כולנו עברתי תקופות אנרגטיות עם מלא התרחשויות. אחת ממטרותי בחיים למשך השנה הקרובה זה להבטיח את השתתפותי במירוץ הראלי פאריס-דקאר 2008. אני רוצה להראות לכולם שאני יכול לגמור את המרוץ, לא רק להגיע ולהשתתף בו.

הדקאר, למי שלא יודע, הוא מרוץ רכבי שטח הגדול והקשה שקיים בעולם. שלושה שבועות בהם עוברים 10,000 ק"מ, שתי יבשות, חוצים את הסהרה וחיים באוהלים בתנאי שטח קשים ביותר.

אם המרוץ היה קל לא הייתי בוחר לעשות אותו, אבל בגלל שהוא קשה ומאתגר, כולל בהכנות, כבר מהיום אני מתמודד עימו. צריך לגייס המון כסף עבור בניית הרכב ועבור כל הלוגיסטיקה סביבו, כמו מכונאים מלווים חלקי חילוף וכו'.

כרגע אני מתמודד לבד עם הפרוייקט ורציתי לשתף אתכם, כי זה ממש קשה. התלבטתי על מה לכתוב בפרק הזה והדבר הטריוויאלי היה לכתוב על מה שאני מתעסק עימו עכשיו בטירוף.

אין דבר העומד

אני רוצה להעביר מסר לנכים וללא לנכים: אין דבר העומד בפני הרצון. זה קצת בנאלי, אבל לא משנה כמה קשה המשימה יכולה להיראות, אם רוצים - מוצאים את הדרך.

יש מיליון סיבות למה לא לעשות דברים בעולם, והצבתי לעצמי מטרה קשה ביותר, אך אני מאמין שאנשים וחברות יתגייסו בסופו של דבר ואוכל לבצע את המשימה ולהתחרות בראלי.

אני רוצה לעשות את המירוץ כדי העביר את המסר הזה. אני רוצה שהוא יגיע לכולם וזה דומה למסר שאני מעביר כשאני בא לבקר את כל החיילים שנפצעו בלבנון. אני רוצה שהמסר יגיע לנפגעי תאונות הדרכים למיניהן, שהוא יוכל לנחם כל מי שעולמו השתנה בין יום, אותו ואת משפחתו.

אני רוצה להעביר מסר כזה כי אני זוכר שכשאני שכבתי בשיקום וכל מיני חבר'ה באו וסיפרו לי שיש חיים, לא ממש האמנתי. אני רוצה לבוא ולומר לכל הפצועים האלה שיש שיקום אחרי פציעה כזו נוראית, יש חיים, יש משפחה, יש זיונים, יש הכל, והכל תלוי בהם בסופו של יום.

דברים כאלו שנאמרים על ידי, ולא על ידי איזה פסיכולוג תורן, יש להם משמעות גדולה מאוד לפצועים. אני משלהם, עם אותן הבעיות, ולכן אני יכול להראות להם שאפשר.

לנותני חסות שרוצים לתרום ולקדם תמיד יש דילמה: למה לתת לי את הכסף לפרוייקט הזה, ואני אומר שאני בא ממקום אחר לגמרי.

תמיד יהיה אפשר להשיג תרומה לבניית עוד אגף בבית חולים, ההפך אני מעודד זאת אך אני בא ואומר שאני נותן לאותו אדם/פצוע את התקווה לחיות, את התקווה לחזור לחיים נורמאלים עד כמה שאפשר ואת זה כסף לא יכול לקנות.

הבעיה שפרוייקטים כאלו עולים הרבה כסף, לזכות במדליית זהב בשייט, פריס-דקאר וכו'. ואני זקוק לעזרה הזאת בכדי להפוך את הפרוייקטים האלה למציאות.

אני יכול לומר שאני משתדל כמיטיב יכולתי להחזיר לקהילה את שאני יודע - ללכת להרצות, לשתף, לספר לעולם שהכל אפשרי גם אחרי התאונה והנכות, בלי רגשי חרטה ובלי להראות מסכן. אני הולך בראש מורם למטרה שלי ורק זקוק לעזרה בכדי להגשימה.

אני רוצה לעשות את הבלתי אפשרי, להצליח, להאמין, להגיע לקו הסיום, לשים את ישראל על המפה! שלכם, דרור. ושוב - אני אשמח מאוד לראות שקראתם - אז תכתבו תגובות, בסדר?

לפרק הקודם ביומנו של דרור
לפרק הראשון ביומנו של דרור
ליומנים אישיים נוספים
לאתר של דרור כהן



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר