"אני לא שותה יותר לעולם"

בפרק הקודם, עמית מידן שלנו פלירטטה עם בחור, שזכה לכינוי "פרצוף צפוף" (פ"צ בשבילכם), כשהמטרה המוצהרת - סקס. פ"צ הוא חבר של ס', שעל חוויתה הקצרה עימו היא סיפרה לנו בפרק הראשון.

פ"צ בלבל אותה עם מסרים צינים, אז היא החליטה לרדת מזה לצאת לבלות עם חברתה הג'ינג'ית. תוך זמן קצר הוא התחיל לסמס בעצבנות, ולדרוש שהיא תגיע לבקרו ביישוב שכוח האל בו הוא גר. בפרק הנוכחי, עמית כבר בחזרה באוטו, מחזירה את הג'ינג'ית הביתה ומתכוננת נפשית לערב בלתי נשכח

צריף ובמרכזו סיר

זרקתי את הג'ינג'ית בבית ונסעתי מהר ככל שהאוטו מודל 95' שלי הצליח. הנסיעה הייתה אפילו ארוכה יותר מהנסיעה לס' - בואו נקווה שלא בזבזתי עוד טנק דלק לחינם!

הכניסה ליישוב הייתה חשוכה למדי, אני בספק אם התושבים עצמם מצליחים לזכור את דרכם הביתה בחור הזה. כשזיהיתי את הש.ג בכניסה, עצרתי. בחור צעיר שהיה קשה לראות את פניו, החזיק פנס בידו וסנוור אותי באור חזק.
"את עמית, נכון?", הוא שאל.

אלוהים ישמור חשבתי האם נקלעתי בטעות למבצע של השב"כ ולא ידעתי? "כן אני עמית" ניסיתי להביט בו אך ללא הצלחה. "ציפינו לך", ענה הבחור בחיוך וכיוון אותי להמשיך בדרך הישרה.

לאחר דקות ארוכות של נסיעה, הגעתי למה שאמור להיות ביתו של פ"צ. לעומת ס' שגר עם הוריו, פ"צ גר בצריף וקשה לי לומר מה גרוע יותר. הבית, כלומר הצריף, היה מאובזר בריהוט יד שלישית, מסוג הדברים שלא שיערתם בדעתכם שיכולים לשמש כרהיטים ולא מהפן העיצובי.

פילסתי את דרכי בין ערמות הבגדים ובדלי הסיגריות והתיישבתי על מה שהוא כינה ספה, שלי יותר נראתה כמו ערמת כביסה מלוכלכת. בערך בשלב הזה גם הבחנתי כי השולחן העומד במרכז המפגן התברואתי הזה הוא לא אחר מאשר סיר!

או יותר נכון, סיר הפוך עשוי אלומיניום, מהסירים האלו שהחותמת "בשרי" נחתמה עליו על ידי ספריי אדום והוא זכור לכולנו מתקופת תורנות המטבחים בימי הטירונות.

למזלו, פ"צ הצטייד באספקה יפה של אלכוהול כדי להסיח את דעתי. תוך דקות, אם בכלל, המוח שלי עבד לאט יותר ממע"צ בעבודות כביש באיילון. לא זכרתי את שמי ובטח לא את שמו, רק קיוויתי שלא יגלה כי הוא מכונה פרצוף צפוף.

מעניין לעניין ובאותו עניין מצאתי את עצמי במיטתו של פ"צ, שבימים כתיקונם הייתה עוברת אצלי חיטוי עם אקונומיקה לפני שהייתי מניחה את אחוריי הענוגים עליה. מה לא עושים בשביל סקס.

הלילה היה ארוך והזכיר לי יותר מופע קרקס מאשר סקס, אבל אני לא מתלוננת. לפחות הוא, לעומת ס', מבין קצת יותר שלא כל חור בחושך שחור.

זרקתי את בגדי לדלי וחיפשתי חומר דליק

לפנות בוקר התעוררתי בחוסר מנוחה, דבר מה הדיר את שנתי אך לא ידעתי להצביע על מה. התבוננתי בפרצוף צפוף, שהרוויח את כינויו ביושר, ישן בשלווה. הרגשתי סחרחורת נוראית!

פתאום לא הבנתי מה מעשיי שם ומדוע אני רואה הכל כפול. אספתי את מה שזיהיתי כבגדיי ויצאתי משם. כשנכנסתי לאוטו לא הבנתי למה הוא לא זז, ואז קלטתי שלא הדלקתי אותו - טיפשה שכמותי. אני לא שותה יותר אף פעם!

מה הלך כאן הלילה? נדרשו לי מספר דקות כדי להיזכר מה צריך לעשות בכדי להחליף הילוך. הגאון שטען שהסמים מוחקים לך את המוח, כנראה שכח לציין גם את האלכוהול. אני מבוגרת מידי בשביל השטויות האלה זה לא בשבילי .

הדרך היתה מהולה בריח הרפת של היישוב הנידח שגרם לי לבחילה נוראית. אופס הנה טרקטור- זהירות. שפשפתי את עיניי- זה הזמן להדליק סיגריה, ועוד אחת ועוד אחת.

כשהגעתי הביתה לאחר שהתברברתי קלות בשכונת התקווה היה כבר ממש בוקר, הייתי עדיין אפופה ורק אלוהים יודע איך הצלחתי להכניס את המפתח לחור המנעול ואת עצמי למיטה, משהו עדין הטריד את מנוחתי.

צלצול הטלפון הקפיץ אותי, זו הייתה חברתי הטובה מן העבר השני צמאה לפרטים. "אני לא זוכרת" נאלצתי להודות, "מה זאת אומרת?" היא שאלה, "אני באמת לא זוכרת הרבה" הבנתי גם אני.

עיני נפקחו כמעט לגמרי כשהבחנתי באדמומיות על זרועי. שניות אחרי זה הבחנתי בפצעונים בכל גופי! פני החווירו, לפרצוף צפוף יש פשפשים בצריף! איככככככסססססס!

מיהרתי למקלחת זורקת את כל בגדיי לדלי ומחפשת חומר דליק. כשלא מצאתי החלטתי להיכנס בעצמי למקלחת ולחפש ספוג ליפה עבה מספיק כדי לקרצף בו את עורי.

חזרתי על אותה מקלחת כשבע פעמים כי בכל פעם שעלתה בי המחשבה שביליתי את הלילה עם מר פשפש אחד גדול ועם עוד הרבה פשפשים קטנים, התמלאתי גועל ועלה בי הצורך לטהר את עצמי .

עברו ימים רבים עד שהצלחתי להירדם בלילות מבלי החשש שיטפסו עליי פשפשים ויאכלו את גופי כמו באותו הלילה. המסקנות ברורות מאליהן ואין צורך שאמנה אותם.

אני בעבור סקס לא נוסעת יותר לשום ישוב ספר, ואם את בביתו של בחור ומבחינה בסיר צבאי הפוך המשמש כשולחן, אל תתפלאי שתמצאי גם פשפשים במיטה שלו, או לפחות הצטיידי בפליט!

לפרק הקודם: לפחות שיגמור לאט יותר
לפרקים קודמים נוספים:
התנזרות והעיר בת ים
לעולם אל תתחילי עם גבר תפוס
במדים, מול 400 חתנים פוטנציאליים
מחשבות זימה במטווח
למה נפרדתי מהחבר הפסיכי שלי



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר