"לפחות שיגמור לאט יותר"

"נו, אז אולי תרפי מזה? בואי נצא קצת לבלות", אמרה לי חברתי הג'ינג'ית כשהתקשרתי אליה מייבבת כולי. "ואם הוא יתקשר? אולי הוא באמת היה רציני?"

"אם כבר הוא יסמס, ושתינו יודעות שזה לא יקרה. הרי הוא מעולם לא הרים לך טלפון, אז מה את מקשקשת?" היא הוכיחה אותי.

צודקת הג'ינג'ית, חשבתי. הרי עוד בימים בהם ס' ואני הגענו לנקודת שיא ביחסים בינינו, חברו של ס', שזכה כזכור לכינוי "פרצוף צפוף" (פ"צ בשבילכם) החליט לתקוף.

למה הוא החליט לתקוף דווקא אז? יתכן וצדק מי שאמר "כשאת מאוהבת כולם מאוהבים בך". אז אולי צריך לקחת את הדברים בפרופורציה - לא מדובר כאן בשום התאהבות - לא שלי בס,' לא של ס' בי ובטח לא של פ"צ באף אחד (אם כבר אז בעצמו).

חברתי הטובה צדקה (אני יודעת לבחור אותן בקפידה...). אני ופ"צ לא החלפנו אף פעם יותר מדי מילים. שיא השיחות בינינו היו במסנג'ר, עד שגיליתי שהבחור צורך יותר אייקונים מילדה מתבגרת שמעריצה את הראל סקעת, ולא ניתן להבין דבר וחצי דבר ממה שהוא רוצה לומר.

יתרה מכך, אני אפילו לא יכולה להצביע על נקודת זמן מסוימת בה קיבלתי את הטלפון שלו או נתתי לו את שלי. כל שאני זוכרת זה שמאז ומעולם אני ופ"צ התכתבנו, רוצה לומר - פלירטטנו. גם כאן ידענו שנינו לאן זה הולך ואיך זה יגמר, אני פשוט קיוויתי שהוא יגמור לאט יותר. בהשוואה לס' לפחות.

ואז הוא היה נעלם

אבל פ"צ הוא מסוג הגברים הנמשלים לאותו פשפש מציק במחנה קיץ של הצופים - קטן, שחור, מציק, תוקף, בורח ולא נותן לך לישון. הוא הפעיל עלי את טקטיקת ה"אני קל להשגה ועם זאת לא תשיגי אותי לעולם".

פ"צ הרבה בהתכתבויות אל תוך הלילה, בשנינות כזו שאילצה אותי לקום משנתי ולענות לו באותה המטבע, שמא הוא יחשוב חלילה שאני פחות שנונה ממנו. ואז הוא היה נעלם.

זה שיגע אותי. אם חילופי העונות לא היו גורמים לי לנשירה טבעית הייתי בעצמי תולשת את שערות ראשי. היתרון היחידי כמעט במערכת היחסים המזופתת איתו היתה, למרבה הפלא, ס', שקנאתו גאתה ופרצה החוצה בין הרצאות הכלכלה למתמטיקה.

הרי כשמדובר בגברים, אין דבר המשביע רצון יותר מאשר מצב בו שני גברים דלוקים עלייך לא פחות מאשר הם דלוקים על עצמם. ואם נוסיף לכך את העובדה שאחד מהם חושד, אבל לא מודע לחלוטין למה שעושה לו חברו הטוב מאחורי הגב, אז את בכלל על הר החרמון מנופפת באושר בדגל ישראל, כשכל סוריה מסתכלת עלייך.

באותן הודעות חסרות פשר הציע לי פ"צ פעמים רבות להגיע אל היישוב הנידח בו הוא גר (גם ס' כזכור גר רחוק - מה יש לי עם תושבי הפריפריה?) לערב בלתי נשכח. מאחר ועדיין נשארה בי הצלקת מאותו לילה עם ס' סירבתי שוב ושוב באלגנטיות, עד אותו יום שישי.

"ומה יצא לך מזה שתיסעי אליו?", שאלה הג'ינג'ית. "סקס", עניתי, לא מבינה מה פשר השאלה. "אז תיסעי", היא אמרה בפשטות. "אבל אז הוא יחשוב שאני קלה להשגה", התלבטתי בקול רם. "עמית, את באמת קלה להשגה", היא אמרה. שוב צודקת הג'ינג'ית, חשבתי לעצמי...

כמה דקות לפני השיחה הרת הגורל ביני לבין חברתי הטובה רמז לי שוב פ"צ להגיע ל"התנחלות" בה הוא גר. מאחר והוא השתמש בשכבות רבות של ציניות וסרקסטיות בהודעותיו, התקשיתי להבין מה מבין דבריו היה אמת. "טוב, בואי נצא", אמרתי אחרי שמאסתי בלנסות ולפרש את כוונותיו של בחור, שהוא ככל הנראה הכלאה בין ציון ברוך ועפר שכטר, אבל רק עם התכונות השליליות שלהם (במיוחד הגובה).

נסענו. יציאה זו לא ממש היתה, יותר גיחה לידיד ותיק לראות איזה סרט איכות. כבר בתחילת הסרט הנייד שלי התחיל להבהב בעצבנות: "אני מחכה, את באה?". ליבי החסיר פעימה, האם יש סיכוי לסקס הלילה?

"ג'ינג'ית", שאגתי, "בואי, הולכים". לפעמים אני פשוט פתטית חשבתי לעצמי, ורשמתי לעצמי לזכור לבקש ויברטור ליום ההולדת.

הפרק על מה שקרה בפגישה בין עמית לפ"צ יעלה ממש בקרוב (אנחנו מבטיחים). בינתיים אתם מוזמנים לקרוא את כל אחד מהפרקים האחרים שלה ולבדוק למה היא לא מצליחה למצוא את הגבר של חייה (ולמה החלטנו לקרוא ליומן שלה "התנזרות והעיר בת ים"):

יומן: התנזרות והעיר בת ים
לעולם אל תתחילי עם גבר תפוס
במדים, מול 400 חתנים פוטנציאליים
מחשבות זימה במטווח
למה נפרדתי מהחבר הפסיכי שלי



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר