למען המיניות: אימון משקולות לנרתיק

בפעם הקודמת כתבתי על הפות. אפשר לסכם שהתגובות התחלקו לשני סוגים - אלו שהכתבה העלתה להם חיוך רחב על השפתיים (העליונות), ואלו שחשבו שעדיף היה לו מילאתי את פי הוירטואלי מים. היום אנסה לקחת את הדיון עמוק יותר.

במפגשים החווייתיים שאני מעבירה, בין השאר, אני מציגה בפני הנשים משקולות לחיזוק שרירי הנרתיק. אני מעדיפה את שלי בצבע זהב, בהמשך תבינו מדוע.

המשקולות אינן גדולות במיוחד, גודלן שווה ערך לגולות (לא בומבילות, אלא גולות בגודל רגיל). את המשקולות מחדירים לנרתיק בעזרת האצבעות, ומתרגלים כיווץ והרפיה. יענו, לעשות קוביות בנרתיק. אני מוצאת שזה אחלה דבר. התגובה המיידית של הרבה נשים הינה: "מה? זה בטח יעלם לי".

הן אמנם קטנות, אך יחד עם זאת, אין שום יחס הגיוני בין גודל הגולות למבטן המבועת של הנשים, כאילו ביקשתי מהן להחדיר פנימה ביצי דינוזאור. ... זו המציאות, חלק מאיתנו, למרות שחצינו מזמן את יום הולדתנו השלושים, חיות בשלום רק עם ביצי קינדר.

"מי היתה רוצה להגיע למיון עם משקולות שנעלמו להן אי שם?"

המלחמה בטעות הנפוצה הזו משולה בעיני לספורט אתגרי. אני רוצה לטפס מעבר לחומות ההתנגדות, שכן למרות שפיסית המרחק בין הנרתיק ללב ולמוח הוא קצר, הרי שמבחינה רגשית הדרך פתלתלה וסופה לא ידוע.

רבות מאיתנו פוקדות באדיקות את מכון הכושר, כמו אומרות: "להזיע 'מבחוץ' זה מותר ואף רצוי". נשים רבות אף מקבלות בברכה את תרגילי חיזוק שרירי הנרתיק כל עוד שהוא מגיע במסגרת שיעורי הפילטיס, יוגה, שיטת פאולה וכדומה. שיטות אלו הינן מצוינות, אך אני מחפשת את החיבור האינטימי לגוף שלנו, שנרגיש נוח לגעת בו עם האצבעות שלנו.

אני תמיד שואלת: "מדוע במכון זה בסדר לחזק את השרירים, ואילו תירגול עם משקולות בנרתיק בחדרי חדרים הוא אקט שדוחה אותנו?" הרי לגברים שלנו אנחנו כן נותנות לבקר בתוך גופנו, אז למה לעצמנו אנחנו חוסמות את הגישה לעצמנו?

האמת, הקושי די ברור. החברה שלנו מאדירה את חוש הראיה על פני חושים אחרים. באנגלית, כשרוצים לומר "אני מבינה" אומרים: "I see", ובעברית קיים הביטוי השגור: "רחוק מהעין, רחוק מהלב".

כך קרה שהנרתיק, צוואר הרחם והרחם הנעלמים מעין בלתי מזוינת, נעלמו גם מחוץ לזירה הציבורית. אפילו הנשים עצמן, האוחזות ברישיון מלידה לגעת ולדעת מה קורה אצלן פנימה, מסרבות להכיר בזכותן הטבעית ובכלל, מי היתה רוצה להגיע לחדר מיון עם משקולות שנעלמו להן אי שם?

מעבר לזאת, קיים מטען תרבותי הקשור לפגיעה בקרום הבתולין, כך שגם אם כיום הוא פיסית איננו, הוא נוכח בליבנו. לטובת הגברים שנכנסו לכאן אשתמש בדימוי מעולם הספורט - אחרי שנים שספגנו 'גולים', חלקם כואבים, אנחנו פוחדות מגול עצמי".


"איך הפות הופך למכרה זהב?"

אז תרשו לי להרגיע, המשקולות לא מטיילות בגוף אלא מעורסלות בחמימות של הנרתיק, כשצוואר הרחם שלנו חוסם את המעבר. גם אני, סוג של יצור חרד לכשעצמי, מתרגלת עם המשקולות בעמידה או מקסימום בישיבה, אך לעולם לא בעמידת ראש.

עכשיו, כשאנחנו רגועות אפשר לעבור לצד הפרקטי. תנו למחשבות החיוביות לחלחל, וכשאתן מרגישות בשלות לרעיון, שימו מוזיקה מרגיעה, המשיכו לנשום כי זה אף פעם לא מזיק, וקדימה - קחו משקולת אחת ותכניסו אותה לנרתיק. תבדקו איך ההרגשה ומיד תוציאו אותה. כעת, הכניסו את שתיהן ותתחילו לכווץ ולהרפות.

טיפ למתחילות. אני ממליצה לתרגל עם המשקולות בבוקר, מיד לאחר שהילדים יצאו מהבית. שלא תמצאי את עצמך רצה לפתוח להם את הדלת תוך כדי שאת משאירה אחריך מרצפות שבורות, ובכל מקרה, רצוי שתלבשי תחתונים.

טיפ למתקדמות. היפכי את התרגיל לשואו. אם יש לך פרטנר, תני לו כרטיס לכסא הכבוד, בשורה הראשונה באמצע, כדי שיראה איך הנרתיק שלך הופך למכרה זהב. זוכרות? המשקולות בצבע זהב.

טוב, דופקים לי בדלת, אני חייבת להוציא את המשקולות שלי מהנרתיק. וגם, אני לא רוצה התכווצות שרירים. אז ביי להפעם

לאתר של ענת בירן

עוד מענת בירן:
הגיע הזמן לדבר על הפות
רות וסטהיימר הרגה אותי ברכות
10 צעדים ללימוד ריקוד אירוטי
הזוגיות נרדמה? כך תעירו אותה



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר