"משהו ביצבץ בין הרגלים"

הרגע הגדול הגיע. אחרי שני בנים מקסימים (אבל זכרים) בבית, הגיע רגע האמת בצורת בדיקת סקירת מערכות מוקדמת. החצי ואני הגענו לחדר הבדיקות של ד"ר מרקוביץ', מיודענו מהפרקים הקודמים, חדורי מוטיבציה לגלות מה טמון אצלי ברחם, בת או בת?.

ד"ר מרקוביץ' התעקש להתעכב על זוטות כמו גיל ההריון, תוצאות השקיפות העורפית ושאר ענינים חסרי טעם ותכלית. אחרי שהחלטנו באופן סופי על תאריך הוסת האחרונה וכל הענינים הרפואים נסגרו, הופניתי למיטת האולטרה סאונד.

הרגשתי את ההתרגשות שלי גואה, הסתכלתי על החצי וראיתי שגם אצלו המצב דומה. ד"ר מרקוביץ' נכנס והפעיל את המכשיר שכרגיל החליט לא לזכור את הפרטים שלי מהפעם הקודמת ולבזבז לי דקות יקרות של מתח. אחרי רענון הזיכרון של הגולם, הסקירה המוקדמת שלי החלה.

ראשון הופיע הראש של העובר והרופא ניצל את ההזדמנות לבדוק את המוח, את הפנים, העיניים, הפה והצוואר. הבטתי ברופא בשנאה, מה הוא מתעסק עכשיו בשטויות? "ד"ר מרקוביץ' זה בן או בת"? דרשתי לדעת, אבל הוא בשלו.

הוא בדק באיטיות את עמוד השידרה, התרשם עמוקות מהקיבה (ביחיאת דינק כולה קיבה!), חקר את הלב הפועם והתבנונן בגפיים. התחשק לי לקחת לו מהיד את המתמר ולהריץ אותו ישר לאזור שבין הרגליים. ידעתי שהחצי לא יאהב את זה וכנראה שמרקוביץ' גם לא ממש יתלהב, והתאפקתי.

"עוד קצת, תני לי להמשיך, רואים פה יופי את הקיבה" אמר מרקוביץ'. הרגשתי איך הדם עולה לי לראש. מצד אחד התחשק לי לצרוח עליו, אבל ניזכרתי שזו בדיוק הסיבה לשמה בחרתי בד"ר מרקוביץ' - יסודי הבחור.

ואז ראיתי משהו מבצבץ בין הרגליים. חשבתי שאני מדמיינת, אבל מרקוביץ' התחיל להתעכב על זה. הסתכלתי על החצי לראות אם גם הוא מבחין בזה, אבל הוא היה כולו מחויך ונראה לי שלא ממש הבין מה הוא בדיוק רואה לאורך כל הסקירה. לפחות אחד מאיתנו מבסוט.

האיבר של העובר נטה למטה

המשכתי לנסות להבין מה בדיוק אנחנו רואים שם, והיתה לי הרגשה שיש שם בולבולון. שאלתי את מרקוביץ' והוא עשה פרצוץ רציני, והתבונן בתמונה שלפניו. לקח עוד כמה שניות של מתח עד שהוא הרים את ראשו ואמר: "גברת גלבוע, יש לך בת".

בת! יש לי בת! לא קלטתי מה הוא אומר. החצי שאל אותו אם הוא בטוח. הוא אמר שכן. אני שאלתי אותו אם הוא בטוח. הוא אמר שכן. הסתכלתי על החצי, גם הוא היה מאושר, והרגשתי שאנחנו על גג העולם. לא האמנתי.

שאלתי את מרקוביץ' אודות הצ'ופצ'יק דמוי הבולבולון הזה שראינו שם בין הרגליים. הוא הסביר לנו שבשלב הזה איבר המין הנשי והגברי נראים אותו דבר, וההבדל הוא שהאיבר הנשי נוטה למטה ואילו הגברי נוטה למעלה. שלנו נטה לגמרי למטה. הכי למטה שיש. יש לנו בת!

ניסיתי לעכל את הבשורה, למרות שהיתה לי הרגשה לאורך כל ההריון שהפעם זו בת. לאט לאט הכל התחיל להתבהר, הפעם לא צריך לשמור יותר את הבגדים החומים-אפורים-כחולים (אני מודה שקניתי לבנים שלי גם בגדים אדומים וכתומים. מה יש לא מגיע לי גם??), וגם המצעים יכולים לעוף מהחלון - אני קונה הכל חדש.

הבדיקה הבאה היא חלבון עוברי, איתו יש להצליב את השקיפות והסריקה ואם הכל יהיה בסדר אפשר יהיה לוותר על הרעיון של בדיקת מי שפיר. בינתיים, למקרה ששכחתם, יש לי בת!

עוד מאסנת גלבוע:
לפרק הקודם: "דיר באלאק, תקומו בשבילי באוטובוס"
"זה תאומים או ציסטה?
"מה רע בלפנטז על בת?"
אישתך בהריון? כך תפנק אותה
גם לירכיים מתרחבות בהריון יש פיתרון
איך תתלבשי סקסי בהריון
חזה שופע? לא מקנאים בך

לאתר של אוסנת גלבוע

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר