"דיר-באלק. תקומו בשבילי באוטובוס"

מאז הציסטה, שנחשדה כתאומים, צלחתי שבועיים נוספים בהריון. למה "צלחתי" ולא "צלחנו"? נו באמת, על מי אנחנו עובדות? בני הזוג שלנו לא חווים אפילו עשירית מההריון שאנחנו חוות.

נכון, הם מסיעים-מביאים-קונים-מבררים-סוחבים-ואת ברות המזל שביננו אפילו מפנקים, אבל את הבחילות-צרבות-כאבי גב-מיחושים בבטן התחתונה-סימני מתיחה-עליה במשקל ושאר דאגות הם משאירים לנו.

אל תגידו לי שאם הם היו יכולים, הם היו מרגישים את ההריון כמונו - כי הם לא, ואל תתנו לי להתחיל אפילו לדבר על החצ'קונים-צירים-לידה-תפרים-הנקות ושות'.

מצידם, הם לא היו נושאים בנטל הזה גם אם היו משלמים להם, ובינינו - אנחנו לא באמת רוצות להתחלק בהריון שלנו. זה כיף נורא שהכל סובב סביבנו בתקופה הזאת, ואני לא אחליף את זה בעד שום הון שבעולם.

עכשיו כשאני כבר בשבוע ה-16, הבטן כבר יצאה ואף אחד לא יכול לפספס את ההריון שלי. אפילו אימצתי את ההליכה ההריונית כשהבטן קדימה והיד תומכת בה מלמטה, כאילו שאם לא אחזיק אותה חזק חזק היא תיפול.

אני כבר מתחילה להתרגל שוב למבטים של האנשים ברחוב. הם רואים דבר ראשון את הבטן ומיד מרימים את המבט בסקרנות לראות את הפנים שלי. חלקם מחייכים ואומרים "מזל טוב" ויש גם כאלה שזורקים הערה על כמה חם בחוץ ואיך בטח לי חם עוד יותר. אפילו הבחור מהפלאפל לא נותן לי לעמוד בתור, מה רע תגידו לי?

למזלי, עדיין לא הגעתי לשלב המעצבן של העצות. ה"טיפים החינמיים" האלה מתחילים לזרום בשלב שאחרי הלידה, כשאני מסתובבת עם עגלה ותינוק פצפון. "הוא נגד השמש" הם אומרים לי, אז מה אני אמורה לעשות עם האינפורמציה הזו? לעבור את הכביש עם הגב לכיוון ההליכה ולקוות לטוב?

יועצי ההתפתחות נמצאים גם הם בכל מקום, "למה הוא לא על הבטן?" הם תוהים. אולי כי ההמלצה הגורפת של משרדי הבריאות בחצי הכדור המערבי גורסת שככה מונעים מוות בעריסה?

כשאת לא מניקה שואלים אותך "למה את לא מניקה?", בנקודה הזו גם כל אחת מספרת את אותו הסיפור על הבת של השכנה של אחותה שהניקה עד גיל שנתיים, והילד שלה בריא כמו שור ואוכל כמו סוס עד היום. כאילו שזה יעשה לי חשק להניק עד שלב מאוחר.

כשאת מניקה עד גיל מאוחר, אומרים לך שאת "מקלקלת ומפנקת מידי את הילד", והמצניעים אומרים ש"ילד בגיל כזה לא אמור לגעת בציצי של אישה". וכך זה נמשך ונמשך.

איך יוצאים מזה? נשארים בבית ויוצאים רק בתחפושת ואחרי רדת החשיכה. זה עדין לא מבטיח שלא תיתקלו בהערות, הרי הן מגיעות מכל כיוון: מהמשפחה, מהחברים ומהשכנים, אבל גם אתן צריכות לשאוף אוויר מידי פעם.

אני מודה לאל שלשלב הזה עדיין לא הגעתי. עכשיו אני בשלב המהנה ודיר-בלאק אם מישהו לא יקום בשבילי באוטובוס. אז מה אם אני לא נוסעת באוטובוסים, אולי אני אתחיל ככה סתם, רק כדי לראות מה יקרה.

עוד מאסנת גלבוע:
לפרק הקודם: זה תאומים או ציסטה?
"מה רע בלפנטז על בת?"
אישתך בהריון? כך תפנק אותה
גם לירכיים מתרחבות בהריון יש פיתרון
איך תתלבשי סקסי בהריון
חזה שופע? לא מקנאים בך

לאתר של אוסנת גלבוע

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר