הגיע הזמן לדבר על הפות

אחרי הרומן המתוקשר של הגברים עם איבר המין שלהם, הגיע הזמן לדבר קצת על איבר המין הנשי. ענת בירן מספרת לנו על יצירת חיבור רגשי לפות והתוודעות לעולם הפנימי העשיר, שהפות הוא הסממן החיצוני שלו. מוכנות לשיחת בנות על כוס קפה?
מאת ענת בירן-פרוסט
| 29/09/2006 |
צפיות: 11,370
דירוג: 1.0 מתוך 1 הצבעות
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע 1.0 מתוך 5
לגברים יש רומן מאוד מוחצן עם האיבר שלהם, זה גם רומן מאוד מתוקשר. כולנו רגילים לדבר ללא בושה על אורך, עובי וכדומה, אבל על פותות לא. אז הנה אני שמה את הנושא על השולחן ואתם מוזמנים להצטרף. הארוחה חמה.

בשלב הילדותי, הפותות נחלקות ל-2 סוגים בלבד: הן יכולות להיות קטנות מאוד ודחוסות או גדולות ונפוחות. אבל בגיל ההתבגרות, בזמן שאנחנו מתפתחות לנשים בוגרות, נפתח עולם (תחתון) ומלואו. לכל אישה יש את הפות הייחודית שלה. לדעתי, כמו שיש טביעת אצבע ייחודית, יש גם תבנית פות ייחודית.

פעם, במהלך לימודי המיניות, נתקלתי בקלטת וידאו של אמריקאית בשם בטי דודסון, שעשתה קריירה מלחבר נשים לפותות שלהן.

מבחינה פיסית, האיבר שלנו מחובר אלינו טוב טוב לגוף (זה אצלכם, הגברים, שהוא תלוי על בלימה), ומטרתה של דודסון הינה לחבר אותנו רגשית לאותו עולם פנימי שהפות הוא רק הביטוי החיצוני שלו. האמת, אני מעריצה שלה מאז.

אוחזות במראה קטנה, ולא בכדי לסדר גבות

ככה זה הולך - בלבוש חווה היא פותחת את דלת ביתה ובזו אחר זו נכנסות נשים שנראות כמו האימא של השכן ממול. לא זה שיש לו מכון ליווי אלא זה שגדל על ברכי האמונה שהכי טוב להיות רופא או עורך דין. כולן חצו את גיל החמישים ומתכוננות לגלות בחדווה, דיצה וגילה את החיבור לאיבר המין שלהן.

לבטי דודסון יש יכולת מופלאה להרגיש נינוחה עם עצמה, הגורמת לנשים אחרות להתקלף לגמרי מבגדי הספורט-אלגנט הבורגניים איתם נכנסו, ולהישאר כשרק מראה קטנה בידיהן.

הן אוחזות במראה, שלא על מנת לסדר גבות, אלא בכדי להתוודע לעצמן. ברגע שמסתיימת החקירה העצמית באמצעות המראה, מגיע שיאו של האירוע הנקרא show & tell. זהו מעין טקס, בו כל אישה יושבת פשוקת רגליים מול שאר הנשים בחדר ומציגה לראווה את טביעת הפות הייחודית שלה.

לאורך הטקס, כמיטב המסורת האמריקאית, הנשים הצופות פוצחות בקריאות עידוד לחברתן החשופה שניצבת מולן, תוך תיאור מילולי של הנוף המרהיב הנגלה לעיניהן. לא תאמינו לאיזה רמות דיוק הן מגיעות ולאלו פרטים קטנים הן שמות לב.

ברור מאליו, שהנשים שנכנסו לחדר בתחילת הערב, אינן אותן נשים שמגיעות לסיום. למען הסר ספק, הן באמת גומרות, בהתרוממות הרוח.

אני שמחה שזכיתי לצפות בקלטת הזאת, בשבילי היא עוד ציון דרך. בזכותה יש לי קשרים חמים יותר עם הפות שלי. אני מלאת הערכה לגברת דודסון, אבל אני חייבת להודות, שכאן דרכינו נפרדות. אני תמיד אשמח להתחבר לפות שלי, אבל לחלוק את שלי עם אחרות? לדעתי זה מביך ומיותר.

אמנם, נשים תמיד היו יפות בעיני, אבל אני מעדיפה לשבת איתן על כוס קפה. שימו לב - המילה קפה היא המילה המשמעותית ביותר במשפט האחרון.

לאתר של ענת בירן

עוד מענת בירן:
רות וסטהיימר הרגה אותי ברכות
10 צעדים ללימוד ריקוד אירוטי
הזוגיות נרדמה? כך תעירו אותה

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר