יומן: התנזרות והעיר בת ים

כן, החלטתי לכתוב יומן. מה, אם אני לא גרה בלופט מגניב בניו יורק זה לא נחשב? אני באמצע גיל ה-20, עד לפני כמה שבועות תושבת בת-ים (גאה, אגב), גרה לבד עם שותף ועם מינוס גדול בבנק. עכשיו אתם בטח מבינים את התסכול (שחלק גדול ממנו מיני כנראה).

איך מתחיל השיר של ההיא עם השיניים? בת 24 מעוניינת בחבר, גבוה, בן 30 אולי יותר? אז אצלי זה אחרת: בת 24 וחצי, נושקת ל-25. מעוניינת בחבר? גם לא ממש, אולי רק מישהו שיספק את היצרים ושאני לא אגעל ממנו כשאני קמה בבוקר. גבוה, בן 30? לא תודה, גם עפר שכטר היה עושה את העבודה.

כן, רשימת הדרישות שלי הצטמצה מאוד. כרגע הדרישות הבסיסיות שלי הן משהו כמו "בחור בן 17 לפחות, שלא יהיה שעיר, והוא אפילו יכול להיות מטר-שישים. וחרמן". זה בערך עונה הציפיות שלי.

אז אני שואלת אותך יומן היקר, הכיצד בחורה שכמותי, שאמנם לא נראית כמו בר רפאלי, אבל בטח לא מביישת את המוניטין של בנות ישראל בתפוצות, הולכת לישון כל יום עם בובת ארנב פרוותית ולא עם גבר גבר מסוקס?

במשך שנים הייתי צמודה לאיזה עלם (לא חמודות בכלל) שהתגלה בדיעבד כקצת פסיכי. אחרי שלוש שנים במחיצתו הבנתי ששכנראה כדאי שאני אעבור הלאה. אז עברתי.

משפטים של יום ראשון בלימודים

אז כמו כל ילדה טובה שגם מעוניינת לספק את גאוותו של אבא כדי שירד לה קצת מהגב, הלכתי ללמוד לתואר ראשון, בתקווה שיהיה גם האחרון... ועוד מה? כלכלה.

כמובן שלשיעור הראשון בלימודים, בסטטיסטיקה, איחרתי. ויסכימו איתי כולם שבשיעור הראשון, במקום חדש, את רק בוחנת מי הבחור הפוטנציאלי איתו תוכלי להיות, לפחות בטווח של השנה הקרובה, עד שיבינו באקדמיה שנרשמת לפה רק בגלל שזה היה על בסיס מקום פנוי.

אז קודם בחנתי את המרצה ונתתי לה חצי דרקון בשם דורין אטיאס, וגם זה בחסד - לפעמים באמת כדאי שאם למישהו אין טעם באופנה אז לפחות יהיה לו ידע סטטיסטיקה, כי זה באמת חשוב לחיים (ממש).

ואז עברתי עליהם אחד אחד (על הבנים, בנות זה לא הקאפ אוף טי שלי) וצפיתי כי הולכות להיות שלוש שנים קשות, קשות מאוד. כי את הפוטנציאל שקיים בחדר אפשר לנצל עד סוף סמסטר ב', גג.

כבר בהפסקה ביקשתי אש מפוטנציאלי מספר 1, שהרושם הראשוני אמר כי מדובר בבחור שנראה טוב, העונה על ההגדרה של 'ערס לייט', אבל לא עובר את גבול הטעם הטוב. מאלו שחיים בסרט שיש להם כסף - קונים רק מותגים, אבל נוסעים בפיאט אונו 92'.

פוטנציאלי 2, שעמד לצידו של מספר 1, היה יותר בסגנון של 'לא השקעתי בעצמי-אני נראה מלוכלך-ועם זאת אני גבר גבר'. איפה. יותר נכון ילד ילד, בהתחשב בזה שהוא היה בגובה שלי (וזה , אם לא הסברתי, לא הרבה). אבל כמו שציינתי למעלה, אני לא בוחלת באמצעים.

לימים הסתבר כי מספר 1- בואו נקרא לו ס', הוא גם חרמן לא קטן, אבל יש לו חברה. ככה זה בחיים. אבל איך אומרת האמרה הישנה: חברה זה לא קיר? לעולם אל תזלזלו בטיבן של קלישאות.

מספר 2 , נקרא לו "פרצוף צפוף" לא סתם הזכיר לי מישהו. ואחרי שיעור שלם שבו דנו במשך שעה וחצי מהי כמות התפוזים שאני אמכור בחודש הבא, אם כבר נרקבו לי 15 החודש, הבנתי שמדובר בכפיל שחלקו ציון ברוך וחלקו עפר שכטר. לכו תבינו. מעצם היותו מספר 2 הוא היה צריך להמתין, כי ס' כרגע הוא המטרה.

השיחה הראשונה שלי עם ס' כללה משחק פיצוחים קצר. מדובר במשחק היכרות מהמעצבנים שנראו, המשלב שאלות כמו: "אתה מכיר את X מ-Y? וואלה? איזה קטע? את אחותו? איזה עולם קטן. אז רגע אחי, מה איתו עכשיו?"

כבר אז הבנו שנינו שאין לנו שום מכר משותף, אבל אם היינו הולכים רגע לחדר צילום היה יכול להיות הרבה יותר מעניין. כן אני כזאת, מודה. לא מתביישת בצרכים שלי. אבל מאז השיחות ביננו קיבלו גבולות חדשים, ועל זה נראה לי שאספר לכם בקרוב.

היומן של עמית מידן יתפרסם כאן בחודשים הקרובים.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר