"הדבר הכי טוב שקרה לי"

לעולם לא אשכח את אותו לילה שמאיה, האחיינית שלי, נולדה. אחותי טלפנה אלינו ובהתרגשות אמרה שזהו זה, הלילה היא תלד. לאחר תשעה חודשים של ציפייה, סוף סוף תהיה לי אחיינית.

יש לי רק אחות גדולה, אף פעם לא ממש חוויתי את התחושה של הגעת תינוק חדש למשפחה, עד אותו לילה לפני שמונה חודשים. אתם בטח מנחשים שלא ישנתי כלל אותו לילה, ההורים שלי נסעו לבית החולים ואני נשארתי בבית מחכה לשמוע שהאחיינית שלי נולדה ושאחותי בסדר.

בשעה ארבע לפנות בוקר הגיע הטלפון המיוחל ושמעתי שמאיה נולדה. כבר למחרת הלכתי לבית החולים ובפעם הראשונה ראיתי את מאיה, תינוקת מקסימה ויפייפיה שהתאהבתי בה כבר ממבט ראשון.

להתלהבות שלי די במהרה התווספה תחושה נוספת, תחושת פחד קלה. ראיתי כיצד כל המשפחה התייצבה בכדי לעזור להורים הטריים ואני מצאתי את עצמי קצת בצד, לא בטוחה איך אוכל במצבי לעזור. להרים אותה ברור שאיני יכולה בגלל העקמת שלי, חס וחלילה שמאיה לא תיפול. לכן, אינני יכולה גם לשמרטף או אף להשגיח עליה לזמן קצר.

הרגשתי אז וכן, לפעמים עדיין מרגישה, תחושת חוסר אונים. היה בי רצון לעזור ולהשתתף יותר, מול חשש גדול שלא אוכל להתמודד עם בעיות שיצוצו. לבסוף מצאתי את עצמי עוזרת אך בגבולות, רק כשמישהו נוסף נמצא איתי.

עם הזמן ראיתי שאני כן עוזרת. התחלתי להחזיק אותה בישיבה, להיות לצידה על השטיח, לשחק איתה ואפילו פעם נתתי לה לשתות מים, כשאבי החזיק אותה. זה היה פשוט נפלא ואני נהניתי מכל רגע. היא כזו מקסימה, מדהים לחשוב שמאיה לא היתה קיימת לפני פחות משנה.

"הרגשתי לא מועילה"

אך היו מקרים שהחלישו אותי וגרמו לי להרגיש לא מועילה. מאיה, כמו רוב התינוקות אני מניחה, הרבה פעמים אוהבת להיות על הידיים ובתנועה, דבר שאני ממש לא יכולה לעשות.

היו מקרים בהם נשארתי איתה לבד באותו החדר ואז היא התחילה לבכות ולהושיט את ידיה הקטנות, אז הרגשתי את חוסר האונים הגדול ביותר. הייתי חייבת להזעיק במהרה את מי שאיתי, ולראות אותו מרים אותה על הידיים ומרגיע אותה, מה שאני לא יכולתי לעשות.

אמרו לי שבעתיד היא כבר תזחל חופשי ואחר כך תתחיל גם לעמוד, אז פחות יהיה צורך להחזיק אותה על הידיים. אני כה מחכה לרגע זה, אך בינתיים עדיין אני רואה את כולם מרימים אותה, חוץ ממני.

היום היא כבר גדולה יותר, בת שנתיים וחצי, ואני כבר משחקת איתה הרבה ואפילו כותבת לה סיפורים על הנסיכה מאיה. אני עדיין חוששת לשמור עליה לבד אך בטוחה שבשלב מאוחר יותר גם פחד זה יעלם מעצמו.

בסוף השבוע האחרון התחלתי ממש להירגע. מאיה כבר מסתדרת בעצמה ורק צריך להשגיח עליה ולפקוח עין. כשאנחנו ביחד, אנחנו עושות פאזלים, משחקות בבובות ובמטבח וצופות בסרטי דיסני. היא ילדה פשוט מדהימה. אני חושבת שבעתיד שיהיה לה אח או אחות, אוכל להישאר איתה לבד ובכך לעזור לאחותי.

מאיה בוודאי תגיע בקרוב לשלב השאלות, אני קצת חוששת מהשלב הזה. אולי אני טועה ושלב זה לא יגיע, כי מאיה רגילה אלי ולמצבי, אך אם שלב זה יגיע אסביר לה בכנות שיש לי בעיה רפואית וכשתגדל עוד אשב לידה ואסביר הכל.

"איך אני אתפקד בתור אמא?"

בעקבות מאיה, חשבתי הרבה על מה יהיה אם אהיה אמא. בשבילי, ההריון עצמו נראה מסובך, בעיקר בגלל העקמת. מלבד זאת, אני הרי סובלת די הרבה מבחילות אז יש לי הרגשה שאקיא כל משך ההריון... אבל אני מניחה שעם שמירת הריון וטיפולים מתאימים אסתדר.

הלידה תהיה אצלי בטוח בניתוח קיסרי, זו לא בעיה, כבר עברתי מספיק ניתוחים ואני לא חוששת כלל. מה שבאמת מלחיץ אותי, ובאמת מטריד אותי זה איך אני אתפקד בתור אמא ואיך אטפל בבת שלי. איך אני אניק אותה אם אני לא אוכל להרים אותה? האם אני אוכל להשגיח עליה או להחליף לה חיתול?

את התשובות אני לא יודעת, אולי אצטרך עזרה תמידית מההורים, מבעלי ואולי אפילו מעובדת זרה, שאקח לי כשיגיע היום. מובן שקודם אני צריכה להכיר מישהו (יכול להיות שכבר הכרתי) ולהתחתן. האמת ששקלתי אפילו פעם להיות אמא חד הורית, אך זה סתם רעיון שאני משתעשעת.

אני רואה את מאיה עם אחותי ואני כל כך רוצה את זה ומפחדת באותה מידה. אולי דברים ישתנו בעתיד, אני אומרת לעצמי, מי יודע מה יהיה עד שאני אהיה אמא, אולי אפילו המחלה תפתר?

לפחות בינתיים אני יודעת שתמיד אהיה שם בשביל מאיה ואעזור לה ולאחותי כמה שאוכל, מלבד זאת תמיד יש לי את כלבתי, סינדי.

לפרק הקודם ביומנה של נורית
לפרק הראשון ביומנה של נורית
ליומנים אישיים נוספים

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר