היפרדות רשתית - כל העובדות

היפרדות רשתית הינה הפרדה של שכבת התאים קולטי הראיה מדופן העין האחורית, מחלה זו גורמת לאובדן ראייה במידה ולא טופלה בזמן ובהצלחה.

שכיחות המחלה היא אצל אדם אחד ל-10,000 ובלמעלה ממחצית מהחולים נגרמת היפרדות הרשתית באופן עצמוני, ללא טראומה כלשהי.

בקרב חולים אצלם קיים קוצר ראיה גבוהה ושינויים ניווניים בהיקף הרשתית, שכיחות המחלה הינה גבוהה יותר.

בדרך כלל נוצר קרע או קרעים אחדים ברשתית ההיקפית כתוצאה ממשיכת זגוגית באזורי החיבור ביניהם, נוזל הזגוגית עובר דרך הקרע אל מאחורי הרשתית ומפריד אותה.

המחלה מתאפיינת בהופעת "ברקים וניצוצות" המעידים על יצירת הקרע ברשתית ולאחר מכן הופעת מסך שחור, המסתיר חלק משדה הראיה ועד אובדן מוחלט של הראיה.

במידה ונוצר קרע בלבד, ללא היפרדות רשתית, קיימת אפשרות לטפל במחלה על ידי לייזר וסגירת הקרע ללא צורך בניתוח. הדבר תלוי כמובן בפניה דחופה לרופא עוד לפני שהרשתית נפרדת, זיהוי הקרע וטיפול מיידי בלייזר.

הטיפול במחלה הינו כירורגי ומבוסס על מספר עקרונות הכוללים סגירת קרעים וניקוז הנוזל שמאחורי הרשתית.

השיטה הרגילה בניתוחים אלו הינה הנחת גבנון סיליקון חיצוני על דופן העין לתמיכה בקרע שנוצר ולהרפיית משיכות הזגוגית, יצירת רקמת צלקת באמצעות הקפאת הקרע בין דופן העין והרשתית באזור הקרע ובמקרים מסוימים ניקוז הנוזל שמאחורי הרשתית. טיפול זה הינו יעיל ומקובל גם כיום במקרי היפרדות רשתית פשוטים.

בשנים האחרונות השתכללו שיטות הניתוח מאד בשל שיפור באיכות המכשירים והשימוש בחומרי עזר כימיים שונים, אמצעי הראייה האופטיים והמיומנות של המנתחים.

כל אלו הביאו לפריצת דרך משמעותית בריפוי המחלה, אף במקרים הסבוכים ביותר, שלא היו ניתנים לטיפול לפני כשני עשורים.

עיקר השינויים בשיטות הכירורגיות מתבססים על טיפול ברשתית המופרדת מתוך העין ולא על ידי טיפול חיצוני מדופן העין, כלומר כניסה אל תוך העין, סגירת החורים, ניקוז הנוזל, שחרור משיכות הזגוגית והצמדת הרשתית בעזרת חומרים כימיים.

לצורך זה נעשה שימוש במערכות אופטיקה משוכללת המאפשרת ראייה מושלמת של כל אזורי העין (שצורתה כידוע כדורית), כולל טיפולי לייזר ליצירת צלקות באזורי הפריפריה בהם בדרך כלל מרוכזת הפתולוגיה במחלה זו. מערכת אופטית זו מונחת על גבי הקרנית ודרכה ניתן לראות את כל תוכן העין.

מערכות התאורה כוללות מקור אור חזק המועבר לתוך העין על ידי סיבים אופטיים המאפשרים גישה לכל אזור. למצבים קשים בהם הקרנית עכורה כתוצאה מטראומה או מחלה, פותחו שיטות נוספות בהן נעשים ניתוחים משולבים של השתלת עדשה שקופה מסיליקון כתחליף לקרנית בשלב ניתוח הרשתית, ולאחר מכן, בתום ניתוח הרשתית, השתלת קרנית אמיתית המתקבלת מתורם.

שיטה נוספת שפותחה לאחרונה היא השימוש במיקרו אנדוסקופ ומסך צפייה ניתוחי. בשיטה זו חודרים לתוך העין עם מצלמת טלוויזיה זעירה ומקור אור (שגודלם כ-1 מ"מ) ומטפלים בפגמים ברשתית ובזגוגית תוך כדי צפייה במסך המוניטור.

במקביל להתפתחות המערכות האופטיות והתאורה מוזערו מכשירי ניתוח, השתכללו המכשירים לשאיבה ולכריתה של הזגוגית, שהיא רקמה שקופה הממלאת את חלל העין (פעולה הנקראת ויטרקטומיה), והשתכללו גם מכשירים המאפשרים חיתוך וקילוף קרומים המושכים וקורעים את הרשתית, כמו מספריים ומלקחיים זעירים, ומכשירים לצריבת רקמות וכלי דם כמו לייזר לשימוש תוך-עיני.

כמובן שכל האמצעים הללו חייבו מיומנות גבוהה מצד המנתחים וידע נרחב בהפעלת אמצעים מתוחכמים אלה והשימוש בהם.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר