סיוטים בלילות. טוב שיש ספר

בהמשך לפרק הקודם, אני חייבת לספר לכם קצת יותר על התקופה האחרונה שלי. אני מודה שהספר ממש מציל אותי מתקופת דיכאון עמוקה. כי כמה שטוב לי ואני מאושרת מהספר והארועים הקרבים, אני חוששת שהתקופה הבריאותית שלי בכי רעה.

אני מתחילה עם העיניים ועל זה אני צריכה לפרט קצת יותר על ההיסטוריה שלי. בילדותי העיניים שלי היו במצב מצויין, מלבד חוסר הדמעות. הורי לא הבינו מספיק את חומרת המצב והרבה פחות הקפידו על מתן טיפות.

המצב התחיל להתדרדר בגיל שבע ובבילינסון החליטו לתפור את עיני. לתהליך קראו תרזורפייה ומטרתו היא להקטין את שטח העיניים, כדי שהדמעות המעטות שהיו לי יספיקו.

הבעיה היתה שדי מהר התפירה נקרעה והרופאים היו צריכים לחזור על התהליך. כך ארע כמה פעמים. האמת שהתהליך עצמו לא היה קשה מדי, אבל הבעיה שבסיכומו של דבר, אותם תהליכים הזיקו יותר משעזרו, שכן החוטים שרטו את הקרנית בעיניים וטשטשו לי את הראייה.

לבסוף הופנינו לרופא עיניים המתמחה בחולי דסאוטונומיה והוא כבר נתן לי הטיפול הנכון עם טיפות ומשחה מתאימה. אני מאמינה שאם מהתחלה היינו פונים אליו, מצב עיני היה משתנה.

בכל מקרה המצב השתפר משמעותית, ואני זוכרת שאפילו בגיל מתקדם יותר אמרו לי שיש לי מספיק ראייה כדי להשיג רישיון נהיגה. שמחתי והאמנתי כי בזאת תמו הבעיות. כמה טעיתי.

זיכרון מפראג

בסביבות גיל 20 טסנו לפראג. היתה יכולה להיות חופשה נהדרת, אך כל מה שנותר לי מפראג זה זיכרון רע. האוויר שם היה יבש ושוב לא הקפדנו די הצורך בטיפולי העיניים. הראייה שלי ניזוקה שוב ובעין ימין במיוחד.

עשיתי טיפולים נוספים ועוד תהליכים ניתוחיים שסייעו, אבל לא מספיק. הראייה ניזוקה מדי וראייה לנהיגה כבר לא תהיה לי, אלא אם יתרחש נס ויהיה חידוש להשתלת שק דמעות או משהו כזה. בינתיים, בכל מקרה, זה לא באופק.

בתקופה האחרונה, כנראה בגלל החום והיובש, שוב העיניים שלי עושות בעיות וכבר כשבועיים אני עם דלקות. עכשיו המצב מעט יותר טוב, אך נראה לי שהראייה שלי ניזוקה עוד קצת.

בנוסף לעיניים, התחושה הכללית שלי לא טובה והסיוט העיקרי מתרחש כל לילה שמלווה אצלי בבחילות. לפי הבדיקות ניכר כי יש דלקת, אך לא ברור איזו ומה הגורם. הלילות חזרו להיות סיוט בשבילי. עוד חזרה קטנה לעבר.

בילדותי היו לי הרבה התקפי בחילות והקאות. מהם סבלתי בעיקר בלילות. כל הזמן לא הרגשתי טוב והלילה הפך להיות הסיוט הכי גדול בשבילי, בעיקר כי הייתי צריכה את עזרת הורי וחוץ מהרגשה רעה וחוסר שינה, סבלתי גם מייסורי מצפון איומים שבגללי הורי לא ישנים. הלילה נהיה סיוט בכל מובן המילה.

עכשיו, תודה לאל, אני כבר לא מקיאה, אבל הבחילות שבות ובעיקר חוסר השינה. אני כבר לא מפריעה להורי, אך מאבדת הרבה שעות שינה. אני חושבת שנותר לי משהו פסיכולוגי מהעניין. ברגע שאני מתקשה להירדם, אני חשה צמרמורת בכל הגוף והבחילות (פסיכולוגי? אולי) מתחילות.

מה שמצחיק זה שמכיוון שאני עובדת מהבית, אפילו אם לא אשן לא יקרה כלום, אבל החששות - בשלהן. וכך גם ההרגשה. פשוט סיוט. הספר באמת מציל אותי. כל פעם שאני לא מרגישה טוב אני אומרת לעצמי בקול: "הספר שלי יצא לאור!" והכל טוב. זה כאילו מעלים את כל הבעיות, ואף שזה לא בדיוק כך, זה מאוד מעודד. עכשיו רק תתפללו בשבילי שהכל יסתדר ואחזור לעצמי עד ערב ההשקה.

לפרק הראשון ביומן של נורית
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר