"מה לעשות שהקרניים צמחו לי מזמן?"

לא קל למצוא אהבה, למצוא את החצי השני שלך, מישהו שיהיה גם חבר אמיתי, שיהיה לצדך באש ובמים ויאהב אותך אהבת אמת. מה זו בכלל אהבת אמת? איך יודעים שזה זה? ואיפה מוצאים את האהבה הגדולה, הנכספת? ומאיפה מתחילים?

כל-כך הרבה שאלות, תהיות ופחדים, כי לא קל למצוא אהבה, על אחת כמה וכמה במצב שלי. מצב שבו אני חוששת ממגע ומרגישה צורך להתנצל על מה שאני, ועל הקוד הגנטי הפגום שלי, שעומד בדרך למשפחה המושלמת.

פעם האמנתי שאהבה אמיתית מנצחת הכל, שכששני אנשים אוהבים אחד את השני הם יעשו הכל כדי להיות ביחד, ויתגברו על כל הקשיים שבעולם. תמיד פחדתי שהמחלה שלי תהיה למכשול, אבל לא האמנתי שדבר כזה באמת יכול לקרות, בחרתי להיות אופטימית.

אבל החיים הם לא רומן רומנטי, ולא תמיד הם כמו שאנחנו מדמיינים שהם יהיו, או כמו שהיינו רוצים. ולצערי, נאלצתי להתבדות ולגלות שאכן, המציאות לעיתים מכה בפנים ומערימה עלינו קשיים.

הפעם הראשונה שנתקלתי במציאות הזו היתה בערך בגיל 24, אחרי כמעט שנתיים של זוגיות מתוקה ומאושרת, שנראה היה כאילו לא תיגמר לעולם. בן הזוג שלי רצה לדעת קצת יותר פרטים על המחלה, ושאפשר להבין אותו.

אז הלכתי ובדקתי ושאלתי וחקרתי, הכל בשביל להוכיח שאני בסדר, שאני לא "סחורה פגומה". ומוזר שדווקא החיצוניות שכל כך הרתיעה אותי, לא היוותה שום בעיה, אלא רק ה"סכנה" הגנטית. ואכן, הדאגה שלו לעתיד ולילדים עם גנים מושלמים היתה חזקה מן האהבה או שהאהבה עצמה לא היתה חזקה מספיק.

למי יש כוח לזה?

הפעם השנייה היתה לאחרונה, אבל כאן הכל היה מתחת לפני השטח ודבר לא נאמר בקול רם, פנים אל פנים. אבל כשחיים עם מישהו יודעים להרגיש מתי הוא נרתע, מתי הוא לא יכול לגעת ומתי הוא עוצם את העיניים.

הצורך הטבעי הוא שבן הזוג שלך יגרום לך להרגיש הכי יפה בעולם, גם עם החסרונות שלך. ואיך אני יכולה לחיות עם מישהו שבמקום לגרום לי להרגיש ככה, בקושי מצליח ללטף אותי? אז עשיתי את הבחירה, הבחירה להיות לבד במקום להיות בזוג ולהרגיש שאני לא מספיק טובה בשביל הבן-אדם שאמור לאהוב אותי בדיוק כמו שאני.

ומה עכשיו? שוב להתחיל לחפש, להכיר, לצאת לפגישות עיוורות, ולמי יש כוח לזה בכלל? כי יגיע השלב שבו אני אצטרך לתת הסברים, ובכל פעם מחדש, זה כל-כך קשה. לצאת ל"דייט" זה כל-כך פשוט כביכול, אבל כל-כך מסובך, ומה אני עושה בשביל שהוא לא ישים לב, לפחות לא בהתחלה.

כמה זמן אפשר להתחמק ממגע, ואיך אפשר לדעת מתי הוא הזמן הנכון לספר, ומיהו האדם הנכון ששווה את זה. ותמיד קיים הפחד הזה, שהוא יברח, בשלב זה או אחר. כי צריכה להיות שם אהבת אמת, שחזקה מהכל, בשביל שזה לא ישנה שום דבר.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שהגבר שיאהב אותי ישאר איתי אפילו אם יצמחו לי קרניים על הראש. אבל מה קורה כשה"קרניים" כבר צמחו מזמן? מה קורה כשהבעיה היא כבר מצב קיים שאני צריכה להתריע עליו מראש, ותמיד עלול לקרות מצב שבו הוא יחליט שהוא לא מוכן להתמודד, כי למה בעצם? כשיש כל הרבה אפשרויות אחרות.

האם מישהו יכול להתאהב ולרצות לחיות את החיים ביחד, כשהוא מודע לכל החסרונות, הסכנות, והקשיים? אני רוצה להאמין שכן, שיש עוד אנשים שיודעים להכיר בחשיבות של אהבה, ולדעת שלא מוצאים אותה בכל מקום ושלא מוותרים עליה רק בגלל שיש קשיים בדרך.

פגשתי נשים במצבי שלא מצאו את האחד, ואולי כבר אפילו לא מאמינות שה יקרה. אבל פגשתי גם כאלה שבן הזוג שלהן ידע הכל והלך איתן באש ובמים. אני מקווה למצוא את עצמי עם אלה שהאמינו ומצאו את האחד הזה, נתמכת במישהו שהאהבה שלו חזקה מהכל, מישהו שיגרום לי להאמין שאהבת אמת קיימת בעולם הזה.

לפרק הקודם של שירה
לפרק הראשון של שירה
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר