29.6.92 הוא היום בו חיי השתנו. הייתי מלך עולם, טייס קרב בחיל האוויר, ובעקבות תאונת דרכים טיפשית ומיותרת נותרתי רתוק לכסא גלגלים לכל ימי חיי. לא פייר, נכון? אבל בחיים יש הפתעות.
הסיפור שלי לא יהיה שונה ממה שעובר על כולנו בחיים, יש בו הרבה דרמות, ניצחונות, כישלונות, הרבה שמחה פורצת גבולות ונפילות לתהומות השחורים ביותר, לא יודע אם אוכל לספר על כל החוויות, אבל אנסה.
בעוד חודש זה יהיה 14 שנה, וואו, לא להאמין, הזמן רץ כמו לכולנו. החיים הפנו אותי לכיוון מסוים, שלאו דווקא בחרתי בו, אבל פיתחתי אותו ולימדתי את עצמי איך להשתמש במה שיש בכל רגע נתון בכדי להפוך לאדם מאושר.
כל אחד מאיתנו נדרש להתמודד, לא הכל מתוכנן כמו שרצינו שיהיה. את החבילה שלי קודם כל רואים בעין, אי אפשר להסתיר ארבעה גלגלים וכסא, זה בולט. הכסא נמוך, אמנם אלגנטי, אך הוא לא טבעי לבני אדם - נולדנו להלך על שתי רגליים. לכל אחד מאיתנו יש "חבילה" וחלק גדול מההתמודדות היא קודם להכיר בה.
דבר נוסף הוא שלא תמיד יש לנו זמן לחשוב באמת לעומק על דברים, הטמפו של החיים הוא קצבי ומהיר, יש משפחה עבודה וכל מיני מנהלות שאין לנו בסוף כוח וזמן להתעמק בדברים שיותר חשובים לנו.
להיות מלך
יש הרבה תחנות בסיפור, גם בנות יהיו בסיפור, הרי אי אפשר בלי, אנחנו פה בשביל לחיות ולחוות, ויפה שעה קודם לקלוט את זה. אני מאמין באהבה, מי לא רוצה רק קצת, רק קצת חום ואהבה. אני גאה להיות תל אביבי שחי ונהנה ומאמין שעד שלא נמצא את מה שלא קיים, זה המקום להיות בו.

אני מאמין בעשייה. יש לנו יכולת מדהימה להתרומם מהמקומות הכי נמוכים, פיזיים ומנטליים, ולכבוש כל מטרה שנציב לעצמנו. ותאמינו לי, אני הייתי צריך להתרומם ממקום נמוך.
הייתי "מלך עולם" בגיל צעיר - טייס, חברה, דירה בת"א ואוטו. ופתאום, בשנייה אחת, הכל נעלם, ואני מתעורר לתוך מציאות/חלום הזוי לא ברור, כולי חבוש וכואב בחדר ריק בבית חולים. קשה להיזכר בדיוק מה עבר עלי בשעות הראשונות שהתעוררתי לאחר 24 שעות תרדמה לאחר התאונה, אבל זאת לבטח היתה הפתעה. על השאר כבר נדבר בפעם הבאה.
לפרק הבא ביומן של דרור
ליומנים אישיים נוספים
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)


