מיניות האשה אחרי גיל 50

גיל המעבר מתחיל את התקופה השלישית בחיי האישה לאחר תקופות הילדות והבגרות. כדי להבין את משמעות התקופה הזו בחיי האישה די אם נשווה אותה לטלטלה שעוברת הנערה בגיל ההתבגרות. באופן דומה, גם בגיל המעבר גוף האישה עובר שינויים גופניים ונפשיים משמעותיים. שינויים אלו ברורים ומהירים והם מתרחשים בממוצע בשנות ה-50, בתקופה של עד 3 שנים.

הסיבה לשינויים שקורים נובעת מהזדקנות השחלות וירידה בהורמוני המין - האסטרוגן, הפרוגסטרון והטסטוסטרון, עקב הפסקה בייצור שלהם.

עם העלייה בגיל, לא רק רמת הורמוני המין יורדת אלא גם רמתם של הורמונים נוספים בגוף, כדוגמא: הורמון ה-DHEAS, המופרש מבלוטת יותרת הכליה ומתפרק לאסטרוגן וטסטוסטרון, וכן הורמון הגדילה המופרש במוח.

השינוי הגופני העיקרי בגיל המעבר מתבטא בשינויים במחזור הוסת עד להפסקתה. בקרב 20 אחוזים מהנשים הפסקת הוסת מתרחשת באופן חד ללא תקופת מעבר. לכן, נהוג לכנות תקופה זו גם בשם "מנופאוזה" (מנו - חודשי, פאוזה - הפסקה).

שינויים גופניים נוספים כוללים: גלי חום טורדניים, המתבטאים בתחושת חום פתאומית, העלולה להיות מלווה בהזעה ובהאצת הדופק, מצבי רוח, דיכאון, חוסר ריכוז ונדודי שינה, אשר יכולים להתרחש כתוצאה מגלי החום, מהעייפות, ומהירידה ההורמונלית.

עוד שינויים: הופעת קמטים בעור הפנים, דלדול העצם ( אוסטאופורוזיס ), צניחת הרחם או שלפוחית השתן לתוך הנרתיק, הנובעת מהחלשות שרירי האגן ורקמות החיבור. ישנם שינויים ברירית שלפוחית השתן עם החלשות מנגנון השליטה בהשתנה וקיום תלונות של בריחת שתן במאמץ או חוסר יכולת להתאפק.

גם באברי המין חלים שינויים משמעותיים: חלה הצרות של דפנות הנרתיק לצד ירידה באורך וברוחב הנרתיק. רקמת הנרתיק הופכת להיות דקיקה יותר ופחות גמישה. כתוצאה מכך, יכולת הנרתיק להתרחב בזמן יחסי-המין נפגמת ועלולים לחוש כאב ואף דימום בזמן המשגל.

בנוסף, יכולה להיות ירידה בתחושות הנרתיקיות, ו/או ירידה בזרימת הדם המקומית (עקב סכרת, יתר לחץ דם, לקיחת תרופות שונות כמו תרופות מסוימות נגד לחץ דם גבוה, או עקב טרשת עורקים) וכפועל יוצא, ירידה בהתעוררות המינית.

תופעה נוספת היא ירידה בכמות נוזל הסיכה המופרש, העלולה לגרום לכאב בזמן קיום יחסי מין. נמצא כי ארבע שנים לאחר הפסקת הוסתות, כמחצית מהנשים, סובלות מיובש נרתיקי.

ברור שכשהמין הופך להיות סבל ולא גורם להנאה, הרצון של האישה לקיים יחסי מין ילך ויפחת. החלשות וירידה בעוצמות האורגזמה עד להיעלמותן היא גם תופעה מוכרת, הנובעת בחלקה מרפיון שרירי רצפת האגן, המקטינות את תחושת הפורקן וההנאה של האישה.

המיעוט נהנות, הרוב סובלות

השינויים הרגשיים הם הבולטים, המוחצנים והמשפיעים ביותר על הקשר של האישה עם עצמה ועם סביבתה. נסיבות החיים כגון לחצים בעבודה, קונפליקטים משפחתיים, קשיים עם הילדים או חוסר תמיכה מצד הבעל עלולים להחמיר, לקבע ולעיתים גם להקצין תופעות של מצבי רוח, שיכחה, חוסר סבלנות, רגזנות, קשיי שינה, חרדות ודיכאון האופניות לגיל המעבר.

45 אחוזים מהנשים לערך תיארו בשלב זה של חייהן ירידה בחשק המיני שיכול לנבוע כתוצאה מהשינויים הנפשיים או כתוצאה מהירידה בהורמוני המין (אסטרוגן וטסטוסטרון) או כתוצאה מבעיות סביבתיות שונות.

37 אחוזים דיווחו שהחשק לא השתנה, ואילו 10 אחוזים דיווח דווקא על עליה בחשק המיני. למעשה אנו רואים שכל מרכיבי התגובה המינית של האישה: החל מהחשק המיני , דרך ההתעוררות המינית ועד האורגזמה - כולם יכולים להיפגע מהשינויים של הגיל.

עם זאת, התופעה השכיחה ביותר בגיל המעבר ואילך הינה הירידה בחשק המיני. עד 50 אחוזים מהנשים מתלונות על ירידה בחשק המיני לאחר גיל 50. ככל שהאישה עולה בגיל כך האחוזים הולכים ועולים.

סנדרה לייבלום, אחת החוקרות המובילות בתחום הטיפול המיני בנשים מונה סיבות מגוונות לירידה בחשק המיני: חוויות עבר מיניות לא משביעות רצון, מצב בריאותי כללי לא תקין, חסר במניעים לרצות לקיים יחסי מין, בעיות בתפקוד המיני של האישה או בן זוגה, קיום דיכאון או חרדות מטופלים ולא מטופלים כמו גם מחלות פסיכיאטריות אחרות, בעיות בדימוי גוף, לקיחת תרופות, שינויים הורמונליים הקשורים בהזדקנות ובתקופת גיל המעבר, מצוקה עקב חסר בתשוקה ובפיתוי, דאגה בגלל השינויים ביכולת המינית (יותר זמן נדרש להתעוררות, יותר זמן נדרש עד לאורגזמה), חוסר עניין מיני עם הבן הזוג, חוסר יכולת לתקשר בפתיחות לגבי אי נוחות או העדפות במין, שעמום מיני, וכעסים על הבן הזוג ( לדוגמא, גילוי קשר מחוץ לנישואין וכו').

ממצאי מאמרים מצביעים על יובש בנרתיק ובעיות בקשר הזוגי כסיבות העיקריות לירידה בחשק. קשה לחשוק וליהנות מיחסי מין כאשר ברקע יש מריבות ומתחים ממושכים בלתי פתורים. כעס, תסכול ורגשות שליליים כלפי הבן זוג ימנעו את הרצון באינטימיות משותפת עמו ויפגעו בחשק המיני. גם השנים המשותפות של בני הזוג גורמות לירידה בצורך לשמור על מתח מיני או במשיכה כלפי בן הזוג. אם אין תקשורת מינית פתוחה ובונה ושביעות רצון הדדית - החשק המיני ידוכא.

לצד הירידה בחשק המיני יש לזכור כי אנו חיים בעידן שלאחר המצאת הויאגרה, הסיאליס והלויטרה, אשר נתנו מענה לבעיית הזקפה של הגברים. בעידן כזה, מוצאות עצמן הנשים ללא מענה למול בן זוג עם יכולות גופניות משופרות ותפקוד מיני מחודש.

עדות לכך, ניתן למצוא במרפאות לטיפול מיני, אשר מוצפות בנשים בגיל המעבר ובגיל השלישי שרוצות גם הן "תרופת פלא", שתפתור להן את בעיית התפקוד המיני, ותסייע להן לחזור לחשק ולכושר מיני בדיוק כמו פעם,שהן היו בנות 25.

נוסיף על כך את אופנת הניתוחים הפלסטיים הפורחת, השעות שאנו מקדישות לכושר וחיטוב הגוף ופעילויות הפנאי והתחביבים של נשים בגיל המבוגר, אשר אינן מביישות גם נערות בתיכון, ונקבל אישה שנראית נהדר ומרגישה נפלאה, פעילה מבחינה חברתית, בשיא הקריירה המקצועית והפריחה האישית ובמצב זה, אין זה מפתיע שהיא תדרוש כי גם חיי המין שלה יהיו זוהרים, פעילים ומהנים כמו בעבר.

אז כשהבעיה כל כך מורכבת וכל כך קשה לטיפול - מה בכל זאת ניתן לעשות?

לחלקו השני של המאמר
לאתר המרכז הרפואי תל אביב

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר