השמנה לפי הרפואה הסינית

השמנת יתר (obesity) היא ההפרעה המטבולית השכיחה ביותר בארצות המפותחות. ביכולתה להיגרם כתוצאה ממחלה (כגון תת-פעילות בלטות התריס ותסמונת קושינג), אך ברוב המקרים היא אינה תוצר של מחלות, אלא הגורם להן.

בשני העשורים האחרונים בלבד עלתה שכיחות התופעה בכ-150 אחוזים. ברוב אוכלוסיות העולם מוגדרת עליה מגמתית בשכיחות התופעה. בעבר, כשלהשיג מזון לא היה דבר של מה בכך, אדם שמן היה קודם כל מקרה נדיר, ובמרבית המקרים - מושא להערצה.

שומן נתפס אז כסמל העוצמה והפוריות: פסלים וציורים רבים מהעת העתיקה הראו נשים דשנות וגברים עבי-כרס. אולם כאשר למעלה מרבע מאוכלוסיית העולם המערבי נושאת את גופה הכבד כנטל, קיבל הדימוי החיובי טוויסט רציני.

וכשהמדע הבחין בקשר הדוק בין השמנה לבין מחלות רציניות, קטלניות לעיתים, כגון מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקות בעצמות ובמפרקים, דום-נשימה בשינה, סוגי סרטן שונים וכו', הוגדרה השמנת היתר כמחלה. לאחרונה שודרגה התווית, וכעת היא מכונה: המגפה של המאה ה-21. בנוסף, מעודדת ההשמנה הפרעות גופניות לא סימפטיות כגון אין אונות, כאבי גב, ועוד.

משקל ונפש

להשמנה יש גם היבטים נפשיים לא קלים. גוף שמן משדר כבדות, איטיות וחולשה (גם בהקשר לחולשת כוח רצון). בתרבות העכשווית, המעריצה מהירות, דימוי הגוף הנחשק הוא גוף רזה וחטוב. מבנה כזה משדר זריזות, אסרטיביות וסקס-אפיל, והוא 'מוֹכר'. מסיבה זו לועגים לילדים שמנים, צוחקים על חשבונם של אנשים שמנים, ומגייסים דוגמנים רזים לפרסומות שיש בהן שִיק.

האדם השמן מודע ליחס החברה אליו, ונקלע לסחרור של חוסר ביטחון, האשמה עצמית ודימוי עצמי ירוד. קל להבין את המתח המלווה את חייו של אדם הסובל מעודף משקל בחברה חומלת כשלנו.

30 אחוזים מהישראלים מוגדרים כבעלי משקל עודף או השמנת יתר. זה לא מעט. אבל בעולם המקדש ריבועים בבטן, והמתכחש לנוכחותו של צלוליטיס, לא צריך להיות שמן כדי להרגיש שמן.

העלייה המגמתית במשקל היא רק חלק מקשת של הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולימיה. החולים באנורקסיה מהווים מראה קיצונית לתהליך העובר על רבים מאיתנו. במחלה, דימוי הגוף מעוות בצורה כזו, שלא חשוב עד כמה מוכה רזון יהיה החולה - בעיניי עצמו הוא יראה שמן, שמן מדי. הוא עשוי להרעיב את עצמו למוות בהתכחשותו לכחישותו. זו אכן דוגמא בוטה ללחץ החברתי המופעל על כל אחד מאיתנו: רזה זה טוב, שמן זה רע.

מותניים של ג'סיקה ראביט

רובנו נמצאים במקום טוב באמצע, בין להיות שמנים מדי לרזים מדי. אך לרבים מאתנו יש 'צמיג' פה ושם, הגברברים נוטים לפתח כרס קטנה, והנשים עורגות על ג'ינס נעוריהן. יש לנו אולי מספר קילוגרמים שהיינו שמחים להסיר, אבל איננו שמנים באופן פתולוגי. אז איך זה שבכל זאת, רבים מאתנו שמנמנים יותר משהיו רוצים להיות?

התשובה היא שאיננו צריכים לחקות את מה שמראים לנו בפרסומות כדי להיראות טוב. אפשר להיראות מצויין גם בלי ריבועים בבטן ומותניים של ג'סיקה ראביט. עדיין, ככל שהדבר נוגע לרפואה הסינית, נוכחותו של שומן מיותר בגוף, המלווה במאסת שרירים ירודה, מעידה על מצב אנרגטי רעוע ומועידה את האדם ללקות במגוון הפרעות פיזיות, אנרגטיות ונפשיות.

לפי הרפואה הסינית, מוטב להדק מעט את הגוף, לסלק את רקמות השומן המיותרות ולחזק את השרירים. רבים עושים זאת בסופו של דבר, אך רק בגלל שהדבר תורם להם מבחינה אסתטית. הרפואה הסינית ממליצה על כך מטעמי בריאות גרידא.

הרפואה המערבית רואה ברקמת השומן מאגר אנרגיה. לא שמדובר באנרגיה זמינה - לשימוש זמין/שוטף עומדים לרשות הגוף בעיקר הסוכרים שבדם ומאגר הגליקוגן. ניצול מאגרי השומן שמור לזמני חסר קשים במיוחד. אבל העוקץ הוא שלאדם החי בחברת שפע, לא מזומנות תקופות רבות של קושי ומחסור, אין עונות בצורת, אין תור ללחם, אין הזדמנות למאגרי השומן לשרת את הגוף נאמנה. זה לא מונע מהם להוסיף ולהיאגר...

הרפואה הסינית, לעומת זאת, רואה ברקמת השומן מהות נטולת אנרגיה, או לחליפין, תוצר לוואי אנרגטי בעל אופי עכור, כבד וחסר חיוניות. דימוי זה מתאים יותר לתחושותיו של אדם בעל רקמת שומן רבה יותר מרקמת שריר: הוא נוטה להרגיש עייף וכבד יותר. מערכת חילוף החומרים שלו איטית יחסית לזו של אדם רזה בעל רקמת שריר רבה מרקמת שומן.

הבדל נוסף: הרפואה המערבית מייחסת את רוב הסיבות להשמנה לגורמים גנטיים (קצב חילוף חומרים איטי, נטייה מוגברת לצבירת תאי שומן). אם כן, 70 אחוזים מהגורמים להשמנה נמצאים מחוץ להישג ידו של האדם, כיוון שכך נוצר. זו גישה מייאשת במקצת. הרפואה הסינית, לעומת זאת, מייחסת גורמים מבניים רק לחלק קטן, כ-30 אחוזים, מכלל הסיבות המובילות להשמנה. תזונה לא נכונה, חוסר פעילות גופנית וחולשה אנרגטית של האיברים הפנימיים – כולם מנגנונים ברי שינוי וריפוי – הם בעיניה האחראיים העיקריים על ההשמנה.

אין ויכוח בין הגישות, שהאדם המודרני החי בעולם המערבי, אוכל הרבה יותר ממה שהוא צריך, ובעידודה של הקידמה, נע הרבה פחות ממה שהוא צריך. ומזה משמינים.

מכיוון שהשמנה לא נתפסה בעבר כמחלה, ובוודאי שלא כמגפה, ומכיוון שהייתה נדירה למדיי (בעיקר בסין, שם היא נדירה גם כיום), אין בכתבי הרפואה העתיקים אזכור לתופעה. הרפואה הסינית אינה מטפלת ב-'עודף משקל' כשלעצמו, אלא במצב האנרגטי המונח ביסוד התופעה והמוביל למשקל העודף.

ברגע שאיזון הגוף מושב, מערכת חילוף החומרים תעבד את המזון כראוי ועודף המשקל יחדל להתקיים, בתנאי שהאדם יסגל לעצמו נוהגי אכילה מתונים. השמנה אם כן היא סימפטום של תפקוד אנרגטי חלש או לקוי.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר