האזרח ר. ומאבקו במערכת

ההיתקלות הראשונה שלי בממסד התרחשה כבר ביום השני שלי לאשפוז, לאחר שעברתי את ההתקף הראשון (בעיצומו של שירות מילואים כזכור). שכבתי במחלקה פנימית בבית חולים רגיל והגיעה אלי נציגה מטעם קצין בריאות הנפש הראשי של צה"ל וביקשה לברר אם יש לי עבר פסיכיאטרי כלשהו.

מאשתי הראשונה הבנתי בדיעבד, כי השלטונות כבר הספיקו לפשפש בהיסטוריה הרפואית שלי בקופות החולים - הכול על מנת להימנע מהאפשרות שאוכל לתבוע את הצבא בגין אותה פגיעה. הבדיקות, כמובן, עלו בתוהו, כי הרי לא הכרתי פסיכולוגים עד לאותו התקף גורלי.

המפגש השני שלי עם הממסד היה אף הוא בעיצומו של האשפוז הראשון. נתבקשתי להופיע בפני ועדה רפואית לקביעת הפרופיל הצבאי שלי. לצערי לא יכלו רשויות הצבא להמתין לשחרורי מאשפוז וביקשו לסלק אותי מהצבא עם פרופיל 21 נפשי, וכמה שיותר מוקדם. תחנוניי לא הועילו - אותה ועדה גם דאגה להודיע לכל משרדי הממשלה על האשפוז הפסיכיאטרי שלי, מה שגרם לתגובת שרשרת הבאה.

לאחר כחודשיים קיבלתי מכתב ממשרד הפנים, ובו נאמר שעליי להפקיד את אקדחי בתחנת המשטרה הקרובה. ערעור שהגשתי ואשר בעקבותיו זומנתי להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, לא הצליח לשנות את הגורל.

חודש עבר וקיבלתי זימון לוועדה פסיכולוגית מטעם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד הרישוי, במטרה לבדוק אם אני כשיר להחזיק ברישיון הנהיגה שלי. הבדיקה היתה משפילה. הרגשתי כמו אדם שדרס מישהו, למרות שלא היה זכר לעבירת תנועה כלשהי ברישומים שלי במשטרה.

וכך קיבלתי בחזרה את הרישיון על תנאי, בתנאי שאתייצב לוועדה נוספת שנה מאוחר יותר. לא עזרה לי העובדה שפגועי נפש נזהרים במיוחד בנהיגתם, בשל החשש שפסיכולוג שרלטן יחליט לפסול את רישיון הנהיגה שלהם על כך שלא עצרו בשלט עצור. אפילו נהגים עבריינים לא זוכים לעבור בדיקה כה משפילה.

כחלק מחיפושיי אחר התחלה חדשה, החלטתי לבדוק את האפשרות לעבוד במקום עבודה חדש. התחלתי במיונים לתפקיד שתאם את כישורי במשרד ממשלתי. הייתי צריך לעבור בדיקות מקיפות ומדוקדקות של כישורי ובין היתר עברתי גם תחקיר ביטחוני יסודי במיוחד.

כמובן שבין היתר עלתה סוגיית הפרופיל הצבאי שלי (וזאת בניגוד לחוק האוסר על מקומות עבודה לשאול על הפרופיל הצבאי בראיונות עבודה). כתוצאה מתשובותיי, הוחלט לשלוח אותי לאבחון פסיכולוגי.

עברה שנה נוספת ולאחר שלא נשמע מצידם שום קול, החלטתי לברר למה לא התקבלתי אצלם לעבודה, למרות שבראיון הראשוני הביעה החברה רצון עז במיוחד שאתחיל לעבוד אצלם. התשובה שקיבלתי היתה לקונית ומתחמקת: "לאחר שהתהליך איתך היה כל כך ממושך, החלטנו להתפשר ולקבל מועמד אחר". כמובן שלא ציינו בפניי את הסיבה האמיתית.
<@ --- IMG_2 --- @>
לפני כשנה החלטנו אשתי ואני לבדוק את האפשרות של אימוץ ילד נוסף. פנינו למועצה לשלום הילד וקיבלנו בדואר חוזר מסמכים שעלינו למלא. כחלק מהתחקיר היסודי שעברנו במילוי המסמכים, נשאלנו אם "אשתי או אני היינו מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי במשך חיינו", "האם מישהו מאיתנו נוטל תרופות פסיכיאטריות" ושאלה נוספת בה נתבקשנו לענות אם אחד מאיתנו היה בטיפול אצל פסיכולוג. הבנו שלילד בדרך הזו, כנראה שלא נגיע.

מאחר ואיני משרת במילואים, החלטתי לנסות ולחזור לשירות המילואים בהתנדבות. בדקתי את האפשרות דרך המחלקה המטפלת בכך בבסיס הקליטה והמיון. תשובתם הייתה חד משמעית - רק לנכי צה"ל הפגועים פיזית, קיימת האפשרות לחזור ולהתנדב לשירות מילואים. בעלי סעיף נפשי שמעוניינים להתנדב, אינם יכולים. מיותר לציין שאין גם באפשרותי להתנדב לשירות במשטרה או למשמר האזרחי. אני, שעד לאותו התקף היייתי מפקד פלוגה מבצעית בחיל השריון בדרגת סרן, לא יכול לבוא ולתרום לחברה בזמני החופשי בארגון ביטחוני כלשהו.

בנוסף לכל אלה, אני גם צריך להתמודד עם העובדה שעליי להתייצב כל תקופה בפני ועדה רפואית של משרד הביטחון כחלק מהליך קביעת אחוזי הנכות כתוצאה משירות המילואים. בבדיקה נשאלות כל פעם אותן שאלות תוך חדירה לפרטים אינטימיים שהשתיקה יפה להם, ותוך פגיעה בצנעת הפרט. הבדיקה לא אובייקטיבית, וקשה לי להתאושש ממנה במשך תקופה ארוכה אחריה.

נראה שלכל מקום שאלך ואפנה, יהיה חרוט על מצחי אות קין של אדם בעל עבר (והווה) פסיכיאטרי. עד כמה שידוע לי, בכל מוסד ממשלתי ישנו רישום על כך שעברתי אשפוז פסיכיאטרי בלי יכולת לשנות זאת, כאילו הייתי אסיר משוחרר בעל רישום פלילי. מכאן גם נובע חששי מכך שאיעצר אפילו לבדיקת רישיונות שגרתית בעת הנהיגה.

להתראות בפעם הבא...

לפרקים נוספים ביומן

לאתר של מל"מ - מתמודדים למען מתמודדים

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר