אסטמה - נוגדי דלקות ומרחיבי סמפונות

אסטמה הינה מחלה כרונית על רקע גנטי וסביבתי הפוגעת בעשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם, ושכיחותה הולכת וגדלה.

בארץ מעריכים את שכיחות המחלה בילדים בכ-10 אחוזים והמבוגרים בכחמישה אחוזים מכלל האוכלוסייה.

ללא טיפול נכון היא גורמת לתחלואה, סבל, היעדרות מעבודה ואף לתמותה. כיום עם טיפול מונע ניתן להגיע במרבית החולים לשליטה על המחלה ולאפשר לחולים לנהל אורח חיים רגיל.

התפיסה היום של אסטמה היא שהינה מחלה דלקתית כרונית של דרכי הנשימה המתאפיינת בחסימה של צינורות הנשימה בעת התקף ופתיחה מחדש על ידי טיפול במרחיבי סימפונות או באופן ספונטני.

לחולי האסתמה יש תגובתיות יתר של דרכי הנשימה לגירויים שונים, כלומר הסימפונות מתכווצים כתוצאה מגירויים כמו אלרגיה, זיהום אויר, עישון, דלקות בדרכי הנשימה עוד. במקרים אלו החולה מתלונן על ציפצופים, קוצר נשימה ושיעול.

בשנים האחרונות התברר כי חולי האסטמה הכרוניים מאבדים לאורך הזמן חלק מהתפקוד הריאתי וזאת עקב תהליך של שינוי מבני בדרכי האוויר, הנובע מהתהליך הדלקתי והחמרתו במשך השנים.

הטיפול בחולי אסטמה

הטיפול מנקודת מבטו של החולה: הקלה מיידית בסימפטומים; העדר תופעות לוואי מהטיפול; שימוש במינון מינימלי אפקטיבי לשליטה מלאה על המחלה; שמירה על איכות חיים נורמלית, ללא מיגבלות; עלות נמוכה של הטיפול.

מנקודת מבטו של הרופא המטפל: לצמצם עד כמה שניתן את התהליך הדלקתי, ובעקבות כך לצמצם את תגובתיות היתר של דרכי האוויר; למנוע את הירידות החדות בתפקודי הראות בזמן התלקחויות; למנוע לאורך הזמן את איבוד התפקוד הריאתי.

את התרופות הניתנות כטיפול באסתמה ניתן לסווג לשתי קבוצות עיקריות: נוגדי דלקת ומרחיבי סימפונות.

נוגדי הדלקת העיקריים הנמצאים בשימוש הינם: סטרואידים הניתנים בצורות שונות כמו משאפים - פליקסוטיד בודיקורט, או באופן סיסטמי על ידי כדורים או זריקות; אנטילאוקוטריאנים כמו סינגולר; דיסודיום-כרומוגליקאט ונדוקרומיל סודיום - תרופות הפועלות בעיקר על תאי הפיטום (mast cells) ומעכבות התהליך הדלקתי על ידי עיכוב תהליך הדגרנולציה בתאי הפיטום. תרופות אלה נמצאות בשימוש בעיקר בילדים עם רקע אלרגי מובהק.

מרחיבי הסימפונות העיקריים הינם: סימפטומימטיים - קצרי טווח כמו ונטולין ובריקלין, ארוכי טווח - הסלמטרול והפורמטרול (סרבנט, אוקסיס ופורדיל) שמשך פעילותם ארוך יותר (שמונה עד 12 שעות); אנטי-כולינרגים, כמו אירובנט; מתיל קסנטינים - התאופילינים למיניהם; ישנם כיום משאפים משולבים המכילים את התכשירים הסטרואידלים ומרחיבי הסימפונות יחד כמו סרטיד וסימביקורט.

ניתן לסווג התרופות גם לפי תפקידן למשחררים ("Relievers") שהינם מרחיבי סימפונות ולמונעים (Controllers) שהינם נוגדי דלקת.

הראשונים ניתנים להקלה מיידית ואילו האחרונים ניתנים כטיפול מונע קבוע. ככלל, בחולים הקלים ביותר עם התקפים נדירים כאשר בין ההתקפים אינם חסומים, ניתן להשתמש במשחררים בלבד, לפי הצורך.

כאשר ההתקפים תכופים יותר אבל עדיין האסטמה אינטרמיטנטית קלה, ניתן להוסיף טיפול קבוע עם אנטילאוקוטריאן (סינגולר) או כרומוגליקאט.

כל שחומרת האסטמה עולה, נזדקק לתרופות חזקות יותר כמו הסטרואידים בשאיפה ונשלבם עם מרחיבי סימפונות ארוכי טווח ו/או אנטי לאוקוטריאנים, ובמקרים הקשים ביותר נצטרך סטרואידים סיסטמים תרופה יעילה ביותר אך עם תופעות לוואי לא רצויות.

באסטמה בדרגה בינונית וקשה הטיפול המומלץ הינו שילוב של סטרואידים ומרחיבי סימפונות ארוכי טווח בשיאוף.

יש חשיבות בהתמדה בלקיחת התרופה לאורך זמן גם כשמרגישים טוב ויש לוודא שהחולה יודע להשתמש נכון במשאף או לקחת בזמן את כדורי המניעה.

כיום בתחילת המאה ה-21 לא ניתן עדיין לרפא את המחלה ששורשה גנטי אך ניתן בהחלט לשלוט בה ולמנוע תחלואה ותמותה מן הסובלים ממנה.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר