על קנדידה ועל טריכומונס

דלקת הנרתיק והפות על ידי פטריית השמרים. תלונותיה של האשה תלויות בחומרת הנזק שגרמה הפטרייה לרקמות. במקרים הקלים - הסימפטום השכיח ביותר הוא הגרד.

ככל שמחמירה המחלה מופיעים צריבה מקומית, כאב במגע מיני ואפילו בעת ניגוב פשוט. לבוש תחתון צמוד יכול להחמיר את המצב ועל כן יש להימנע ממנו בתקופת הטיפול.

הצריבה המקומית בפות מטעה לעיתים וגורמת לאישה ולרופא לחשוב שמדובר בדלקת בדרכי השתן. לפיכך האשה מקבלת לעתים טיפול אנטיביוטי דרך הפה שלא לצורך, המחמיר את מצב הפטריה.

לעתים, פטריית הנרתיק והפות כה עזה, עד שהיא מקיפה לא רק את השפתיים אלה גם את הירכיים, הישבנים ואזור עצם החיק. נשים הסובלות מפטריית הקנדידה אינן מתלוננות על ריח חריג, אלא על הפרשה סמיכה, לעיתים עם "חוטים" וחתיכות ולעיתים כמו גבינת קוטג'. אין מראה אופייני להפרשה פטרייתית זו, וכל מראה הוא אפשרי.

מה קורה בהריון?

הריון הוא מצב חריג, שכן התרבות פטריית הקנדידה בהריון (ולאו דווקא דלקת), ובמיוחד בסוף ההריון מביאה להפרשה ירוקה אפרפרה אופיינית, המחפה את כל קירות הנרתיק וכן להפרשה מימית שלעיתים מטעה לכיוון ירידת מי שפיר.

חשוב לדעת שההפרשה המימית הפטרייתית היא חומצית, ואילו מי השפיר הם בעלי תגובה בסיסית. הגם שהתרבות פטריית הקנדידה יכולה להתרחש גם ללא גרימה דלקת, היינו, ללא תלונות של גרד, צריבה וכו', הרי חשוב לטפל במצב זה למניעת פטריית השמרים בפה היילוד, לכשיוולד.

אבחנת הפטרייה נעשית לא רק על סמך מראה ההפרשה ותלונות האשה, אלא על סמך בדיקת טיפת הפרשה במיקרוסקופ על ידי הרופא המטפל או ביצוע תרבית במעבדה.

מעניין כי כ-15% מהנשים בגיל הפריון נושאות את הפטרייה בנרתיק גם ללא כל סימני דלקת. שעור זה עולה ל-30% בשליש האחרון של ההריון.

לאור זאת, ראוי לראות את הפטרייה כתושבת נורמלית בנרתיק האשה, שרק במצבים מסוימים כמו לקיחת אנטיביוטיקה, ירידה ביכולת ההתנגדות החיסונית של הגוף, הריון וסוכרת, תוקפת את רקמות הגוף וגורמת להפרשה המרובה ולתלונות כמו גרד, צריבה, נפיחות ואודם.

מצבים אלו, וכן התיישבות הפטרייה במערכת העיכול, יכולים להסביר לעתים דלקת עקשנית בנרתיק שאינה מגיבה לטיפולים חוזרים.

הטיפול המוצע כיום כולל קרם תוך נרתיקי, נרות נרתיקיים וטבליות הניטלות דרך הפה. לעיתים קרובות טיפול קצר מביא לסילוק התלונות והסימנים של הדלקת, אך לפעמים יש צורך לחזור עליו פעם נוספת.

האם יש להפסיק שימוש בגלולות נגד הריון בשל דלקת פטריתית של הנרתיק? לא. בעבר נהגו לחשוב שגלולות למניעת הריון מביאות לשכיחות גבוהה יותר של פטריית השמרים בנרתיק.

מחקרים רבים לא הצליחו לאשר הנחה זו ועל כן לא מומלץ להפסיק לקחת גלולות אלו כאשר מופיעה דלקת הנרתיק כתוצאה מפטריית השמרים.

"טריכומונס". טפיל הטריכומונס גורם לדלקת דרכי המין באשה ובגבר ומועבר בעיקר באמצעות יחסי מין. באומדן גס, מעריכים כי כחמישית מכלל הנשים בעולם וכעשירית מכלל הגברים נדבקים מטפיל זה.

הטפיל נוטה להימצא בנרתיק האשה ובבלוטות שסביבו, בצוואר הרחם, בצינור השתן ובשלפוחית השתן. אצל הגבר נמצא הנגיף בצינור השתן התחתון, לעיתים גם בפרוסטטה ובבלוטות המין הנוספות.

המאגר היחידי בטבע לטפיל זה הינה האשה, כאשר הגבר משמש לרוב כמעביר וכנשא שלו, אלא אם כן הגבר נדבק גם הוא באופן כרוני וממושך, ואזי גם הוא משמש כמאגר.

מחקרים אחדים מראים שניתן לעיתים להידבק בטריכומונס בשירותים ציבוריים, סאונה, בבריכות שחייה, ועל ידי שימוש משותף בבגדי ים ובמגבות.

איך מתבטאת הדלקת הנגרמת על ידי הטריכומונס? רוב הנשים והגברים כלל אינם מרגישים בטפיל הנמצא בגופם, כשהוא מחכה לשעת כושר כדי "להתבטא".

מעט הגברים שחשים בו (רובם חסרי תלונות) מתלוננים על צריבה (לרוב קלה) במתן שתן, ואילו הנשים מתחלקות לשתי קבוצות על פי תקופת הדלקת חריפה וכרונית.

הדלקת החריפה גורמת להפרשה רבה, בעלת צבע אפרפר, מרקם קצפי וריח דוחה. ההפרשה מלווה בגירוי ובגרד חזקים, אודם הנרתיק וסביבתו, התנפחות ורגישות מקומיים, כאבים עזים בעת קיום יחסי מין וצריבה במתן שתן.

לעתים מופיעים כתמי דם לאחר קיום יחסי מין וכאבים חזקים בזמן הווסת ודמם ווסתי רב מהרגיל. הריון יכול להחמיר את המצב. הדלקת הכרונית הינה פחות דרמטית ובעלת פחות תלונות וסימנים. ההפרשה מתונה והגרד קל.

היות שבמקרים רבים הדלקת הנרתיקית נגרמת לא רק על ידי טפיל הטריכומונס, אלא בו זמנית גם על ידי גורמים נוספים, כמו פטריית השמרים (קנדידה) וחיידקי ההמופילוס וגינליס והזיבה, הרי שהתיאור של הדלקת והתלונות שהוזכרו אינם אופיינים רק לטריכומונס, ולכן על הרופא לבדוק בתשומת לב רבה את האשה ולוודא נוכחות הטפיל בבדיקה מיקרוסקופית, או על ידי בדיקת תרבית במעבדה.

במיקרוסקופ ניתן להבחין במבנה אליפטי בגודל של כדורית דם לבנה ואשר ממנה יוצאים ארבעה שוטונים הנמצאים בתנועה מתמדת והגורמים לטפיל להיות בתנועת תזזית כל העת.

מהם הגורמים להדבקה על ידי הטפיל ולהחמרת הדלקת לאחר מכן? הדלקת אופיינית לתקופת החיים הפוריים של האשה ונדירה הן בגיל הילדות והן לאחר גיל המעבר.

הטפיל מעדיף סביבה לחה בעלת חומציות נמוכה ותאי רקמה פגועים. תנאים אלו מושגים בנוכחות של דלקת נרתיקית או דלקת צווארית, כמו בדלקת הנגרמת על ידי נגיף ההרפס, חיידקים מקומיים או פטריית השמרים.


גם הריון קשור בשכיחות גבוהה יותר של הדלקת, עקב חומציות נמוכה בשל השפעת הורמוני ההריון. מעניין שמצבי לחץ נפשי, דיכאון וחרדה מביאים כנראה להחמרת תופעות הדלקת. במחקרים נמצא ששכיחות גבוהה יחסית נמצאה בין נוכחות דלקת הטריכומונס לבין סרטן צוואר הרחם ומצבים טרום סרטניים במקום.

דלקת הטריכומונס אינה עוברת מעצמה וחייבים בטיפול רפואי כדי לסלקה. טיפול רפואי לאשה בלבד אינו יעיל, שכן הדלקת תחזור ותופיע לאחר קיום יחסי מין עם גבר הנגוע בטפיל. הטיפול הרפואי חייב לכלול את כל השותפים לקיום יחסי מין במשך החודש האחרון.

היות שהטפיל מוצא לו למשכן לא רק את הנרתיק אלא גם את דרכי השתן, הרי שיש צורך בטיפול רפואי שישפיע על כל הגוף, ולא רק על הנרתיק. הטיפול המתאים לבני הזוג הינו בכדורים דרך הפה.

לרוב, מספיקה מנה חד פעמית כדי לחסל את הטפיל. הגם שהטפיל אינו מסוכן לעובר, ואינו פוגע בהריון, הוא גורם לדלקת חמורה יותר כאשר הוא תוקף במהלך ההריון. לפיכך, הריון אינו מהווה סיבה להימנע מטיפול כנגד הטפיל.

לחלקו הראשון של המאמר
לחלקו האחרון של המאמר על הדלקות
לאתר "גניקולוג.net" של ד"ר שרגא וקסלר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר