גיל הזהב: כך תחזקו את הקשר עם הנכדים

"יש לי סבא גנוב" אומר רועי לאייל. "וסבתא שלי, חבל על הזמן" משיב לו אייל. שיח נערים מצוי זה יזכה להרמת גבה, שלא לומר בעלבון, אילו שמעו אותו נשואי השיחה. לגביהם לא קיימת כלל נגישות לאותה עגה מתחלפת ומתחדשת, בה משוחחים הילדים ובני הנוער בטבעיות קולחת, והנראית לבני הדור החדש כדבר טבעי ומובן מאליו.

יתרה מכך, דור חדש זה רואה כתמוהה עד מוזרה את אי יכולתם של בני גיל הזהב ללכת יחד אתו בשביליה ובסמטאותיה של העברית העכשווית, המהווה בעיניו מעין "כרטיס כניסה" לעולמו ולהווייתו.

בני גיל הזהב מצידם, מתקשים מאד לעקוב אחר השינויים והחידושים התכופים הפוקדים את השפה המדוברת, וחלקם רואים בהם מעשה קלוקל ואפילו זלזול או זילות של השפה. לא פעם שמעתי אותם אומרים במנוד ראש, "כמה נאבקנו על השרשת השפה, כמה עמדנו על משמר ניקיונה, כמה חרדנו להתערותה בחייו של הישראלי החדש, והנה ראו מה קורה לה!".

האם באמת מדובר בפער שאינו ניתן לגישור? האם זה סימפטום של המרחק המנטאלי הטבעי בין דורות שונים? עד כמה עלולה התקשורת הבין-אישית להרחיב את המרחק הנפשי בין דור גיל הזהב ובין צאצאיו הצעירים? ואולי יכולה גישה אחרת להוות דווקא גשר, מעין "מחלף רב-דורי" הנטוי מעל כבישים ודרכים, מסילות ונתיבים בהם הולך כל דור באפיקי לשונו?

לשאלות על גיל הזהב ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי
פורום פיזיותרפיה
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום רפואת משפחה

על מי ליטול יוזמה? בואו נחשוב לרגע מי בעצם ניזוק יותר מהמצב הקיים? במילים אחרות , מהם ה"מחירים" שכל צד משלם, או מי בסופו של דבר יוצא נפסד? אין ספק שהילדים והנוער שקועים בעולמם ועסוקים מכדי לתת דעתם ברצינות על הסוגיה. מהות הקשר עם הדור של הסבים והסבתות אינה מטרידה אותם יתר על המידה, כולל אלה מתוכם שמגלים רגישות רבה יותר לנושא. אין בעיניהם קשר בין הצורך לנהוג כבוד ולהפגין אפילו גילויי חיבה כלפי ההורים של הוריהם, ובין מידת הקרבה האמיתית שניתן או אפשר לפתח אתם.

וכי על מה ישוחחו אתם? אקטואליה היא בעיניהם נושא נדוש, מצב בריאותם של קרוביהם הקשישים מעניין אותם ברמת הנימוס המתחייבת, הנושאים הממלאים את חלל עולמם נראה ממילא זר למבוגרים, ואילו הגשר הלשוני המיידי הוא רעוע מכדי שישמש תשתית לבניית רבדים חדשים של קשרי עניין וקירבה.

דומני שלא יהיה זה מוגזם לעורר את בני גיל הזהב לנקוט יוזמה לשינוי פני הדברים, ולפחות אלה מתוכם המעוניינים באמת להעמיק, להרחיב ולגוון את קשריהם עם הנכדים והנכדות, הגדלים במהירות מול פניהם מבלי שהצליחו להיות מעורבים יותר בחוויותיהם, נפתוליהם, בעיותיהם וריגושיהם.

צאו וחשבו כמה עניין, סיפוק, נחת וחוויות אפשר לקבל מהתחברות הדוקה יותר לאותם ילדים וילדות בפרק המסעיר של ילדותם ונעוריהם? מה יקרה, למשל, אם שיחת חולין ("איך בלימודים? קיבלת תעודה טובה? מה אומרת המורה?") תתפתח לדיון ערני על אתרים מעניינים באינטרנט, או להערה מעודכנת אודות הלהיטים שבמצעד?

איך עושים זאת? התחום "הלוהט" ביותר, העשוי לשמש פוטנציאל נרחב לעניין משותף הוא כמובן עולם המחשבים. הילדים והנוער מעורים בו, מתעניינים מאד בנעשה בו, משתעשעים במגוון המשחקים שהוא מציע, שולחים דואר אלקטרוני איש לרעהו (ובעיקר לרעותו…), וגולשים באתרי האינטרנט לעולמות רחוקים ומרתקים.

שערו בנפשכם את בן העשר, שלא ידע כלל על שיעורי המחשב שלוקחים סבו וסבתו, המקבל לפתע הודעה בדואר האלקטרוני: "שלום חמוד שלנו. אמנם גלשנו באינטרנט, אבל פתאום התגעגענו אליך ורצינו לדעת מה קורה אתך היום? אנחנו "מתים" לשמוע פרטים! האם תוכל לעדכן אותנו בדואר חוזר?"

איזה חיוך חם של קירבה והערכה יתפשט על פניו של הילד? כמה גדולה תהיה הפתעתו? כמה גדול יהיה בעיניו האתגר להתכתב אתם? נכון שכדי להגיע לכך חובה עלינו להשתחרר מכמה מוסכמות ("המחשב נועד לצעירים", "המבוגרים לא מסוגלים ללמוד להפעיל אותו", "הטכנולוגיה מסובכת מדי ואיננה נקלטת", "נראה מגוחכים אם פתאום נתחיל לעסוק בנושא").

בצד היתרונות הרבים והתועלת האישית שיפיקו בני גיל הזהב מעיסוקם במחשב (כפי שרבים מהם כבר למדו על בשרם) יוכלו כאמור לבנות נדבך חשוב ומשמעותי בקשריהם עם הדור הצעיר במשפחתם.

זאת ועוד הרבה יותר. בכל מפגש, ואפילו בשיחות טלפון, יועשר לפתע "מרחב ההידברות" כשעל הפרק עולים נושאים משותפים או בעיות טכניות, ואפילו סוגיות שנויות במחלוקת כגון דירוג איכותם ונוחיותם של פורטלים ואתרים שונים.

מאמרים נוספים בנושא גיל הזהב ועוד:
שלום דיכאון בגיל השלישי, ברוך הבא אושר
אנשים אופטימיים חיים יותר
דיור מוגן: בשביל מי זה דרוש ולמה? חלק ב
יחסי מין: הישראליות נהנות יותר עם הגיל
בעיות עור בגיל הזהב? יש רפואה סינית

גם העגה המדוברת השגורה בפי הילדים והנוער היא אתגר חשוב, לדעתי, שניתן להתמודד עמו. מה עשוי לקרות אם בני גיל הזהב (שעיתותיהם בידם בלאו-הכי) ייקחו לידם עיתון המכוון לילדים או לנוער? הרי עולם שלם ייפרש בפניהם, החל מן הביטויים הרווחים בקרב שכבת גיל זו, דרך הנושאים המעניינים אותם, השירים והנעימות הפופולאריים בקרבם, עבור למשחקים ולשעשועים (פוקימונים, הארי פוטר, קטנטנות, מפלצות בע"מ וכיוצא באלה המצאות שנועדו לרוקן כיסיהם וארנקיהם של ההורים, סבא וסבתא), וכלה באלילים המאכלסים כיום את עולמם (גם אם מחר יבואו אחרים…)

סיכום ותקווה. המשפחה הרב-דורית הופכת היום לתופעה שכיחה ומקובלת. הארכת תוחלת החיים הביאה סבים וסבתות למרבית בתי-האב בישראל, והימצאותם מתקבלת כמובנת מאליה ומשפיעה על אורח החיים של המשפחה. עם זאת טרם גובשו דפוסי ההתנהלות של המשפחה הרב-דורית ומעמדם של בני הדור הקשיש נשאר מעורפל ולא מוגדר.

לכשעצמם מדובר באנשים שמצב בריאותם טוב יותר מבני גילם בעבר, ושאורח חייהם מגוון בהרבה מזה של קודמיהם. גם מצבם הכלכלי שופר לעומת מה שהיה מקובל לפני דור או שניים. לפיכך הסוגיה המרכזית הניצבת במשפחה מרובת הגילאים היא מהותו, עומקו, איכותו וחוזקו של הקשר הבין-דורי.

אני מנסה לטעון שדווקא בידם של בני גיל הזהב לעצב את פני הדברים ולבנות דפוסי תקשורת שיבטיחו הדדיות חמה ופורייה בקשריהם עם הדור השלישי, יעמיקו מאד את יחסיהם עם הנכדים והנכדות ויבנו נורמות חדשות שירחיקו לכת מעבר לשאלה "סבא מה הבאת לי?" או "סבתא מה שלומך היום?".

האם יישארו מחשבות אלה בחזקת משאת- נפש? אני חי בתחושה שהעניין חשוב מכדי שיוותר בפינת המשאלות ועליו לתפוס בהקדם את המקום הראוי לו בעולמם ובהווייתם של המבוגרים והצעירים כאחד. או אז תהפוך התקשורת הבין אישית להיות מנוף בין דורי רב עוצמה וגשר חשוב ופורה שיגשר על-פני פערי הגיל. מי ייתן...

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר