בשנות ה-50 במאה הקודמת החלה התעניינות מצד חוקרי פיזיולוגיית העצב, שהבינו כי הכאב אינו חוש נוסף, אלא מערכת מורכבת בעלת השפעות פיזיולוגיות ונפשיות. הכאב הוא תחושה פיזיולוגית ברמה של חוש, כמו חוש מגע או חוש ראיה. אבל תחושת הכאב היא בעלת אפיון נוסף - הסבל הנגרם על ידה. הסבל הוא הפן הנפשי אשר מלווה את תחושת הכאב. הסבל וה זיכרון הם שגורמים לנו להימנע מלבצע פעילויות, אשר יזיקו לגופנו.
הכאב הוא תסמין פיזיולוגי, שהתפתח בבעלי חיים כמנגנון הגנה, ומשמש כהתראה על סכנה לפגיעה בגוף. רופאים מחויבים על פי שבועת היפוקרטס להקטנת סבלו של החולה. התחייבות זאת אינה מוגבלת רק למחלה מאובחנת, הרופאים מחויבים לטיפול בסבלו של האדם.
למידע נוסף על כאב כרוני ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום כאב
פורום כאב ורפואה סינית
פורום אורתופדיה
פורום מחלות פרקים בילדים (כאבי פרקים)
פורום כירופרקטיקה
הכאב הינו התסמין הנפוץ ביותר בכל המחלות ומהווה את הסיבה העיקרית לפניה של מטופלים לעזרה רפואית. בישראל 17% מהאוכלוסייה סובלת מכאב כרוני ו- 36% מבתי האב בישראל מושפעים מכך. כחמישית מהחולים חיים עם כאב כרוני במשך 20 שנה. ההערכה היא כי באירופה ובישראל כעשרה מיליון ימי עבודה יורדים לטמיון בכל שנה.
כאב כרוני מוגדר ככאב הנמשך שישה חודשים לפחות. חולים הסובלים מכאב כרוני מרגישים עייפים, עצבניים וחסרי אונים ואינם מסוגלים להתרכז ולחשוב בבהירות, כמחצית מהחולים אינם זוכרים איך זה לחיות ללא כאב ועבור כרבע מהחולים הכאב כל כך חזק והסבל רב כל כך עד שהם מבקשים למות.
מסקר אירופאי בתחום הכאב, שנערך בשנים האחרונות גם בישראל, עלתה תמונה מדאיגה התקפה עד היום, על פיה הטיפול בכאב נעצר בקבלת טיפול תרופתי אצל רופא משפחה. קיים חוסר מודעות בקרב הציבור לגבי אפשרויות הטיפול הנוספות הקיימות על מנת להקל על הכאב באמצעות פנייה למרפאות הכאב, כאשר הטיפול התרופתי לא צלח.
מרבית הנשאלים בסקר האירופאי, ציינו כי הם פונים לרופא משפחה לקבלת טיפול בכאב (64%) ורק 5% מגיעים למרפאת כאב. רק 39% הביעו שביעות רצון מהרופא משפחה שמטפל בכאב. 41% ציינו שהרופא מעדיף לטפל במחלה ולא בכאב. 35% דווחו שהרופא אף פעם לא שאל לגבי הכאב.
על פי הסקר, 66% מוכנים לנסות טיפולים חדשים. וכאן בדיוק טמונה הבעיה, שכן החולים אינם מודעים לאופציות הטיפול שניתן להציע במרפאות הכאב, כמו הזרקת חומרים לטיפול בדלקת או הפעולות הזעיר פולשניות (לפרוסקופיות), כגון חסימת עצבים או טיפול בגירוי חשמלי לחוט השדרה. יתכן גם שהחולים חוששים מטיפולים אלה, שלא בצדק, ואינם פונים למרפאות כאב בשל כך.
בעשור האחרון החלו ארגוני הכאב העולמיים בתנועה להכרה בכאב הכרוני "כמחלה". הדבר נעשה מתוך הכרה, שברגע שנוצר כאב כרוני אין זה משנה מה הוביל ליצירתו. לדוגמא, מחלות רבות מובילות לאי ספיקה כלייתית, מהרגע שזו הופיעה היא גורמת בעצמה לתחלואה מישנית, כגון אובדן סידן בעצמות, עליה בלחץ דם ועוד. הדבר זהה גם בתסמונות הכאב הכרוני. לאחר תקופה של כאב מתמשך, הכאב הכרוני הופך למחלה בעלת תחלואה מישנית כגון דיכאון, הגבלות תנועתיות ותיפקודיות, והדבר יכול להגיע עד הגבלות קשות המוליכות לעיתים לקטיעת איברים. הקלת הכאב במקרים אלה תשפר לא רק את סבלו של החולה העומד במרכז הטיפול, אלא גם את אותה תחלואה מישנית.

בישראל קיימים רק כ-70 רופאים המגדירים את עיסוקם כרופאי כאב, ורק כעשרה עברו הכשרה פורמלית ברפואת כאב בחו"ל. הדבר גרם לפער עצום זה בין הצורך ברופאים לבין כמות הרופאים הקיימים, ויצר פגיעה בטיפול בסובלים מכאב. חשיבותה של רפואת הכאב הוכרה לאחרונה גם בישראל, ובשנה האחרונה אישר משרד הבריאות תחום התמחות חדש- ברפואת כאב.
במהלך ההיסטוריה נמצאו טיפולים שונים לכאב כגון חיתוך וניתוק עצבים, טיפול בהקפאה ועוד. חלקם הוכחו כלא יעילים ונעלמו עם השנים. הטיפול התרופתי שמקורו בצמחים כגון אופיום (מורפין), קנביס (מריחואנה רפואית), צמח היפרקום (שממנו פותחה תרופה לדיכאון וכאב עצבי) וקליפת עץ הערבה (אספירין) ועוד, הפך להיות לטיפול הבסיסי. עם השנים התפתחו תרופות הכאב והפעולות לחסימת עצבים כגון ההזרקות האפידורליות הניתנות לחסימת הכאב ללידה. במשך השנים נעשו ניסיונות לחתוך עצבים במטרה למנוע את הולכת הכאב בהם. הניסיון לימד אותנו כי במקרים רבים הכאב רק נדד לקצה העצב החתוך. ואז הטיפול הפך להיות אף יותר קשה לטיפול.
שיטת הגירוי החשמלי לחסימת הכאב. שיטת הגירוי החשמלי לחסימת הכאב (גרייה חשמלית) מציעה דרך אלגנטית לחסימת הכאב, ללא נזק למערכת העצבים וללא שימוש בתרופות שגורמות תופעות לוואי ושהשפעתן על המטופל פוחתת עם הזמן. השימוש בגירוי חשמלי לשיכוך כאב הוא עתיק יומין. ראשיתו בשימוש בצלופחים וסוגי דגים אחרים יוצרי זרם. באמצע המאה השמונה עשרה, כאשר התאפשר ליצר זרם באורך אמין החל שימוש נרחב במדיום זה ככלי בידי שרלטנים בסלוני אירופה.
בשנות השישים של המאה הקודמת החל להיווצר עניין מחודש בגירוי החשמלי לטיפול בכאב. לפי תיאורית השער, שהוצעה על ידי ד"ר מלזק וד"ר וואל, גירוי עצבי שאינו כואב יכול לחסום את ההולכה של גירוי כואב לאורך מסלול העצב בדרכו למוח. לאחר פרסום תיאוריה זו החלו מספר נוירוכירורגים בניסיון להשתיל אלקטרודות ליד חוט השדרה על מנת לחסום את הולכת הכאב.
טכנולוגיית הגירוי החשמלי לחוט השדרה, לטיפול בכאב כרוני ממקור עצבי, הינה הליך זעיר פולשני, התופס תאוצה בכל שטחי הרפואה, אך במיוחד ברפואת כאב. אנו רואים, התרחבות של ההתוויות, ועלייה במספר המקרים המטופלים. בארה"ב ובישראל נפוץ טיפול זה לטיפול בכאבים שמקורם בפגיעה עצבית, כגון כאבי גב, רגליים או צוואר. התוצאות המחקריות מראות כי השתלת האלקטרודות בחלל האפידורלי בחוט השדרה לטיפול בכאבים ממקור עצבי (נוירופטי), מקטינה בלמעלה מחמישים אחוז את עצמת הכאב וצריכת התרופות לאורך הזמן.
עוד על התמודדות עם כאב כרוני:
כאב כרוני - דרכים לטיפול
מיגרנה - הכל על טיפול במיגרנות
על פיברומיאלגיה ועל תשישות כרונית
דלקת מפרקים שגרונית - כל העובדות
כאב כרוני, מידע למתמודדים
כמו כן, הטיפול בגרייה חשמלית לחוט השדרה הוכח מחקרית כיעיל, כמפחית ימי אשפוזים, וכמשפר את איכות החיים לסובלים מכאבים ממקור איסכמי, קרי חולים הסובלים מתעוקת לב או מכאבים בגפים כתוצאה מאי ספיקת כלי דם.
הטיפול בגרייה חשמלית לחוט השדרה הינו דו שלבי. בשלב הראשון - "טיפול ניסיון" - החדרת אלקטרודה זעירה באמצעות מחט לבדיקת יעילות הטיפול. רק במידה והטיפול נמצא כיעיל ממשיכים לשלב השני - דהיינו, השתלת אלקטרודה קבועה ומכשיר נוירוסטימולטור מושתל.
בטיפול הניסיון מחדירים בהרדמה מקומית אלקטרודה זעירה לחלל האפידורלי לאזור אמצע הגב דרך מחט. האלקטרודה מנווטת במעלה החלל האפידורלי, בהנחיית שיקוף. המיקום המדויק נבחר על ידי הפעלת הגירוי החשמלי בזמן הפעולה. בסיום הפעולה מקבל החולה גירוי נעים המחליף את הכאב ממנו הוא סובל. האלקטרודה מקובעת לעור ומחוברת למכשיר חיצוני באמצעותו יכול החולה להפעיל את הגירוי ולשלוט בעוצמתו.
החולה משוחרר בו ביום לביתו לתקופה של כעשרה ימים, כדי לוודא את יעילות הטיפול בחיי היום שלו. לאחר תקופת הניסיון, מוודאים שהמערכת אכן הפחיתה את הכאב ב-50% לפחות, וכי יש שיפור תפקודי וירידה בצריכה התרופתית. במידה ואין - האלקטרודה נמשכת החוצה. במידה וחל השיפור המצופה, ממשיכים להשתלת מערכת קבועה, הכוללת בנוסף לאלקטרודה, נוירוסטימולטור חשמלי (מכשיר המחולל גירויים חשמליים) ממוזער ודק, (שגודלו כגודל קוצב לב), המושתל תת עורית ומתחבר אל האלקטרודה. כך, כל המערכת הינה פנימית ומאפשרת למטופל לחזור לשגרת חיים מלאה. החולה שולט בפעילות המכשיר על ידי שלט חיצוני ויכול להפעיל תוכניות קבועות או להפעיל רק במידת הצורך בזמן התקף כאבים.
לסיכום: ניתן לומר כי ניתן ורצוי להתחיל בטיפול תרופתי פומי (דרך הפה), אך כשנכשל יש לשקול לפנות למרפאת כאב לצורך בדיקת התאמת טיפולים אחרים, ביניהם טיפול פולשני, היעיל בהתוויות הנכונות ובחולים המתאימים. חשוב לזכור שיש מה לעשות כדי להקל על הכאב והסבל, וניתן לשפר משמעותית ובאופן דרמטי את איכות החיים של חולים הסובלים מכאב.
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
![]() עזר מאד |
![]() עזר |
![]() טוב |
![]() עזר קצת |
![]() לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר