רצפת אגן: יש לך שלפוחית רגיזה?

אורוגינקולוגיה ושיקום רצפת האגן הינו תחום חדש יחסית שהחל לתפוס מקום של כבוד בין יתר השדות ברפואה רק בשלושת העשורים האחרונים.

נשים רבות, כך מסתבר, סובלות משילוב של הפרעות הקשורות ברצפת האגן, שהעיקריות שבהן הן דליפת שתן וצניחת הרחם והנרתיק.

דליפת שתן בלתי רצונית נחלקת לשני סוגים עיקריים: דליפת שתן במאמץ ושלפוחית שתן רגיזה (בלתי יציבה) ושתי התופעות שכיחות בערך באותה מידה.

הסוג הראשון נובע מהחלשת סוגר שלפוחית השתן ומתבטא באובדן שתן בעת עליה בלחץ התוך בטני (כגון בזמן שיעול, עיטוש, צחוק או מאמץ גופני).

הסוג השני נובע מהתכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן הגורמות לתכיפות ודחיפות במתן שתן, השתנה לילית ואובדן שתן תוך דחיפות (לפני שמספיקים להגיע לשירותים).

למידע נוסף בנושא רצפת אגן, גינקולוגיה היכנסו:
פורום רצפת האגן בריחת שתן
פורום גיל המעבר
פורום גינקולוגיה - רפואת נשים
פורום ניתוחים גניקולוגים (גינקולוגיים), אנדומטריוזיס
פורום חצוצרות חסומות, צנתור חצוצרות, צילום רחם

להפרעות אלה השפעה ניכרת על איכות חייהן ותפקודן של הנשים בתחומים רבים, כגון דיכאון, ירידה בדימוי העצמי, וכן פגיעה בתפקוד החברתי, המקצועי והמיני.

בחלק מן הנשים מופיע שילוב של אובדן שתן במאמץ ושלפוחית רגיזה גם יחד, מצב הקרוי דליפת שתן מעורבת והינו חמור יותר מבחינת הסבל שהוא גורם ומבחינת הקושי לטפל בו.

דליפת שתן במאמץ קשורה בקשר הדוק לנזק הנגרם לרצפת האגן וסוגר שלפוחית השתן בזמן לידה נרתיקית. כמו כן, קיים ככל הנראה רקע גנטי (או נטיה גנטית) להפרעה זאת (בעיקר לדליפת שתן במאמץ).

שלפוחית רגיזה קשורה בקשר הדוק בגיל האישה, כך ששכיחותה עולה משמעותית עם הגיל. בנוסף, מחלות שונות (כגון סוכרת) ופגיעות במערכת העצבים המרכזית (אירוע מוחי, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה) עשויות להביא להתפתחות התופעה.

הטיפול בדליפת שתן כולל טיפול תרופתי המפחית את התכווצות השלפוחית, וטיפולים התנהגותיים או פיזיותרפיים הכוללים תרגול שרירי רצפת האגן, ביופידבק, אימון שלפוחית השתן, שינויים בדיאטה, וגירוי חשמלי או מגנטי.

תרגול שרירי רצפת האגן מסתמך על העיקרון שתרגול שרירים רצוניים בגופנו עשוי לשפר את תפקודם לאורך זמן. בהתאם לעיקרון זה, תרגול שרירי רצפת האגן עשויים לחזק אותם וכך לשפר גם את תפקוד סוגר שלפוחית השתן.

לכתבות נוספות על רצפת אגן, רפואת נשים:
תרגילים לשמירה על רצפת האגן
פעילות יתר של שלפוחית השתן
טיפול ב"אין אונות": תרגילים לרצפת האגן
כשלא שולטים על השתן
יוגה נשית: כן לנשים בלבד

ביופידבק. מכשיר הביופידבק (biofeedback) הינו מכשיר ממוחשב המסייע לנשים ללמוד במהירות וביעילות את מלאכת תרגול שרירי רצפת האגן.

המכשיר מאפשר למטופלת ולצוות המטפל לקבל מידע כמותי אודות יכולת הכיווץ של שרירי רצפת האגן, דהיינו משך ועוצמת הכיווץ, והאם אכן מופעלים השרירים הנכונים.

אימון שלפוחית השתן כולל ריקון השלפוחית במרווחים קבועים סביב לשעון (לא כולל את שעות הלילה), באופן שהמטופלת לומדת לרכוש מחדש את השליטה על שלפוחית השתן.

גירוי חשמלי. גירוי חשמלי הינו אמצעי טיפולי נוסף בשלפוחית שתן רגיזה, וכן מהוה כלי עזר בלימוד תרגול שרירי רצפת האגן.

דיאטה. השינויים המומלצים בדיאטה כוללים בעיקר הפחתת מרכיבים שונים, העשויים לגרות את שלפוחית השתן ו/או להגביר משמעותית את תפוקת השתן, דוגמת קפאין ואלכוהול. בקרב נשים עם הטלת שתן לילית מומלץ גם להגביל שתיה לפני השינה.

בוטוקס. הזרקה של רעלן הבוטולינום טוקסין לשלפוחית השתן בדרך ציסטוסקופית, מהווה גם כן אמצעי תרופתי חדשני ומבטיח לטיפול בשלפוחית שתן רגיזה.

טיפולים כירורגיים. הטיפולים הכירורגים בהפרעות בנקיטת שתן כוללים ניתוחי מתלה זעיר פולשניים ( tension free vaginal tape או TVT), שבהם מוחדר סרט סינתטי תחת לצינור השופכה התומך בה בעת עליה בלחץ התוך בטני.

שעורי ההצלחה בניתוחי המתלה הללו גבוהים (כ-90%), אחוז הסיבוכים נמוך, וניתן לבצעם במסגרת אשפוז יום, באילחוש אזורי או מקומי.

גם ב שלפוחית רגיזה ניתן בחלק מהמקרים לשלב טיפול ניתוחי על ידי השתלת קוצב סוגרים חשמלי. קוצב זה הדומה מאוד לקוצבים הלבביים, מתחבר לאלקטרודה המוחדרת לעמוד השדרה התחתון ומגרה חשמלית את העצבים המספקים את שלפוחית השתן.

על ידי גירוי חשמלי זה ניתן להפחית במידה ניכרת את התכווצויות שלפוחית השתן במרבית המטופלות. על אף יעילותו המוכחת במחקרים, טרם הוכנס קוצב הסוגרים לסל הבריאות בישראל, עקב עלותו הגבוהה.

צניחת הרחם והנרתיק. מדובר בבעיה שכיחה מאוד בנשים החל מהעשור החמישי לחיים, והיא נגרמת בין היתר כתוצאה מלידה נרתיקית, שבמהלכה נפגעים שרירים, רקמות חיבור ורצועות התומכים ברצפת האגן, בנרתיק וברחם.

כתוצאה מכך מתבלטים איברים שונים (כגון שלפוחית שתן, מעי דק, מעי גס) מבעד לדפנות הנרתיק, מצב הדומה מאוד לבקע (הרניה). בנוסף עשוי לצנוח הרחם כתוצאה מהחלשת הרצועות התומכות בו, ובמצבים חמורים אף להתבלט החוצה מבעד לפתח הנרתיק.

ההסתמנות כוללת התבלטות איברים מבעד לפתח הנרתיק, קושי בהתרוקנות שלפוחית השתן, דחיפות ותכיפות במתן שתן, דליפת שתן, עצירות ודליפת צואה.

האבחון נעשה על ידי בדיקה גינקולוגית על ידי רופא שעבר הכשרה בכירורגיה אגנית משקמת. הטיפול כולל טיפול שמרני וטיפול כירורגי. הטיפול השמרני כולל תומכי נרתיק (פסרי) ופיזיותרפיה.

תומכי נרתיק הינם התקנים העשויים מגומי או סיליקון בצורות ובגדלים שונים התומכים בדפנות הנרתיק וברחם.

פיזיותרפיה לשיקום רצפת האגן הכוללת על פי רוב תרגול שרירי רצפת האגן וביופידבק עשויה לעיתים לעזור בהקלת התסמינים, על ידי חיזוק השרירים המצויים בפתח הנרתיק.

שיטה זאת יעילה רק במצבים שבהם הצניחה עדיין בדרגת חומרה קלה או בינונית בלבד. הטיפול הכירורגי כולל תיקון דפנות הנרתיק על פי רוב בגישה נרתיקית, אך ניתן גם לבצע את הניתוח בגישה בטנית או לפרוסקופית (תוך שימוש במכשור אופטי זעיר-פולשני מיוחד).

ניתן לשלב בתיקון שתלים ביולוגיים או סינתטיים (כגון רשתות) המשפרים את שעורי ההצלחה, בעיקר לאחר כישלון ניתוחים קודמים.

מרבית הניתוחים מתבצעים בטכניקות זעיר פולשניות חדשניות המבטיחות אחוזי הצלחה גבוהים, החלמה מהירה ושעור סיבוכים נמוך.

לעיתים יש צורך לבצע בנוסף על תיקון הצניחה גם תיקון של דליפת שתן במאמץ, ואז מבצעים ניתוח משולב האמור לפתור את שתי הבעיות בו זמנית.

לאתר של ד"ר יורם אברהמוב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר