תרופות פסיכיאטריות - אפשר להפסיק?

הרבה פעמים ואצל הרבה מתמודדים (האנשים המצויים בקבוצת סיכון גבוהה יותר לפתח סימני מחלה) התרופות הפסיכיאטריות אינן מונעות לחלוטין התקפים חוזרים של החולי.

כיוון שנטילת התרופות, בדרך כלל, מלווה בתופעות לוואי לא סימפטיות, אך טבעי שהשאלה שמתחבטים בה נפגעי נפש רבים היא כמובן: האם כדאי לנו לחדול מלבלוע את התרופות?

ידוע לי על מספר מצומצם יחסית של מתמודדים שהפסיקו טיפול תרופתי (בהוראת רופא או אף על דעת עצמם) אשר החולי לא פקד אותם יותר.

אך מניסיוני ומניסיון רבים מאוד מחברי, כאשר לא נוטלים תרופות פסיכיאטריות ההתקפים חוזרים במוקדם או במאוחר, באופן חריף וקשה יותר וגם מהלכם מהיר יותר. נראה על פניו שהמוח לא מוגן מבחינה ביוכימית.

למידע נוסף בנושא בריאות הנפש היכנסו לפורומים:
פורום פסיכיאטריה
פורום תמיכה נפשית
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום דיכאון חרדה
פורום יעוץ תרופתי

ואולי דומה העניין לאדם שנוסע כל הזמן באופנוע במהירות 130 קמ"ש (בכך מצוי בקבוצת סיכון) ואינו יכול להפחית את מהירות נסיעתו אפילו בשטח עירוני. אז עקרונית, יתכן שלא יהיה מעורב בשום תאונה כל ימי חייו אם כי סיכויו להיות מעורב בתאונה גדולים מאוד.

כמו כן, ברור שאם יהיה מעורב בתאונה קשה כלשהי מוטב שקסדה תהיה חבושה לראשו (התרופות) היא תוכל לצמצם את הנזק ואולי אף למנוע אותו.

אך הקסדה אינה נעימה בלשון המעטה: מחד - היא מכבידה, היא מגבילה את התנועה, היא מפריעה לראות, היא מחממת (בקיץ), בקיצור היא ממש לא נוחה כמעט מכל סיבה ועילה. מאידך - היא על הקרקפת, היא שומרת, לפעמים תמנע פציעה, ואף להציל חיים לעיתים ביכולתה.

והיה ורוכב האופנוע יבחר לשים קסדה ישלם כמובן מחיר תבין ותקילין בנוחיות הנסיעה. לעומת זאת, אם יבחר לנסוע גלוי ראש, עלול הוא להינזק רבות ואנושות כאשר תתרחש תאונה.

מכאן אנו למדים, שרוכב האופנוע למעשה חייב לבחור בין שתי ברירות שכל אחת מהן אינה נוחה וטובה לו – אלא האחת רעה מבחינתו והשניה עוד יותר רעה.

התרופות אף הן מכבידות ומעיקות בחיי יומיום אך תמנענה ההתקף או תאטנה קצבו אם יגיח לו פתאום. וגם כאן עלינו לבחור בין שתי ברירות רעות: בין תופעות לוואי לא נעימות ולעתים אף קשות ומגבילות, לבין חיים נעימים ביומיום אך כל הזמן תחת סכנה לחטוף התקף של המחלה לעיתים מסוימות.

לכתבות נוספות בנושא בריאות הנפש:
11% מהמתבגרים בארץ עם הפרעה נפשית
יותר בעיות נפשיות אצל ערביי ישראל
אימון גופני מומלץ לחולי דיכאון
הפרעות קשב וריכוז? עשו אימון למוח
מישהו מטפל בך - סיפור על טיפול נפשי

אך מניסיוני יש בעניין הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי מוקש גדול העומד בדרכם של המתמודדים בתחום הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי. כי רבים חושבים שתרופות פסיכיאטריות הן עניין מיותר, מייסר ואף מזיק ביותר.

לעומתם, רבים אחרים סוברים, שכאשר מפסיקים לצרוך תרופות פסיכיאטריות (אפילו בהדרגה, כמו שצריך) זה עלול לגרום תיכף ומיד לכך שהמחלה תשוב ותתקוף.

למדתי מהמציאות הסובבת וגם על בשרי, שברובם של המקרים אחרי הפסקה הדרגתית של צריכת התרופות (גם בלי הוראת רופא), דווקא חלה הטבה במצבו של המטופל.

קרי בדרך כלל, בטווח הקצר ואולי אף הבינוני, הוא אכן ירגיש הטבה משמעותית ביחס לתקופה בה נטל גלולות פסיכיאטריות.

זו לא טעות, זה אכן קורה למטופל המאושר, כי לפתע יורד ממוחו עומס ביו-כימי משמעותי. פתאום תופעות הלוואי המכוערות והמכבידות נעלמות. איזה יופי! הוא מחייך בינו לבין עצמו, ומרגיש פשוט נפלא, ואולי אפילו מכריז בקול גדול לכל מי שמעוניין לשמוע: "תדעו לכם, שתרופות המחורבנות האלה רק מזיקות!".

אין מוקש גדול מזה! כי באים ימים, עוברים שבועות וחודשים, ולעתים אף חולפות שנים תמימות על המטופל לשעבר החי כמו כולנו במציאות רווית לחצים וקשיים לא מבוטלים.

למעשה, הוא מתהלך במבוך מסוכן שאינו מודע לו. הוא כבר אינו מוגן תרופתית. הוא לא מודע לכך, ש"התרופות המחורבנות" אמנם גרמו לתופעות לוואי אך עם זאת, מה לעשות, הן הגנו באופן חלקי עד מלא מפני התקפים חוזרים...

לכן, לאורך זמן עלול שכרה של ההפסקה בנטילת התרופות הפסיכיאטריות לצאת בהפסדה. בייחוד כאשר מדובר באנשים רגישים ופגיעים הנמצאים בקבוצת סיכון ללקות בהתקפים חוזרים (עובדה שפעמים רבות אינה ידועה לבעלי הדבר עצמם). שהרי עקב טריגרים (לחצים חיצוניים או בעיות פנימיות) סימני החולי עלולים להרים ראש ולבצבץ בלי התראה מוקדמת.

בהעדר מודעות, ובייחוד בהיעדר מחסום תרופתי ביו-כימי, שיבלום אותם או לפחות שיאט את מהלכם המהיר, עלולים המצויים בקבוצת סיכון להיכנס לסחרור חולני. הרווחים מהפסקת טיפול תרופתי פסיכיאטרי הם קצרי מועד, מוחשיים ונראים היטב לעין, ואילו ההפסדים נסתרים ופגיעתם עלולה להיות רעה בטווח הארוך.

כמובן, שמי שהפסיק טיפול תרופתי ולא יזדקק לו עוד לעולם, הרוויח בגדול. אך כיוון שעדיין לא הומצא מכשיר שיוכל לנבא את תוצאות הפסקת הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי, הרי שכל ניסיון להפסיק טיפול תרופתי כרוך בסיכון לא מבוטל, שאכן מלווה גם בסיכוי מסוים להשתחרר מעול התרופות לתמיד. לא כל דבר שנראה על פניו טוב הוא באמת טוב, ולא כל דבר שנראה לנו על פני השטח כרע הוא בהכרח רע.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר