לנפץ את האבנים בבלוטות הרוק

רוק הוא מוצר שכיח ברוב חללי הפה של בני האדם. זה נראה לנו כל כך טבעי שמעולם לא ממש בדקנו מאילו בלוטות הוא מגיע. בלוטות הרוק הגדולות הן איברים בלוטיים המפרישים דרך צינורות הפרשה, את הפרשתם הרירית לחלל הפה.

1.3% מהאוכלוסייה סובלים מאבנים המתפתחות בבלוטות הרוק או בצינורות הניקוז שלהן, הגורמות לחסימה של צינורות הניקוז, לדלקות ולזיהומים בבלוטות, המלווים בנפיחות וכאבים עזים.

76% מאבנים אלה נוצרות בבלוטות הרוק התת לסתיות, 22% בבלוטת בת האוזן (הפרוטיס) ו-2% בבלוטות התת לשוניות. מה שמסביר היווצרות האבנים הם תהליכים דלקתיים.

יצירת אבנים בבלוטות הרוק עלולה להתפתח בכל גיל, מילדות עד זקנה, כשהגיל הממוצע הוא 44. שכיחות הופעת אבני רוק אצל נשים ואצל גברים זהה.

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום אף אוזן גרון
פורום רפואת משפחה
פורום כירורגית פה ולסת
פורום יעוץ תרופתי

ההנחה הרווחת היא שהאבנים נוצרות כתוצאה מתהליכים דלקתיים בבלוטות הרוק, המלווים בהאטה בהפרשת הרוק, יצירת ריר סמיך ואף הפרשה מוגלתית שמתעכבת בצינורות הקטנים.

התוצר הפתולוגי עוטף את עצמו וגורם לשקיעת מלחים וסידן, ובכך ליצירת האבנים. בעקבות זיהוי 368 משפחות עם פתולוגיות של יצירת אבנים
נבדקת גם סיבה גנטית.

האבחון - נעשה כיום באמצעות מכשירי אולטרא-סאונד קטני מידות עם מתמרים קטנים ויעודיים להדמיית בלוטות הרוק. טכניקת הדמיה נוספת הינה צילומי CT של אזור הבלוטות, היעילה במקרים של אבנים לא מסוידות או אבנים הקטנות מ-3 מ"מ .

שיטת אבחון אחרת הינה סיאלוגרפיה - הדגמת דרכי הרוק על ענפיהן בעזרת הזרקת חומר ניגוד לפתח צינור הניקוז של הבלוטה הנגועה. בשיטה זו מודגמות לא רק האבנים אלא גם פתולוגיות נוספות של בלוטות הרוק ומערכת הצינורות, כגון הצרויות, חסימות ומצבים דלקתיים המלווים בפגיעה רקמתית.

הטיפול - מה שנהוג עד היום במרבית המרכזים הרפואיים, מעבר לטיפול האנטיביוטי ולשיכוך הכאבים, הוא להוציא את האבנים בגישה כירורגית פתוחה, זאת לאחר השגת רגיעה במצב הדלקתי. במקרים של אבנים בפתח צינורות המוצא, נהוג לבצע הרחבה של הצינורית ובכך לאפשר את יציאת האבן.

לכתבות נוספות בנושא:
טקסוטר מסייעת לחולי סרטן ראש-צוואר
סוגיות נבחרות בבריאות הפה
מסטיק, יתרונות מול חסרונות
ניתוח שקדים לעומת ניתוח פוליפים
זיהום אוויר מביא לעליה בפניות למיון

במקרים בהם האבנים ממוקמות בחלק האמצעי של הצינורות, נהוג לבודד את הצינור ולפתוח אותו בהרדמה כללית או מקומית לשם הוצאת האבן.

במקרים של אבנים ברקמת הבלוטה נוהגים לכרות את בלוטת הרוק המעורבת. ניתוחים אלו הינם ניתוחים ארוכים, הכרוכים לרוב בהרדמה כללית, בסיכון לפגיעה בעצב הפנים ולצלקות, והם מחייבים אשפוז ארוך יותר.

טכניקות זעיר פולשניות חדשות. ההתקדמות הטכנולוגית בתחום מערכות האנדוסקופיה וגלי הקול הובילה לפיתוח טכניקות חדשניות זעיר פולשניות לטיפול באבני הרוק, התופסות מקומו של הניתוח. הגישה המתקדמת מתבססת על אבחון וטיפול בתופעה באמצעות אנדוסקופיה של צינורות הרוק והוצאת האבנים מתוכם באופן ישיר.

השימוש בסיבים האופטיים מאפשר גם אבחון וטיפול במגוון בעיות אחרות של בלוטות הרוק, כגון חסימה בשל פלקים ודלקות כרוניות הגורמות להצרויות והצטלקויות של צינורות בלוטות הרוק.

הוצאת אבני הרוק בשיטה האנדוסקופית. לאחר בדיקות הדמיה מקדימות מבוצעת, בהתאם לצורך, הערכה של מערכת צינורות בלוטות הרוק המעורבות, זאת בעזרת הסיב האופטי של האנדוסקופ המאפשר תצפית ישירה לצינורות הניקוז של הבלוטה.

מערכות הסיבים הדקיקות (1 מ"מ ופחות) מצוידות כיום בתעלות עבודה אשר מאפשרות הזרמת נוזל לצינור הבלוטה ובמקרה הצורך השחלת גשוש עם סל ( basket) זעיר ללכידת האבן הקטנה בצינור, והוצאתה. במקרים של הצרויות בצינורות הרוק, ניתן להרחיבן באמצעות בלון יעודי דוגמת הבלון המשמש להרחבת העורקים הכליליים בלב.

הפעולות האנדוסקופיות מבוצעות בהרדמה מקומית. כאשר לא ניתן לשלוף את האבן מהצינור, יש לבצע פעולה כירורגית שבמהלכה מאתרים את צינור Whartin של בלוטת הרוק התת לסתית ברצפת הפה, פותחים אותו לאורך, שולפים את האבן ומשאירים נקז יעודי (sialodrain) למשך חודש, לשמירת מעבר בצינור המנותח, מניעת הצטלקותו והיצרותו.

ריסוק חוץ גופי באמצעות גלי הדף אלקטרומגטיים, היא טכניקה חלופית לטיפול באבני רוק. דוגמת ריסוק אבני הכליה, אלא שלשם ריסוק אבני רוק פותח מכשור יעודי ממוזער של מערכות גלי הדף.

שיטה זו מאפשרת ריסוק של אבנים הנמצאות בתוך בלוטות הרוק או בעומק צינור הניקוז. גלי ההדף המופקים על ידי מכשיר הליטוריטריפטר גורמים לכרסום היקפי של האבנים ומאפשרים את נדידתם עם זרם הרוק לכוון פתח צינור הניקוז, משם ניתן לשלוף אותן.

בכל מפגש טיפולי של ריסוק, מופעלים 1500 "מכות" על כל אבן, במשך כרבע שעה וזאת ללא שימוש בהרדמה ומבלי לגרום לנזקים ברקמות הסמוכות. לאחר סדרה של שלושה טיפולי ריסוק בהפרשים של חודש, האבנים תיפלטנה מעצמן או לחילופין תתבצע פעולה אנדוסקופית זעיר פולשנית להוצאתן.

ממחקר קליני רב מרכזי עולה שמתוך 4500 חולים אשר סבלו מאבני רוק וטופלו בשיטות החדשות, לרבות ריסוק, אנדוסקופיה והוצאה בטכניקה זעיר פולשנית, רק 2.8% נזקקו לבסוף לטיפול בכירורגיה פתוחה.

ליתרון הקליני של השיטה נוספים גם יתרונות אחרים דוגמת: קיצור זמן הניתוח, מניעת אשפוזים מיותרים והפחתת הסיבוכים הנלווים לכל פעולה כירורגית בכלל ולניתוח לכריתת בלוטות הרוק בפרט.

לאתר המרכז הרפואי תל אביב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר